בחפירה (25 × 30 מ'; איור 2) נחשפו קבר בנוי ומעוטר, מאגר מים, מתקנים הכוללים גת תעשייתית, בריכות ובור מים, שהובחנו בהם שני שלבי שימוש, ושרידי מבנה. כל השרידים מתוארכים לתקופה הביזנטית. ח'ירבת עודה נסקרה בעבר ותועדו בה ממצאים וחרסים מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (ברמן וברדה תשס"ה: אתר 88). בסקר שנערך בשנות החמישים המוקדמות באתר רסם א-שעף שבתחומי מושב משואות יצחק נמצא סורג כנסייה משיש מעוטר בצלבי מלטה ובדגמים צמחיים, שתוארך למאות הו'–הז' לסה"נ (סגל 2006: איור 9). בחפירה שנערכה בשנת 2001 במושב משואות יצחק התגלו שרידים מקוטעים של רצפות פסיפס וקבר בנוי שלו גג מקומר, שתוארכו לתקופה הביזנטית (סגל 2006איור 3464:1-A); החופרים שיערו כי רצפות הפסיפס הן חלק ממנזר, וכי הקבר הותקן בקריפטה בכנסייה.
 
הקבר (איור 3)
בקצה הצפוני-מערבי של שטח החפירה נחשף קבר, הכולל חצר קטנה, כמעט רבועה (154L; 1.00 × 1.25 מ') וחדר קבורה מלבני (2.7 × 3.5 מ', 3.2 מ' עומק). הקבר נחפר באדמת חרסית חומה, דופן ביציקה של אבנים קטנות שלוכדו בטיח אפור וטויח בטיח אפרפר. בדופן המערבית של החצר נקבע פתח קשות (0.5 × 0.6 מ'; איור 4), ממנו יורדים בשלוש מדרגות אל תוך חדר הקבורה (איור 5). הפתח התגלה חסום בלוח אבן (0.6 × 0.7 מ', 0.22 מ' עובי; איור 6); על פאת האבן שפנתה אל פנים הקבר נחקק צלב. בחדר הקבורה הותקנו שתי שקתות קבורה בכיוון מזרח–מערב (152L, 153L) שביניהם מרחב מלבני צר (151L) המופרד מן השקתות במעקים; רצפת חדר הקבורה עשויה מלט אפור. הדופן המערבית של חדר הקבורה עוטרה בארבעה צלבים שונים זה מזה ובכתובת (איור 7). שלושה צלבים צוירו בצבע אדום בשורה אופקית, ומתחת למרכזי שבהם נחרת, כנראה בשלב מאוחר יותר, צלב נוסף ללא תוספת צבע. הצלב האדום המרכזי צויר מול פתח הכניסה, וסביבו צויר זר. מעל לזרועות הצדדיות של הצלב הצפוני נכתבו האותיות אלפא ואומגה. משמאל לצלב המרכזי נכתבה כתובת ביוונית: "השנה 559". בתקופה הביזנטית נהגו בארץ ישראל שני לוחות שנה: לוח שנה סורי ולוח שנה אשקלוני. מכיוון שהאתר הנוכחי סמוך לאשקלון, יש לשער שהכתובת מתייחסת ללוח השנה שהונהג באשקלון, ולפיכך יש לתארכה לשנת 455 לסה"נ (Meimaris 1992:66–67).
בשקתות הקבורה התגלו עצמות של תשעה נקבריםשמונה בוגרים, כולם ממין זכר, וילד אחדשהשתמרותן גרועה (נגר, להלן). למרות המדגם הקטן אפשר להסיק שההתפלגות הדמוגרפית אינה תואמת את חתך הגיל והמין בבתי קברות של יישובים קדומים. אולם, התפלגות דומה נמצאה בקברים השייכים למנזרים מהתקופה הביזנטית, כגון ח'אן אל-אחמר (Hershkovitz 1992). על רצפה 151 התגלתה קערה מיובאת מטיפוס LRS (איור 1:8), המתוארכת למחצית הראשונה של המאה הו' לסה"נ (Hayes 1972: Fig. 69, Form 3f). בשוקת הצפונית (152L) נתגלו שברי בקבוק זכוכית (וינטר, להלן), ובשוקת הדרומית (153L) נמצאו מכסה של כלי בישול (איור 2:8), שברי גוף של סיר בישול (לא צוירו), טבעת פשוטה מברונזה (איור 3:8) וכן שני מטבעות ברונזה שחוקים שלא התאפשר לזהות.
 
