בחודש דצמבר 2005 נערכה חפירת בדיקה בנתניה (הרשאה מס' A-4651*; נ"צ— רי"ח 1873-6/6889-91; רי"י 1373-6/1889-91) לקראת הקמת אצטדיון. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון א' דלל, נוהלה על ידי א' בושנינו, בהשתתפות א' האג'יאן (מדידות ושרטוט), צ' שגיב (צילום), א' דגוט (GPS), א' בלשוב (שרטוט) וא' איילון ממוזיאון ארץ-ישראל (ייעוץ).
באתר, ב'מרזבה' המערבית, ממזרח לרכס הכורכר התיכון (כ-20 מ' מעל פני הים), הוקם בית אחוזה במאה הי"ט לסה"נ שהיה חלק מתהליך ההתנחלות של כפריי מערב השומרון באדמות הסחף הפוריות של השרון.
נפתחו שלושה שטחים (C-A; איור 1) מצפון לבית האחוזה.
בשטח A נפתחו ריבוע וחצי (A1 ו-A2). בריבוע A1 (איור 2) התגלו סמוך לפני השטח שרידים דלים של שני קירות מקבילים (W20, אורך 1.5 מ', רוחב 0.75 מ'; W21, אורך 2 מ', רוחב 0.6-0.3 מ'), שנבנו על אדמת החמרה מאבני גוויל במגוון גדלים ללא חומרי מליטה, וכיוונם צפון-מערב–דרום-מזרח. הם השתמרו לגובה נדבך אחד (0.16 מ', 0.32 מ' בהתאמה) ואינם יוצרים תוכנית ברורה. בחצי הריבוע A2 נחשפה שכבת שרפה (לוקוס 111; 0.09 מ' עובי) ללא ממצא מתארך.
בשטח B נפתחו שני ריבועים (B1 ו-B2; איור 3) ונחשף בהם סמוך לפני השטח קיר
(W10, אורך 35 מ', רוחב 0.85 מ'), הבנוי אבני גוויל במגוון גדלים ללא חומרי מליטה על אדמת החמרה בציר צפון–דרום. הקיר נמשך מדרום לריבוע B1 ומצפון לריבוע B2 והשתמר לגובה נדבך אחד (0.15-0.11 מ'). אל הקיר ניגשת ממזרח רצפה (F11; עובי 0.11 מ'), העשויה תשתית אבני גוויל קטנות ובינוניות ושכבת מלט. בין אבני הקיר ועל הרצפה נמצאו מעט שברי גוף קטנים של קנקני עזה שחורים.
בשטח C שנפגע קשה מפעילות חקלאית נפתחו חמישה חצאי ריבועים (C5-C1) ונחשפו בהם מפלסי אבני גוויל במגוון גדלים ללא חומרי מליטה, ששימושם לא הוברר. בריבועים C3-C1 (איורים 6-4) נמצאו פיסות מלט בין אבני הגוויל. ייתכן שאלו שרידי רצפת מבנה נוסף שעם המבנה בשטח B ואמת המים שממערב, יצרו מתחם סגור סביב חצר גדולה.
נמצאו מעט שברי גוף של קנקני עזה שחורים (לא צוירו) ושברים של רעפי מרסיי, המתוארכים לסוף התקופה העות'מאנית.
השרידים הארכיטקטוניים שנחשפו מספקים מידע נוסף על האחוזה החקלאית ('ביארת חנון'). עד כה היה ידוע על ארבעה מכלולי בנייה עיקריים במקום: בית האחוזה שהשתמר בשלמותו, מבנה משק דרומי, מבנה משק מזרחי ומבנה שלא השתמר מדרום לאחוזה, המחובר למבנה המשק הדרומי בקיר או במבנה נוסף. המבנים יצרו מתחם סגור סביב חצר, כפי שמקובל במכלולים דומים מהמאה הי"ט. נראה ששטח האחוזה חנון היה גדול מהידוע עד כה. מכלולים מסוג זה, כמו החאן בחדרה וחורבת עלק בין בנימינה וזכרון יעקב, נבנו בעיקר בסוף המאה הי"ט לסה"נ. מן הראוי לציין כי הבריכה ('בירכת חנון') מופיעה במפת המשלחת הבריטית לארץ-ישראל (SWP) ואילו האחוזה אינה מופיעה במפה ובדוח הסקר. לפיכך נראה כי יש לתארך את האחוזה לשלהי התקופה העות'מאנית.