התקופה העות'מאנית
נחפרה באר שמרכיביה פיר אנכי סתום בחלקו (2.7 מ' קוטר, לפחות 26 מ' עומק; איורים 1, 2), ומעליה מבנה מקורה בקמרון (3.8 × 4.5 מ', 1.8 מ' גובה), תחום בקירות W10 ,W9 ,W2. בקיר הצפוני של המבנה (W8) שולבה קשת ובגג המבנה נמצאו שני פתחים (0.60 × 0.65 מ'; איורים 3, 4) מעל מרכז הפיר, מופרדים בקורת אבן (0.5 מ' רוחב). על גג המבנה נמצאו ארבע אומנות (0.55 × 0.55 מ', 0.2 מ' גובה) סביב הפתחים שתמכו כנראה את הציר האופקי של האנטיליה. בין צמד האומנות הצפוניות והדרומיות נמצאו שני אגני אבן מטויחים שקלטו את מי הבאר באמצעות האנטיליה ומהן הסתעפה מערכת תעלות מטויחות שהובילו לבריכות האגירה ולשקתות.
ממערב לקמרון וצמוד לקיר 10 התגלתה בריכה (לוקוס 109; 1.0 × 2.9 מ', 1 מ' עומק) מקורה בקמרון, מטויחת בטיח הידראולי, פתוחה בחלקה הצפוני ותחומה בקיר W5 מצפון (1.60 × 0.45 מ', 0.95 מ' גובה) ובקיר W7 (גובה 0.65 מ', 3.45 × 0.65 מ') ממערב. אל הבריכה הוביל מאגני גג המבנה צינור בנוי שלוש חוליות חרס מטיפוס כלי עזה השחורים. נראה שהבריכה נועדה לאגירת מים לשימוש מקומי ועל סמך שלוש יתדות שנמצאו מעל הקמרון נראה כי פתח הבריכה היה מסורג.
מדרום למבנה הקמרון ולבריכה המקורה ומעבר לקיר 2 נמצאה בריכה רבועה קטורה ומטויחת בטיח הידראולי (לוקוס 104; 4.5 × 4.5 מ', 1.7 מ' עומק), תחומה בקירות W4 ,W3 ,W2 ,W1 (עובי 1.35 מ') שמצדם הפנימי מדרגה (0.3 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה). פינות הבריכה, מתחת למדרגה, בנויות באלכסון ובפינה הצפונית-מזרחית הוצמדו שתי מדרגות שאפשרו ירידה לבריכה. אל הבריכה הובילה תעלה מטויחת מגג מבנה הקמרון שמוצאה בארבעה צינורות ברזל (5-3 ס"מ קוטר): הראשון במרכז הקיר הדרומי של הבריכה (0.35 מ' מעל הקרקעית, W1); השני בשליש המערבי של הקיר מתחת למדרגה, ככל הנראה לשחרור עודפים ומניעת הצפה; השלישי במרכז הקיר המערבי של הבריכה

(W4) במפלס הקרקעית, הוביל לשקתות (לוקוס 110b); הרביעי במרכז הקיר המזרחי של הבריכה (W3) במפלס הקרקעית.
צמוד לפן החיצוני המערבי של קירות 4, 7 נמצאה סדרת שקתות (לוקוסים 110a-d, 10.60 מ' × 0.75 מ', 0.4 מ' עומק) תחומות בקיר W6.
מצפון למבנה הקמרון והבריכה המקורה נמצא משטח (לוקוס 111, 7.7 × 7.0 מ') בנוי אבן וטיח, תחום בקירות נמוכים מכל צדדיו (W20 מצפון, W19 ממזרח, W23 מדרום, W21 ממערב) ששימש מדרך לבהמה שהפעילה את מתקן האנטיליה.
ממערב וממזרח למשטח התגלו שתי אומנות מלבניות (W12 ,W11; גובה 0.7 מ', 1.3 × 1.6 מ') ששימשו לקיבוע הציר האנכי של האנטיליה.

 

תקופת המנדט הבריטי
נערכו כמה שינויים במכלול הבאר: הפתח בקיר הצפוני של מבנה הקמרון נאטם בקיר בטון (W8, אורך 2.7, מ', רוחב 0.25 מ', גובה 1.4 מ'; איור 5). צמוד לפן המזרחי של המשטח הצפוני (לוקוס 111) הונחה רצפת בטון מצופה זפת (לוקוס 112; 4.85 × 4.45 מ') תחומה מכל עבריה בקירות (W15 מצפון, W16 ממזרח, W17 מדרום, W18 ממערב, כ-1 מ' גובה) המשמשים מעקה. במרכז הרצפה נוצקה קוביית בטון (1.8 × 0.8 מ', 0.85 מ' גובה) ובראשה נקבעו שישה ברגים, נראה ששימשה תושבת למנוע שהחליף את הבהמה בהפעלת האנטיליה. צמוד וממערב לתושבת המנוע נבנו שתי תעלות (לוקוסים 113, 114) ששימושן אינו ברור אולם סביר להניח כי הן קשורות למנוע ולמנגנון השאיבה המכני שהחליף את האנטיליה. בשלב זה נבנו קירות W14 ,W13 צמוד לאומנה המערבית (W11), שימושם ותוכניתם המלאה אינם ברורים. האגן הצפוני על גג הקמרון שופץ, הונחו בו מרצפות (25.4 × 25.4 ס"מ) וצמוד לו נוצקה קוביית בטון (0.5 × 1.2 מ', 0.5 מ' גובה) שייתכן ששימשה תושבת למשאבה.

במכלול ובסביבתו נמצאו שברי כלי חרס ממשפחת כלי עזה השחורים (המאות הי"ח-הכ' לסה"נ), חלקם נמצאו מכוסים טיח הידראולי ובמקומות שבהם נפגע הטיח על הקירות נראים חרסים מטיפוס זה שהיו משולבים בו.