ממצא העצמות מהקבר
יוסי נגר
 
בקבר שנחפר (איור 3) נמצאו עצמות אדם שבורות ומתפוררות למגע; חלקן נפגע מסחף ומשורשים של עץ, ועל כן היה קשה לשחזר נתונים אנתרופולוגיים מלאים. העבודה בשטח התמקדה בקביעת מספר הנקברים והערכת גיל ומין. כמו כן נעשה רישום של תכונות אפיגנטיות בנוסף לשינויים הגנטיים. העצמות נבדקו בשטח החפירה ולאחר מכן הושארו בקבר.
 
השוקת הצפונית (152L)
זוהו עצמות כיפת גולגולת, לסתות ועצמות פוסטקרניאליות, שנמצאו בארטיקולציה אנטומית חלקית, המעידה על קבורה ראשונית שהופרעה. הפרטים הונחו בכיוון כללי מזרח–מערב; הראש בצד מערב. מאחר שלא התאפשר להפריד בין הפרטים השונים, העצמות מוינו לפי סוגים ונבדקו בהתאם. העצמות מייצגות לפחות שישה פרטים בוגרים, כולם ממין זכר, בגילים 20–25, 18–30, 25–35, 18<, 30<, 50<.
 
כיפת גולגולת. בשוקת הצפונית התגלו שש עצמות של כיפת גולגולת:
1. גולגולת של פרט בוגר. רכסי הגבות בינוניים, הזיז המסטואידי מפותח; מורפולוגיה אופיינית לפרט ממין זכר. הסוטורות בפן הפנימי של כיפת הגולגולת בשלבי סגירה, אולם בפן החיצוני טרם נסגרו, ממצא אופייני לפרט שגילו 18–35 שנים (Hershkovitz et al. 1997).
2. גולגולת של פרט בוגר. הגולגולת התעוותה כתוצאה מלחץ בקרקע, אולם למרות זאת ניכר שהגלבלה מפותחת וזהו פרט ממין זכר. העצם הפריאטלית נפרדת לאורך הסוטורות, ממצא אופייני לפרט שגילו 18–30 שנים (Hershkovitz et al. 1997).
3. שבר עצם פרונטלית וחלקי פנים של פרט בוגר. הגלבלה ורכסי הגבות מפותחים; מורפולוגיה אופיינית לפרט ממין זכר. הערכת גיל הפרט אינה ברורה.
4. שבר עצם פרונטלית וחלקי פנים של פרט בוגר. הגלבלה מפותחת, מורפולוגיה אופיינית לפרט ממין זכר. בלסת עליונה (צד שמאל) זוהו טוחנת ראשונה המראה שחיקת שורש; טוחנת שנייה המראה שחיקה של כמחצית גובה הכותרת; וטוחנת שלישית המראה שחיקה עד ליצירת dentine cup עמוק באחת התלוליות. הערכת גיל הפרט על פי דרגת שחיקת השיניים: 60< שנים (Hillson 1986).
5. שבר עצם פרונטלית של פרט בוגר. הגלבלה מפותחת; מורפולוגיה אופיינית לפרט ממין זכר. הערכת גיל הפרט אינה ברורה.
6. שבר עצם פרונטלית. העצם נפרדת לאורך הסוטורות; ממצא אופייני לפרט שגילו 35> שנים. רכסי הגבות מפותחים; מורפולוגיה אופיינית לפרט ממין זכר.
 
