מנהרת בית כנסת החורבה

מטרת החפירה הייתה לפתוח מנהרה למעבר מבקרים מתחת לרחוב היהודים, שתחבר בין הקרדו מהתקופה הביזנטית במערב לאתר הארכיאולוגי שבמרתף בית כנסת החורבה במזרח. הממצא העיקרי בחפירת המנהרה (כ-12 מ' אורך, 1.5–3.0 מ' רוחב) היה קטעי ריצוף של רחוב הקרדו מהתקופה הביזנטית ושרידי קירות ותעלות מים מהתקופה האסלאמית המאוחרת.
 
התקופה הביזנטית (איורים 1–3). במערב החפירה התגלו לוחות אבן רבים של ריצוף רחוב הקרדו (L233), הניגש בצדו המזרחי לתעלת שוד (L235) של הסטילובט המזרחי של הקרדו. מעברה המזרחי של תעלת השוד נחשף הסלע שסותת לשמש בסיס לאבני ריצוף המדרכה המזרחית של הקרדו (L229); כאן השתמרו רק מעט מאבני הקרדו. ריצוף המדרכה ניגש בקצהו המזרחי אל מדרגת סלע מסותתת היטב, למרגלותיה המערביים של הקשת מהתקופה הביזנטית שנמצאה בשלמותה בחפירות גבע וגוטפלד במתחם בית כנסת החורבה (גבע וגוטפלד 2007). מאזור קטע הריצוף שנחשף מתפצל מהקרדו רחוב צדדי, העובר מתחת לקשת זו ועולה מזרחה. שרידיו של הרחוב המרוצף מהתקופה הביזנטית נחשפו ושומרו במרתף בית כנסת החורבה.
 
התקופה האסלאמית המאוחרת (איור 4). במפלס העליון נחשפו שרידי תעלות מים אחדות הנמשכות אל מעבר לגבולות שטח החפירה. קירות התעלות בנויים מאבני גוויל בגודל בינוני והן אינן מטויחות. בחלק הצפוני העליון נמצאה תעלת מים (L216; כ-6 מ' אורך, 0.3–0.4 מ' רוחב, יותר מ-1 מ' עומק), הנמשכת ממזרח למערב; היא מקורה בלוחות אבן (0.3 × 0.5 מ', כ-0.1 מ' עובי), שהשתמרו בעיקר בחלקה המערבי. רצפת התעלה עשויה עפר מעורב בטיח אפור. אל הקצה המערבי של התעלה מתחברת מדרום תעלה נוספת (L219; כ-1.8 מ' אורך, כ-0.2 מ' רוחב), אף היא נמצאה מקורה בלוחות אבן. אחת מאבני הכיסוי שימשה מסננת שניקזה מים לתעלה. היא עשויה מאבן גיר רכה מרובעת, ומסותת בה שקע עגול בן שמונה חורים עגולים (כ-2 ס"מ קוטר כל אחד).
במפלס מעט נמוך מהתעלות נמצאה במזרח החפירה תעלה נוספת בציר דרום–צפון (כ-2 מ' אורך הקטע שנחשף, כ-0.45 מ' רוחב, 0.45 מ' עומק), מקורה בלוחות אבן (0.3 × 0.6 מ'). אף שראש התעלה נמוך מתעלה 216, מפלס רצפותיהן הזהה מעיד כי שתיהן שימשו בעת ובעונה אחת.
בחלקו הדרומי העליון של שטח החפירה נמצא מתקן סגלגל בנוי אבנים (L217; כ-0.9 מ' קוטר, 0.84 מ' עומק), בתוך קיר (W46). רצפת המתקן עשויה עפר מהודק עם מעט טיח אפור. קיר 46 תוחם את שטח החפירה מדרום. מצד צפון נתחם שטח החפירה בקיר נוסף (W48), התוחם את תעלת מים 216 מצפון. שני הקירות בנויים בציר מזרח–מערב משתי שורות של אבני גוויל בגודל בינוני.
 
מתקנים חצובים ממערב לקרדו (איור 5)
במהלך עבודות שימור שערכה רשות העתיקות נחשפו שרידים של מתקנים חצובים במצוק סלע התוחם ממערב את הקרדו מהתקופה הביזנטית, בתחום שטח X-7 של חפירות אביגד בקרדו (הרשאה מס' 6498-A). המתקן העיקרי שנחשף הוא מקווה טהרה חצוב בסלע (L3913; כ-1.1 × 1.6 מ', כ-0.75 מ' עומק), ששרדו ממנו רק קרקעית ומדרגה אחת, המטויחות בטיח אפור האופייני לימי הבית השני. במילוי הטין שעל קרקעית המקווה נמצאו חלקו התחתון של סיר בישול ושברי שתי קעריות שתאריכם המאה הא' לסה"נ (איור 1:6, 2). אל המקווה ניגשת מצפון תעלה חצובה בסלע (L3914; כ-2.2 מ' אורך, כ-0.10–0.15 מ' רוחב). בקצה הצפוני שלה ניגשת התעלה אל מתקן סגלגל חצוב בסלע (L3915; כ-0.85 מ' קוטר, 0.25–0.30 מ' עומק). נראה כי המקווה והמתקן קשורים זה לזה בתעלה, והם חלק ממבנה מימי הבית השני. בשל מיקומם בצדו המערבי של מצוק הסלע שרדו מתקנים אלה את חציבת תוואי הקרדו על ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס במאה הו' לסה"נ.