שטח A. נפתחו חמישה ריבועים בציר צפון–דרום, בשניים מהם נחשפו שרידים של שתי גתות. מן הגת הצפונית נחפר בור איגום מרובע הבנוי אבני כורכר מסותתות (3.0 × 3.5 מ'; 2 מ' גובה השתמרות; לוקוס 118; איורים 1, 2). צמוד לדופן הדרומית הותקנו שלוש מדרגות היורדות אל תחתית הבור. צדיהם הפנימיים של קירות הבור והמדרגות היו מטויחים בטיח הידראולי ובקרקעיתו הונח פסיפס לבן גס. בפינה הצפונית-מערבית הותקן בור שיקוע קטן (לוקוס 122), שרוצף אף הוא בפסיפס לבן.

 

שברי כלי החרס שנלקטו בבור האיגום כוללים כלים מסוף התקופה הביזנטית (המאות הה'-הו' לסה"נ): שלוש קערות יבוא קיפרי (איור 3: 3-1), קדרה (איור 3: 5) וקנקן (איור 3: 6) ומן התקופה האסלאמית הקדומה (המאה הח' לסה"נ): קדרה (איור 3: 4) וקנקנים (איור 3: 7, 8). בדופנות בור האיגום ובשכבה שבין קיר האבן לטיח ההידראולי נמצאו חרסים מצולעים בגוון שחור, המתוארכים לסוף התקופה הביזנטית. שכבות של אפר ופיח מעידות כי בור האיגום שימש מפחמה בעת החדשה.

 

מן הגת הדרומית (איורים 4–6) שרדה הפינה הדרומית-מערבית של משטח הדריכה (4 × 4 מ' גודל משוער), והובחנו שני שלבים. לשלב הקדום מיוחסת רצפת פסיפס לבן עשויה אבנים גסות ולשלב המאוחר פסיפס לבן מאבנים עדינות עם עיטור של מעוינים בצבע כחול (לוקוס 126). על רצפה זו נמצא בסיס עגול לבורג (1.5 מ' קוטר) ובו חור רבוע (0.4 × 0.4 מ') המתרחב בשתי דופנותיו.
משטח הדריכה תחום בצדו הדרומי בקיר W304. מדרום לו נמצאו קטעים לא רציפים של רצפות פסיפס וטיח, שניתן לשייכם לשני תאי אחסון לפחות (לוקוסים 128, 129) המופרדים בקיר W306. על סמך הפרשי הגבהים ניתן לשער כי בור האיגום היה מצפון לגת. ייתכן שסביב משטח הדריכה היו בור איגום ותאי אחסון נוספים. על משטח הדריכה נמצאו שברי כלי חרס ביזנטיים דומים לאלה שנמצאו בגת הצפונית והם מתארכים את פרק הזמן שבו הגת יצאה משימוש.

 

בשלושת הריבועים האחרים לא נמצאו שרידים ארכיטקטוניים, אך נלקטו שברי כלי חרס בעיקר מהתקופות הביזנטית והעות'מאנית (איור 3: 9).

 

שטח B. נפתחו תשעה חצאי ריבועים שכיוונם צפון–דרום ונמצאו בהם קטעי מבנים וקירות המיוחסים לתקופות הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית (איורים 7, 8).
התקופה הביזנטית. לתקופה זו מיוחסים שני שלבי בנייה: בדל קיר W612 (רוחב 0.65 מ', אורך 0.55 מ', גובה 0.3 מ') ולוקוס 420 לידו שייכים לשלב הקדום ומתוארכים על סמך כלי החרס למאות הה'–הו' לסה"נ: קערות קיפריות מיובאות (איור 3: 10, 11). לשלב השני מיוחסים קיר W606 שחתמה אותו רצפה ממלוכית וקיר W608 שהשתמר לגובה שלושה נדבכים, אך ללא רצפה לידו.
התקופה הממלוכית. לשלב זה מיוחסת רצפת טיח המושתתת על גבי מפלס אבנים קטנות (לוקוס 423) ועליה שברי כלי חרס מן התקופה הממלוכית, בהם שברי גוף של קנקנים או פכים עשויים ביד ומעוטרים עיטור גיאומטרי (איור 1:9–3). במפלס זהה נחשף טבון (לוקוס 432; 0.7 מ' קוטר; 0.8 מ' גובה השתמרות) המדופן באבני גיר מרובעות (0.2–0.3 מ').
התקופה העות'מאנית. עיקר השרידים בשטח זה מיוחסים לתקופה העות'מאנית והם כוללים קירות שכיוונם צפון–דרום (W610 ,W609) ומזרח–מערב (W613 ,W611 ,W607 ,W605 ,W600). הקירות בנויים אבני גיר (כ-0.3 מ' רוחב), השתמרו לגובה שניים-שלושה נדבכים והושתתו על גבי מסד העשוי אבני גוויל עם חומר מליטה לבן (1.0–1.2 מ' גובה השתמרות) הבולט כ-0.1 מ' מהפן החיצוני של הקירות. לצד הקירות נחפרו שרידים בנויים ברשלנות מאבני גוויל ללא חומר מלכד (איור 8). שברי כלי החרס שנלקטו היו מעורבים, מן התקופות הממלוכית: קערה מזוגגת ירוק מהמאה  הי"ג (איור 9: 5) והעות'מאנית: קערות מזוגגות (איור 9: 4, 6, 7), קערה וקדרה מטין כהה, 'עזתי' (איור 9: 8, 9) קנקנים ופכים מטין כהה (איור 9: 13-10) ומקטרות חרס (איור 9: 14, 15). על גבי קיר W601 הונח צינור ביוב מודרני.