לסתות. בשוקת הצפונית התגלו עצם של לסת עליונה ושלוש עצמות של לסתות תחתונות:
1. לסת עליונה. קדם טוחנת שנייה ימין מראה שחיקה של מעל מחצית גובה הכותרת. כל הטוחנות בצד שמאל נשרו בעודו בחיים והעצם נספגה במקום זה. כמו כן, אפשר להבחין באבסס שפרץ את העצם המקסילרית מעל שן קדם טוחנת שנייה. הערכת גיל הפרט על פי דרגת שחיקת השיניים: 50< שנים (Hillson 1986).
2. לסת תחתונה. שן טוחנת ראשונה מראה שחיקה עד ליצירת dentine cup באחת התלוליות; טוחנת שנייה שמאל נשרה בעודו בחיים והעצם נספגה במקום זה; טוחנת שלישית מראה חשיפת דנטין קלה באחת התלוליות. הערכת גיל הפרט על פי דרגת שחיקת השיניים: 25–35 שנים (Hillson 1986).
3. לסת תחתונה. ניב מראה שחיקה עד ליצירת dentine cup עמוק; קדם טוחנת ראשונה מראה שחיקה עד ליצירת dentine cup עמוק באחת התלוליות; טוחנת ראשונה ימין נשרה בעודו בחיים והעצם נספגה במקום זה; טוחנת שנייה מראה שחיקה עד ליצירת dentine cup בכל התלוליות; טוחנת שלישית מראה שחיקה עד ליצירת dentine cup עמוק באחת התלוליות. הערכת גיל הפרט על פי דרגת שחיקת השיניים: 50< שנים (Hillson 1986).
4. לסת תחתונה, חלק קדמי וצד ימין. כל השיניים אבדו בקרקע, אולם ברור שמדובר בפרט בוגר.
 
עצמות פוסטקרניאליות. בשוקת הצפונית התגלו ארבע עצמות פוסטקרניאליות:
1. עצם סקרום של פרט בוגר. האפיפיזה הטבעתית בחוליה 1S מאוחה, אולם החוליות טרם אוחו זו לזו; ממצא אופייני לפרט שגילו 20–25 שנים.
2. שבר דיסטלי של עצם זרוע (צד שמאל). רוחב אפיקונדילרי (כ-61 מ"מ) אופייני לפרט ממין זכר (Bass 1987).
3. שבר עצם אגן. הרכסים הרוחביים במפרק הסימפיזה עדיין ברורים, והאפיפיזה הטבעתית בשלבי איחוי (שלבים IIIII על פי Brooks and Suchey 1990); ממצא אופייני לפרט שגילו 25–35 שנים.
4. עצם רדיוס צד שמאל. מראה שבר שהתאחה ברבע הדיסטלי (Colle's fracture).
 
השוקת הדרומית (153L)
העצמות בשוקת זו נמצאו פזורות והשתמרותן גרועה. לא התאפשר שחזור מנח הקבורה המקורי של הנקבר. התגלו שבע עצמות אינדיקטיביות, המייצגות לפחות שלושה פרטים, ובהם ילד שגילו 3–4 שנים ושני בוגרים שגילם 18–40, 40< שנים. לפחות אחד הפרטים הבוגרים ממין זכר.
1. שבר עצם פרונטלית של פרט בוגר. רכסי הגבות בינוניים; כנראה פרט ממין זכר.
2. שבר עצם פרונטלית של פרט בוגר. הגלבלה בינונית בגודלה; הערכת מין הפרט אינה ברורה.
3. שבר לסת עליונה (צד ימין). שן קדם טוחנת מראה חשיפת דנטין קלה מאוד באחת התלוליות; טוחנת ראשונה מראה חשיפת דנטין באחת התלוליות; לטוחנת השנייה שורש סגור; טוחנת שלישית אבדה בקרקע, אולם נראה שבקעה; הערכת גיל הפרט על פי דרגת שחיקת השיניים: 18–40 שנים (Hillson 1986).
4. לסת תחתונה. כל הטוחנות צד שמאל נשרו בעודו בחיים והעצם נספגה במקום זה. קדם טוחנת ראשונה ימין מראה שחיקה עד כמחצית גובה הכותרת; הערכת גיל הפרט על פי דרגת שחיקת השיניים: 40< שנים (Hillson 1986).
5. לסת תחתונה, שבר צד שמאל. כל השיניים אבדו בקרקע, אולם אפשר לקבוע שטוחנת שלישית בקעה; הערכת גיל הפרט על פי שלבי בקיעת השיניים: 18< שנים (Hillson 1986).
6. ארבעה שברים פרוקסימליים של עצם רדיוס. האפיפיזות מאוחות, המעיד לפחות על שני פרטים בוגרים בלוקוס זה (Johnston and Zimmer 1989).
7. עצמות של ילד, בהן שבר עצם ארוכה לא מזוהה, אצבע גף תחתון ללא אפיפיזות ושן. השן זוהתה כטוחנת עליונה ראשונה בדרגת התפתחות של כותרת שלמה, האופייני לילד שגילו 3–4 שנים (Hillson 1986).
 
