שכבה II

מהשכבה הקדומה נחשפו שני קטעי קירות (W27 ,W25), המרוחקים כ-8 מ' זה מזה. הם נבנו משתי שורות של אבני קירטון מסותתות היטב וביניהן אבנים קטנות שלוכדו בבוץ והשתמרו לגובה של נדבך אחד. קיר 27 נבנה בכיוון צפון–דרום ואילו קיר 25 נבנה בכיוון מזרח–מערב. אל צדו המערבי של קיר 27 ניגשת תשתית רצפה (L137) שנבנתה מאבני קירטון שטוחות, שהונחו על קרקע מהודקת. התשתית נהרסה בקצה הדרומי שלה בעת בניית מבנה בשכבה המאוחרת. אל קיר 25 ניגשת מצפון תשתית רצפה (L139), שנבנתה גם היא מאבני קירטון שטוחות, בדומה לתשתית 137. על תשתיות 137 ו-139 וכן מדרום לתשתית 137, באזור שבו התשתית לא השתמרה, התגלו שברי כלי חרס רבים משלהי התקופה הביזנטית, ובהם קערות רדודות (איור 1:3), קערות עמוקות (איור 2:3–4), כלי בישול (איור 5:3, 6), מכסה (איור 7:3), ידית מחבת (איור 8:3) וקנקנים (איור 9:3–14).
 
שכבה I
מהשכבה המאוחרת נחשפו קטעים של שלושה מבנים, צפוני, מרכזי ודרומי, שנבנו בציר צפון-מערב–דרום-מזרח. קירות המבנים נבנו משתי שורות של אבני קירטון מסותתות היטב וביניהן אבנים קטנות שלוכדו בבוץ; הם השתמרו לגובה ממוצע של 0.3 מ'. בחלק מהמבנים התגלתה חלוקה פנימית לחדרים. המבנים המרכזי והדרומי הופרדו זה מזה בסמטה.
 
המבנה הצפוני. נחשף רק קטע קיר קצר (W24), ונראה כי רוב המבנה נמצא מחוץ לשטח החפירה. בחלקו הצפוני של קיר 24 לא התגלו האבנים המסותתות שבנו את הקיר, ואפשר שחלק זה הוא תוספת מאוחרת לקיר המקורי.
 
המבנה המרכזי. מן המבנה המרכזי התגלו קטעים מארבעה חדרים (1–4; איור 4). חדר 1 נרחב, והתגלתה בו רצפת עפר מהודק (L131). פתח החדר נקבע בקיר המערבי שלו (W21). בחדר 2 התגלתה רצפת עפר מהודק (L134), הזהה לזו שהתגלתה בחדר 1. חדרים 3 ו-4 נבנו בציר צפון–דרום, והופרדו זה מזה בקיר מחיצה (W10). בחדר 3 התגלו שרידי רצפה, שנבנתה מלוחות קירטון שטוחים (L122; כ-0.1 × 0.4 × 0.4 מ'), שהונחו על קרקע דחוסה. על הרצפות של חדרים 1 ו-2 התגלו מעט שברי כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם כוס (איור 7:5) ופקק חרס (איור 12:5), וכן שבר כלי עשוי מאבן סטאטיט (איור 15:5) ומשפך ברונזה ששימש ליציקת שמן לנרות (איור 6). משפכים דומים התגלו בחפירה ברמלה (יקואל 2011), בחולות יבנה (גורזלזני וברקן 2006) וברמת גן (וולינסקי 2009) והם תוארכו לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה.
 
המבנה הדרומי. מן המבנה הדרומי התגלו קטעים מחמישה חדרים (5–9) וחצר פנימית. החצר הפנימית תחומה בשלושה קירות (W18 ,W13 ,W12) ובשטחה התגלתה קרקע מהודקת (L120), ששימשה מפלס פעילות. בחצר התגלו שני בורות עגולים (L138 ,L136; איור 7), שהופרדו זה מזה במחיצה שנבנתה משלושה נדבכים של לבני בוץ צרופות, שכוסו בקרקע קשה. בתוך הבורות התגלתה כמות גדולה של אפר, ועל כן נראה כי הם שימשו בורות שרפה. חדרים 5–7, ובמיוחד חדרים 6 ו-7, נהרסו כמעט לחלוטין, לרבות רצפותיהם, בעבודות פיתוח בימינו. גם חדרים 8 ו-9 נפגעו בעבודות הפיתוח ולא התגלו בהם מפלסי פעילות ברורים. על הרצפה בחצר ובהצטברויות קרקע בחדרים התגלה ממצא כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה, הכולל קערות עמוקות (איור 4:5, 5), שברי ספל מטיפוס ח' אל-מפג'ר (איור 6:5), קדרות (איור 8:5, 9), קנקן (איור 10:5), שבר צפחת (איור 11:5), שבר נר שמן עשוי בדפוס (איור 13:5) וכן כלי עצם ועליו חריתות, כנראה ידית של סכין (איור 16:5).
 
