בחודשים אפריל-מאי 2014, נערכה חפירת הצלה ברמת בית שמש ג2 (הרשאה מס' 7095-A; נ"צ 199510-530/623510-530; איור 1). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הבינוי והשיכון, נוהלה על ידי ז' עדוי, בסיוע נ' קהלני (ניהול שטח), ס' גנדלר, י' פז (מרחב ירושלים), א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות וסרטוט), ד' לוי (GPS), א' פרץ (צילום), ב' דולינקה (זיהוי קרמי) וא' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס).
החפירה נערכה באזור שנסקר בשיטתיות בשנות התשעים של המאה הקודמת ונערכו בו חפירות רבות (Dagan 2010; Dagan 2011). בשנים האחרונות, עם תחילת הבנייה בגבעות שמדרום לרמת בית שמש נערכו בו חפירות נוספות ונחשפו בהן מבנים מודרניים של הכפר בית נטיף,וכן כבשני סיד, גתות, בתי בד, מקוואות, מתקני קולומבריה ומגוון מתקנים חקלאיים (סטורצ'ן 2012; קוגן-זהבי 2013).
החפירה הנוכחית נערכה על מדרון סמוך לפסגת שלוחה, כ-500 מ' ממערב לבית נטיף, ועשרות מטרים מדרום-מערב לח' שומילה. השלוחה משתפלת אל עמק חקלאי בנחל ירמות, המפריד בינה לבין השכונות המודרניות של רמת בית שמש ממערב ומצפון. בשלוחה זו עושר רב של אתרים חקלאיים המייצגים רצף התיישבותי שנמשך למן התקופות הקדומות: הכלקוליתית או הברונזה הביניימית וכמעט ברצף עד המאה הכ' לסה"נ. באתרים בולטות מדרגות העיבוד הנתמכות בקירות טרסות שעיבודן נמשך עד לתקופה המודרנית, וכן שומרות, מערות קבורה, חללים תת-קרקעיים, בורות מים, מתקני קולומבריה, גתות ומתקנים חקלאיים רבים, חלקם נסקרו בעבר או נחפרו (Dagan 2010:235–248).
בחפירה הנוכחית נחשפו בור מים, שתי מחצבות קטנות להפקת אבני בנייה, טרסה חקלאית וקיר שדה.
בור המים (L103; איורים 2, 3) תועד אך לא נחפר. נחפר רק משטח הסלע המקיף אותו. הבור נחצב בסלע האם (כ-4.5 מ' עומק מראש הסלע עד קרקעיתו), כ-5 מ' ממזרח לטרסה החקלאית, ולו פתח רבוע הבנוי מאבני שדה מסותתות (0.6 מ' רוחב וגובה) מעל צוואר נמוך (1 מ' גובה; איור 2, חתך 2–2). דופנות הבור טויחו בטיח אפור שהרכבו ואופיו לא נבדקו. משטח הסלע סביב הבור טבעי ולא ניכרות בו פעולות חציבה כלשהן. באדמת הסחף שכיסתה את הסלע נתגלה ממצא קרמי מעורב ובו קערה מהתקופה ההלניסטית (איור 1:4), וקערה מהתקופה העות'מאנית (איור 8:4) ממשפחת כלי עזה.
קיר הטרסה וקיר השדה. נפתח ריבוע חפירה ממזרח לשרידי טרסה חקלאית (W1) ומשני צדי קיר שדה (W2; איורים 2, 3). קיר הטרסה בנוי משתי שורות של אבני שדה/גוויל גדולות, בכיוון צפון–דרום (כ-25 מ' אורך השתמרות, 1–3 נדבכים גובה), והונח ברובו הישר על סלע האם הטבעי. במקומות אחדים שבהם שקעים טבעיים בסלע הוא הונח על אדמת סחף (איורים 3, 5). בחלק הצפוני הושתת הקיר על אדמת סחף המכסה מחצבה.