מאגר מים (איור 3)
סמוך לקבר מדרום נתגלה מאגר מים מעוגל (155L; 3.6 מ' קוטר), שקירותיו נבנו מאבני גוויל קטנות, שלוכדו במלט וטויחו בטיח אפור. המאגר לא נחפר ולכן עומקו אינו ידוע.
  
מתקנים (איורים 9–12)
השלב הקדום (איורים 10, 12). נחשפה גת בנויה, שקירותיה נבנו מאבנים קטנות לא מסותתות, שלוכדו במלט וטויחו בשני הפנים. לגת משטח דריכה מלבני (115L; 3.8 × 4.5 מ'), בור סינון (137L; 0.5×  1.8 מ', 0.75 מ' עומק) ובור איגום (131L; 2.0 × 2.3 מ', 1.65 מ' עומק), שביניהן קושרות שתי תעלות. משטח הדריכה רוצף באבני פסיפס לבנות ונתחם בקירות נמוכים (כ-1 מ' רוחב). מרכז המשטח עוטר בדגם צלב התחום בשלושה מעגלים (1.5 מ' קוטר; איור 13). תשתית משטח הדריכה עשויה משכבה של מלט (150L; 0.15 מ' עובי) שהונחה על מילוי של אבנים שלוכדו בחומר מליטה. בורות הסינון והאיגום נבנו במדורג, וטויחו בטיח עבה בגוון אפור; ברצפתו של כל אחד מן הבורות הותקנה גומה מעוגלת לאיסוף משקעי התירוש.
לצד בורות האיגום והסינון של הגת נבנו שתי בריכות (126L, 128L) ושוקת (129L), שטויחו בטיח הידראולי אפור (איורים 14, 15). הבריכות נבנו בשיפוע היורד מצפון לדרום ונקשרו זו לזו בתעלות. בדופן הדרומית של בריכה 126 הותקן צינור חרס, המוליך אל בור מים סגלגל (130L; כ-2 מ' קוטר, 1 מ' עומק חשיפה), שלו פתח רבוע (0.7 × 0.7 מ'). הבור נבנה במפלס נמוך מהבריכות; חלקו העליון בלט מעל פני השטח וחלקו התחתון נחפר באדמה. דופנות הבור נבנו בקפידה מבטון אפור שמעורבות בו באבנים קטנות. שילוב הבריכות לצד הגת אינו מוכר, ואפשר לשער כי בקיץ הן שולבו בתהליך הפקת היין, ואילו בחודשי החורף הן סייעו לצבירת מי גשמים בבור או לאגירה נוספת של מים.
 