הסמטה. בין המבנה המרכזי למבנה הדרומי התגלתה סמטה צרה (L143). בסמטה התגלתה רצפה עשויה מאדמת חרסית מהודקת, שמעורבים בה חלוקי גיר קטנים (איור 8). על מפלס הרצפה נחשפו שברי כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם קערה רדודה (איור 1:5), קערות עמוקות (איור 2:5, 3) ושבר גוף של כלי מטיפוס ח' אל-מפג'ר מהתקופה העבאסית (איור 14:5).
 
ממצא הזכוכית
תמר וינטר
 
בחדרים אחדים של מבני היישוב הכפרי התגלו ממצאי זכוכית, ובהם כ-160 שברים קטנים, שמתוכם 40 אינדיקטיביים. רוב הכלים טיפוסיים למאות הז'הח' לסה"נ. רק שבר אחד מתוארך לתקופה קדומה יותר: בסיס מלא (L118 — לא צויר) של כוס מטיפוס שהיה נפוץ במאה הד' וראשית המאה הה' לסה"נ.
 
הכלים הפתוחים בממצא כוללים קערות/כוסות (L101 — איור 1:9; L102 — איור 2:9; L108 — לא צויר) ובסיסים מעובים בהקפם (L129 ,L102 ,L101 — לא צוירו). כמה מקערות/כוסות אלה (L108 — איור 3:9; L101 — לא צויר), ואולי גם קערות אחרות, עוטרו בדגמים צבוטים (tonged). קערות/כוסות שלמות תועדו למשל באשדוד (Barag 1967:37, 72, Fig. 16:14) וברמלה (Gorin-Rosen 2010:215–220, Pl. 10.1:1). כלים מעוטרים בדגמים צבוטים היו נפוצים במזרח התיכון, במיוחד במאות הט'הי' לסה"נ, אולם חלקם עשויים להיות קדומים יותר, החל מן המחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ (Gorin-Rosen 2010:242–245). כלים מעוטרים בדגמים צבוטים נמצאו בנגב, למשל בניצנה (Harden 1962: Pl. XX:22–23, 27–30).
הכלים הסגורים בממצא כוללים בקבוק, שלו שפה מקופלת פנימה ומשוטחת (L121 — איור 4:9); כלים דומים התגלו למשל בתל עירא, ושם הם מתוארכים למאות הח'הט' לסה"נ (Lehrer-Jacobson 1999: Fig. 13.1:1–3). שבר של חוט גלי עבה (L127 — לא צויר) מייצג את אחד העיטורים הטיפוסיים ביותר למאה הז' לסה"נ. כן התגלו שברים של שני כלים, שלהם שפה מקופלת פנימה ופה דמוי משפך. השבר האחד צבעו חום צהבהב (L135 — איור 5:9), והוא שייך כנראה לבקבוק או לפך מהתקופה האומיית (למשל, Hadad 2005: Pl. 8:147), והשבר האחר שייך לפך ירוק, קטן יותר, שעליו השתמר חלק מהידית (L119 — איור 6:9).
הממצא כולל שני טיפוסי נרות. נרות קערה, המיוצגים בידית (L101 — לא צויר) ובשבר של בית פתיל (L120 — לא צויר), ונרות כלילה, המיוצגים בבסיס דמוי חרוט חלול (L119 — לא צויר). נרות משני טיפוסים אלה נחשפו בחפירות בנגב, למשל בכנסיית בית הקברות בחורבת כרכור עלית (Katsnelson 2004:268–271, Figs. 59, 60).
בחפירה התגלה גם גוש קטן של זכוכית גולמית, שבור לארבעה שברים (L129 — איור 7:9). הגוש נמצא עם כלי זכוכית המתוארכים לתקופה האסלמית הקדומה. הגוש עשוי מזכוכית כחולה-ירקרקה וצלולה, האופיינית לתקופה האומיית. גוש זכוכית זה הוא שריד יחיד מתעשיית זכוכית, ולפיכך הוא אינו עדות מספקת לקיומו של בית מלאכה במקום. עם זאת, הגוש עשוי לרמוז שבאתר או בסביבתו פעל מתקן לייצור כלי זכוכית. כמו כן, נמצאה באתר פיסת פסולת מזוגגת (L105 — לא צויר), הקשורה אולי לייצור קרמיקה.
 
נראה כי שרידי הבנייה בשתי השכבות שהתגלו בחפירה הם חלק מבנייה כפרית, שהתבססה על חומרי בנייה מקומיים. ממצא כלי החרס והזכוכית מתארך את שרידי הקירות משכבה II לשלהי התקופה הביזנטית ואת שרידי המבנים משכבה I לתקופה האסלאמית הקדומה. מהתבוננות על פני השטח נראה כי האתר נמשך לכל הכיוונים וכי מרכזו נמצא מדרום-מערב לשטח החפירה.