סמוך לקיר 1 ממזרח נחשפו שלוש שכבות אדמה: עליונה, שבה אדמת סחף חומה (L100, עובי 0.1–0.2 מ'); אמצעית, שבה מילוי פסולת חציבה בהיר (L104 ,L102, עובי 0.3–0.6 מ'), שמקורה בחציבת בור המים הסמוך (L103); ותחתונה, שבה אדמת סחף חומה כהה
(L107 ,L106, עובי 0.1–0.2 מ'). שכבות אלה התגלו גם מדרום ומצפון לקיר השדה. במילוי השכבה האמצעית שממזרח לקיר 1 ומשני צִדי קיר 2 נתגלה ממצא קרמי המתוארך לתקופה העות'מאנית, המאה הי"ח לסה"נ: פך בישול (איור 9:4) וקנקן (איור 10:4) שבטין שלהם מעט גריסים כתומים, וקנקן נוסף (איור 12:4) ממשפחת כלי עזה.
קיר השדה 2 שבמרכז ריבוע החפירה בנוי משורה אחת של שתי אבני שדה (4 מ' אורך במקור) המונחות על פסולת החציבה. הקיר נבנה בניצב לקיר 1 לאחר חציבת הבור; הוא פורק במהלך החפירה ותפקודו אינו ידוע.
במחצבה (כ-3.6–3.4 × 4.0 מ'; איורים 2, 6) מדרגת חציבה אחת (0.9 מ' גובה). בקרקעית המחצבה לא נחשפו תעלות חציבה אך גוש אבן במערב המחצבה, שתעלת ניתוק מקיפה אותו, מאפשר לאמוד את גודל גושי האבן שהופקו במחצבה (כ-2 מ' אורך, כ-0.7 מ' רוחב, כ-0.4 מ' גובה). אפשר כי גושים אלה חולקו לאבנים קטנות יותר. פני הסלע מעידים כי מלאכת החציבה הופסקה, כנראה בשל איכות ירודה של הסלע שנמצא סדוק.
באדמת הסחף שכיסתה את המחצבה (L108 ,L105 ,L101) התגלה ממצא קרמי ובו קנקן מהתקופה ההלניסטית (איור 4:4), קנקן מהתקופה ההרודיאנית (איור 5:4) וכן שבר כלי מטיפוס kerbschnitt מהתקופה האסלאמית הקדומה (איור 6:4) וקנקנים מהתקופה הממלוכית (איור 7:4) ומהתקופה העות'מאנית, המאה הי"ח לסה"נ (איור 11:4, 13, 14), ממשפחת כלי עזה.
כ-5 מ' מצפון למחצבה נחפרה מחצבה קטנה יותר (2.4 × 1.4 מ') שבה הופקו גושי אבן, אחת מהן נותקה מהסלע אך נותרה באתרה (כ-1.1 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה; איור 7). באדמת הסחף שכיסתה את המחצבה (L110) התגלה ממצא קרמי מהתקופה ההלניסטית: קנקנים (איור 2:4, 3).
השרידים שנחפרו הם של התיישבות חקלאית ומעידים על הפוטנציאל הכלכלי-חקלאי של האזור. שרידי בור המים והטרסה מתוארכים לתקופה העות'מאנית על סמך הממצא הקרמי מטיפוס כלי עזה שהתגלה בפסולת החציבה שמקורה בחציבת בור המים. שרידים אלה הם כנראה של בית נטיף הסמוכה והכשרתם נעשתה במסגרת הסדרת המדרונות של הגבעות הסובבות את הכפר בתקופה העות'מאנית.
שרידי החציבה כנראה קדומים יותר ואפשר כי השתייכו לבית חווה או נקשרו לח' שומילה הסמוכה ואפשר גם לבית נטיף הקדומה שמדרום (Dagan 2010:237–258). השרידים הם חלק מהתיישבות שבה שרידי מבנים, טרסות חקלאיות, מערות קבורה, מתקני קולומבריה, גתות ואתרים רבים נוספים, חקלאיים באופיים, הפזורים בכל עברי השלוחה.
Dagan Y. 2010. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: The Gazetteer (IAA Reports 46). Jerusalem.
Dagan Y. 2011. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: Landscapes of Settlement: From Paleolithic to The Ottoman Periods. (IAA Reports 47). Jerusalem.