בשלב המאוחר (איורים 11, 12, 14, 15) נערכו שינויים נרחבים בגת, והיא הורחבה לצפון ולדרום; משטח הדריכה לא השתנה. מצפון למשטח הדריכה נבנו בור סינון מלבני (120L; 0.6 × 2.0 מ', 0.74 מ' עומק) ובור איגום רבוע גדול (121L; 3 × 3 מ', 1.5 מ' עומק) שנבנה במפלס נמוך יותר. תעלת אבן חיברה את משטח הדריכה אל בור סינון 120, וצינור עופרת חיבר את בור הסינון אל בור איגום 121. פתח צינור העופרת שולב בנישה מעוגלת למחצה אשר עיטרה את הדופן הדרומית של בור האיגום. בורות הסינון והאיגום נבנו בקפידה מאבני גוויל קטנות, שלוכדו במלט וטויחו בטיח אפור בהיר; קרקעית הבורות רוצפה בפסיפס לבן. בצד הצפוני של רצפת הפסיפס של בור הסינון שולב בור שיקוע עגול. במרכז רצפת הפסיפס של בור האיגום נקבע בור שיקוע עגול (0.7 מ' קוטר, 0.5 מ' עומק), שבקרקעיתו שולבה קערת חרס (0.12 מ' קוטר). חלקן העליון של דופנות בור האיגום רוצף באבני פסיפס, ובחלק המערבי של ריצוף זה הותקנו שתי גומות; נראה שעל הריצוף והגומות הונח מכסה, שאטם את הבור לשם התססת התירוש. לצד בור הסינון הותקן בור מלבני מטויח (119L; 0.3×  0.5 מ', 0.8 מ' עומק), שעל פי מידותיו ייתכן כי שימש לאחסון החוואר שהוסף לתירוש.
מדרום למשטח הדריכה נבנו שני משטחי משנה סימטריים (116L, 133L; 2.45 × 5.50 מ'), שביטלו את הבריכות והשוקת מהשלב הקודם. המשטחים רוצפו בפסיפס, ובמרכז כל אחד מהם נבנה בור איגום רבוע (118L, 125L). שני משטחי המשנה שנוספו נועדו להגדיל את ייצור התירוש. בור המים המשיך לשמש גם בשלב המאוחר. סביבו הונחה רצפת גיר חדשה (138L) ונבנו בריכה (139L; 1.0 × 1.2 מ', 0.75 מ' עומק) ושוקת (141L; 0.75×  1.20 מ', 0.4 מ' עומק) חדשים.
 
מבנה (איור 11)
סמוך לגת מצפון וממערב נחשפו שרידים של מבנה נרחב (חדרים 1–5), שנמשך אל מחוץ לגבולות החפירה; הובחנו בו שני שלבי שימוש. המבנה השתמר לגובה היסוד, שנבנה מאבני כורכר ומאבני גיר לא מסותתות. חדרים 1–4 נבנו בשלב הקדום, ואילו בשלב המאוחר שופץ חדר 4 ונבנה גם חדר 5. מחדר 1 התגלו שלושה קירות תוחמים (108W, 146W, 147W); רצפת החדר (148L) עשויה אבנים מוחלקות. מחדר 2 (136L) נחשפה הפינה הדרומית-מערבית (108W, 145W). מחדר 3 התגלו שרידי הקירות הצפוני (147W) והדרומי (143W) ורצפת טיח (149L) שנשתמרה בחלקה. מחדר 4 נחשפו הקירות המזרחי (107W) והמערבי (124W). מאוחר יותר, כנראה שבשלב המאוחר של הגת, כשנוספו משטחי המשנה, עובה קיר 107 ונבנה קיר מחיצה (142W) במקום קיר 124; קיר 142 תחם ממזרח את חדר 5, כשהקיר הצפוני תוקן והמשיך לשמש גם בשלב המאוחר (143W). בחדר 4 נחשפה אדמה אפרפרה עם שברי טיח, שהשתמרו כנראה מרצפת החדר (135L). רצפה טיח נוספת (144L) נחשפה בפינה הצפונית-מזרחית של חדר 5, והיא יוחסה לשלב השימוש המאוחר במבנה. בחדרים 4 ו-5 ובסביבת האתר כולה נמצאה כמות רבה של קנקני עזה. נראה כי חדרים 4 ו-5, אשר נסמכו אל הגת, היו חלק מבית מחסנים, ששימש לאחסון קנקני היין.
 
