בחודשים יוני–יולי 2005 נערכה חפירה באתר יער יתיר (הרשאה מס' 4501-A*; נ"צ — רי"ח 20003/58495; רי"י 15003/08495) בעקבות גילוי שרידים ארכיאולוגיים בסקר מקדים שנערך בתוואי גדר ההפרדה על ידי פ' סונטג. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הביטחון, נוהלה על ידי פ' נחשוני, בעזרת ח' לביא (מנהלה), א' האג'יאן וט' קורנפלד (מדידות), א' אקרמן (גיאומורפולוגיה) ומ' היימן (GPS).
שטח האתר, על מדרון מדרום לנחל אשתמוע (ר'
חדשות ארכיאולוגיות 119, איור 1), מכוסה במשטחי סלע נארי ויש בו מחצבות קדומות, שרידי טרסות וקירות חלוקה בעיקר במקומות שבהם המדרון מתון. במקומות רבים, בעיקר לאורך חלקו התחתון של המדרון, ניתן להבחין במערות טבעיות בסלע הגיר הרך תחת קליפת הנארי הקשה.
נחשפו שתי מערות וקיר טרסה.
מערה 1. מערה טבעית (כ-4 מ' אורך, כ-8 מ' רוחב, 1.7 מ' גובה מרבי; איור 1) שפתחה פונה למזרח. חלל המערה (איור 2) היה מלא בסחף ובמפולות (לוקוסים 107, 108) ועל רצפתה (לוקוס 110) נמצאו כתמי אפר ושברים של סיר בישול מן התקופה הרומית (לא צויר). בקדמת המערה נמצא קיר בנוי מאבני שדה קטנות שלוכדו בבוץ (1.1 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.45 מ' גובה השתמרות; W2) שכיוונו צפון–דרום. הקיר מעיד שהמערה שימשה לאחסון ואולי אף למגורים. בשלב מאוחר נבנה ברחבה שממזרח לפתח המערה מבנה שטיבו לא הובהר ושרדו ממנו שני קירות (W3 ,W1; איור 3) ומפולת אבנים (לוקסים 103, 106; איור 4) שחסמו את הכניסה למערה. קירות המבנה נבנו על גבי מפלס מהודק של בוץ ואבנים קטנות (לוקוס 111). בין אבני המפולת נמצאו חרסים מן התקופה הביזנטית.
מערה 2. מערה טבעית קטנה (1.5 × 2.0 מ'; איור 5), כ-15 מ' ממערב למערה 1, מלאה בסחף (לוקוס 104) שפתחה פונה צפונה.
קיר הטרסה. הקיר (W4; איור 6) נבנה בכיוון מזרח–מערב על המדרון שממזרח למערה 1 ונועד למנוע סחף אדמה. הקיר בנוי באבנים גדולות (0.5 × 0.6 × 0.6 מ' בממוצע) והשתמר לגובה 3–4 נדבכים. בתשתית הקיר הונחו אבנים קטנות למניעת סחף אדמה בין האבנים הגדולות. המדרון בנקודה זו תלול במיוחד ולכן הקיר שהוקם נטוי דרומה (איור 7).
נראה שבתקופות הרומית והביזנטית שימש האתר לצורכי חקלאות. תאריך הקמתה של הטרסה לא הובהר, אך על פי העדות ממערה 1 והאתר הסמוך (
חדשות ארכיאולוגיות 119; איור 1), נראה שהיא הוקמה בתקופה הרומית המאוחרת. בתקופה זו שימשה מערה 1 למגורי ארעי ואולי אף לאחסון. התמוטטויות של גושי סלע מתקרת המערה הביאו להפסקת השימוש בה ולהקמת המבנה בכניסה אליה בתקופה הביזנטית.