בחודש אפריל 2003 נערכה חפירת הצלה בחלק הצפוני-מזרחי של כרם א-ראס (הרשאה מס' 3883-A; נ"צ — רי"ח 231650/739455; רי"י 181650/239455, לקראת בנייה פרטית. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון פ' ספורי בעל השטח, נוהלה על ידי י' אלכסנדר בסיוע ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), י' יעקבי (מנהלה), ד' שיאון (צילום ונומיסמטיקה), א' בלשוב וא' ברין (שרטוט) וח' טחן (ציור כלי חרס).
למרות שטח החפירה המצומצם התגלה רצף סטרטיגרפי ממשי של שרידים ארכיאולוגיים מתקופת הברזל 2ב (שכבה IX) וכן מהתקופות ההלניסטית (שכבות VI-V), הרומית (שכבות III ,IV) והביזנטית (שכבה I; איור 1). פני השטח הוסרו לפני החפירה (0.6 מ' עומק) על ידי בעל השטח ונגרם נזק קל לאחד הקירות. חתכי בדיקה נערכו על ידי רשות העתיקות להגדרת השרידים הארכיאולוגיים.
שכבה IX. החפירה הגיעה לסלע האם בעומק כ-1.8 מ' מפני השטח. לא תועדו כל שרידים אדריכליים מתקופת הברזל, אך על סלע האם (לוקוסים 981, 984) נמצאו בחלק הצפוני של הריבוע חרסים מזוהים מתקופת הברזל 2ב. אפשר כי בשטח הייתה מקצת פעילות הבנייה מתקופת הברזל, אך כל שרידיה הוסרו בבנייה מאוחרת.
שכבות VI-V. כ-0.2 מ' מעל סלע האם בחלק הצפוני של הריבוע התגלה חלק מרצפת טיח (לוקוס 978) עם חרסים הלניסטיים שנחתכה על ידי תעלת יסוד של מבנה מהתקופה הרומית.
שכבות II-IV. פעילות בנייה נרחבת נעשתה בתקופה הרומית והובחנו לפחות שלושה שלבי בנייה. בחלק הדרומי של הריבוע התגלו שני בורות או מתקנים עגולים מדופנים באבן שנבנו ישירות על סלע האם (לוקוס 982 – כ-2.4 מ' קוטר; איור 2; לוקוס 983 – כ-1.2 מ' קוטר). נראה שהבורות הסירו כל שרידי בנייה קדומים (מן התקופות הברזל או ההלניסטית) אם היו. אבני הבורות הוקצעו בגסות ובבור 983 נראו שרידי טיח. הבור הגדול (לוקוס 982) מאוחר לבור הקטן (לוקוס 983) וחותך אותו. כמות ניכרת של אבנים שרופות בבור 982 מעידה ששימש כירה או תנור, אף שלא הובחנו כל ממצאים נוספים בסביבתו. על פי הקרמיקה שנמצאה במתקנים, לרבות נר תמים רומי קדום, הם מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה. בשלב כלשהו הוצאו המתקנים מכלל שימוש והוקם בניין שמקצת קירותיו היו מאבנים מהוקצעות בגסות (W151–W146; איור 3). על פי רצפות אבן (לוקוסים 969, 971, 977) שעליהן רצפות חיים (לוקוסים 968, 970) שימש הבניין משך זמן ניכר. הקרמיקה והמטבעות בבניין מתוארכים למאות הג'–הה' לסה"נ. יש לבדוק אם ההתיישבות הייתה רציפה או מקוטעת, כפי שעולה משטחי חפירה אחרים.
שכבה I. הנדבכים העליונים של קירות המבנים הקדומים פולסו ושולבו ברצפת טיח (לוקוס 966) שהשתמרה במקוטע. לא שרדו קירות מתקופה זו ונראה שהם פורקו לאחר שהאתר ננטש, חומרי הבנייה מוחזרו והחלה פעילות בנייה חדשה. על רצפה 966 נמצאה כמות גדולה של חרסים ביזנטיים וכמה כלים שלמים ובאחת מפינותיה נמצא טבון (לוקוס 967).
בחפירה המצומצמת בשטח P נחשפו שכבות אדריכליות ניכרות מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. עניין מיוחד יש בבחינת האפשרות שבניין יחיד היה בשימוש מתמשך ללא הפרעה מהתקופה הרומית הקדומה עד לתקופה הביזנטית, או שהייתה תקופת נטישה ושימוש חוזר בו. נראה כי ניתוח הקרמיקה יציג תשובה לשאלה זו.