הממצא
הממצא שנתגלה בגת ובחדרי המבנה הסמוכים כולל שני מטבעות שנמצאו על פני השטח ותוארכו למאה הד' לסה"נ, שברי זכוכית (וינטר, להלן) וממצא קרמי שתוארך לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ). הממצא הקרמי כולל קערות מיובאות מטיפוס LRC (איור 1:16–6), קערות גדולות מטיפוס FBW  (איור 7:16, 8) ובהן קערה הנושאת עיטור חרות של דגמים מהחי והצומח (איור 7:16), קדרות (איור 9:16–12), קדרה עם ידיות (איור 13:16), פיטס (איור 14:16), קנקני עזה (איור 15:16, 16), קנקני שק (איור 17:16), פכים (איור 18:16, 19) ופכית (איור 20:16).
 
ממצא הזכוכית
תמר וינטר
 
מתוך כשבעים שברי זכוכית שנמצאו בחפירה, הרוב נתגלו בגת. כמחצית מן השברים ניתנים לזיהוי ולתיארוך; רובם מן התקופה הביזנטית, שלושה (מלוקוסים 101 ו-109) אופייניים למאה הד' לסה"נ ושברים אחדים (מלוקוסים 102 ו-136) הם של כלים בני ימינו. השברים עשויים מזכוכית בגוונים אחדים של ירוק וכחול-ירקרק, והם נושאים בליה בדרגות שונות. כמה מן הכלים רופאו, אך אף לא אחד מן הכלים שלם.
המכלול המזוהה מן התקופה הביזנטית כולל גביעי יין (איור 1:17) וכלים שבסיסם קעור מעט או דחוף פנימה (איור 2:17–8), וכן שפה ובסיס של בקבוקים שנתגלו בקבר, בשוקת 152 (לא צוירו).
 
גביע יין (איור 1:17). שבר גביע היין המוצג כאן מעוטר על השפה ומתחתה בחוט כחול דק שלופף וחומם פנימה. גביעי יין היו פריט נפוץ בסוריה ובארץ ישראל, ובאגן המזרחי של הים התיכון במאות הה'–הז' לסה"נ. פריטים מעוטרים בחוטים מדרום ישראל, נמצאו לדוגמה במושב זרחיה הסמוך, מדרום לקריית מלאכי (כצנלסון 2013: איור 1:17), ובאשקלון (למשל, Katsnelson 1999:70*–71*, Fig. 2:9–11).
 
כלים שבסיסם קעור מעט או דחוף פנימה (איור 2:17–8). קוטרן של השפות המעוגלות כ-50 מ"מ (איור 2:17, 3), ושל בסיסי הכלים (איור 4:17–8) — 30–50 מ"מ. ייתכן שהבסיסים השתייכו לכוסות או לבקבוקים עם שפות מעוגלות, אולי בדומה לאלו באיור 2:17, 3, אשר נתגלו באותו הסל; אפשר שהשפה באיור 2:17 השתייכה לבסיס באיור 4:17, ואילו השפה באיור 3:17 השתייכה אולי לאחד מהבסיסים באיור 6:17 או 7:17.
אפשר גם שכלים אלה שימשו נרות דמויי כוס, מן הטיפוס שהיה בשימוש באזור בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האומיית. כלים אחדים מעין אלה, המכונים tumbler-shaped lamps, נתגלו סמוך לכנסיית תיאודורוס הקדוש בגראסה-ג'רש (Baur 1938:521–523, Figs. 17:8[95], 9[239]; 19:10[372]). בסיסים מטיפוס זה של נרות דמויי כוס נתגלו בצפון הנגב, לדוגמה במנזר שפעל בשלהי המאה הו' ובמאה הז' לסה"נ באתר נחל פחר (גבעות בר; פארן 2009 והרשאה מס' 5960-A) ובערמת פסולת שתוארכה לתקופות הביזנטית–האומיית סמוך לכנסיית בית הקברות בחורבת כרכור עלית (Katsnelson 2004:278–281, Fig. 62:27, 28). נרות דמויי כוס עם בסיס דחוף פנימה נתגלו גם באזורים אחרים בישראל, למשל בירושלים ובסביבותיה ובבית שאן (Winter 2019:57–58, Type LBEpib).
 
רוב פריטי הזכוכית מן החפירה מתוארכים לתקופה הביזנטית, בעיקר למאות הו'–הז' לסה"נ, תאריך התואם לזה שהציעה החופרת למכלול הגת ולקבר. כלי הזכוכית כוללים בעיקר כוסות ובקבוקים. מבחר כלים זה אינו אופייני לתקופה: מכלול טיפוסי מן התקופה הביזנטית יכלול כמות גדולה למדי של גביעי יין, אך רק שלושה שברים שכאלה נתגלו בחפירה (למשל, איור 1:17), וכן נרות וזגוגיות חלון, טיפוסים שלא נתגלו כלל בחפירה. כמו כן, כל השברים למעט שניים נתגלו במכלול הגת. כמות גדולה למדי של כלים שבסיסם קעור או דחוף פנימה (איור 2:17–8 ולפחות כלי אחד נוסף) נתגלתה בהצטברות בחדר (136L) מצפון לבור האיגום (121L) של הגת. נראה שכלים אלה מן התקופה הביזנטית, אשר נמצאו באותו הלוקוס לצד שברים של כלים בני ימינו, לא היו בשימוש בגת אלא היו חלק מהצטברות מעורבת באדמה שהובאה ממקום אחר.
 
סיכום
שילובו של הצלב, שהוא סמל נוצרי מובהק, הן במשטח הדריכה של הגת והן בקבר מלמד אולי כי המתקנים, המבנה הצמוד אליהם והקבר היו חלק ממכלול של מנזר. עיטור של מבנים ומתקנים שאינם פולחניים בצלבים מסמן את שיוכם לכנסייה או למנזר (Hirschfeld 1992:109), נוהג שהתקיים בגתות ובורות מים במנזרים במדבר יהודה (Hirschfeld 1992:152–156).
הכתובת שנמצאה בקבר מתארכת את בנייתו לראשית המאה הו' לסה"נ. המתקנים והמנזר כבר פעלו באותה העת או מעט קודם לכן. התאריך תואם גם לממצא כלי החרס והזכוכית שנתגלו במקום. עצמות הנקברים, השייכות כולן לפרטים ממין זכר בחתך גיל אחיד למדי, מחזקות את ההשערה כי המבנה היה מנזר. הקבר פעל בד בבד עם הגת על שני שלביה, וסגנון בנייתו היה נפוץ באזור בתקופה הביזנטית הן באתרי יישוב והן במבניים פולחניים (הוסטר ושיאון תשס"ו). קברים זהים התגלו בקריפטה בכנסייה הסמוכה במשואות יצחק (סגל 2006) ובקרבת המנזר בח' ג'מאמה (Gophna and Feig 1993).
גילוי הגת באזור אינו מפתיע שכן ייצור היין היה ענף כלכלי מרכזי במרחב באותה העת והגת שנמצאה כאן מלמדת כי אוכלוסיית המקום לקחה חלק בתעשייה זו. היקפה הנרחב של תעשיית היין בא לידי ביטוי במערך נרחב של גתות תעשייתיות שנתגלו באשקלון ובסביבתה (Huster et al. 2015:53; Fig. 2.12). כמויות היין העצומות יוצאו לרחבי הים התיכון ואירופה דרך הנמל באשקלון (Johnson and Stager 1995). תכנית הגת בשני שלבי השימוש היא של משטח דריכה הנקשר לבור שיקוע במפלס נמוך לו ומתחתיו לבור איגום נרחב, כולם בטור אחד. תכנית זו אינה אופיינית לגתות בארץ, אך הקבלות דומות נמצאו במנזרים בסיני. המנזרים הוקמו בעקבות תנועת הנזירים, שנעה אל מחוץ למצרים והגיעה מסיני גם לארץ ישראל (Dahari 2000:162; Pls.28, 34, 46). אם כך אפשר להציע שתוכנית הגת מלמדת כי מוצא הנזירים שהקימו את המנזר והגת בח' עודה בסיני.