הממצאים שיוחסו לפסולת הכבשן ששימש לייצור זכוכית גולמית בשטח N1 הם שברי לבני בוץ צרופות ששימשו בקירות הכבשן ובתקרתו, שברי זכוכית גולמית שמקורה ברצפת הכבשן, חלקה ככל הנראה באתרה, שברי זכוכית גולמית שמקורם בפירוק גוש הזכוכית שנוצר במקום, ששימש לייצור כלי זכוכית, וכן מגוון ממצאים הקשורים בפסולת הייצור של הכבשן, בולטים בהם מיני סיגים (איור 4).

 
מן השרידים נראה כי בשלהי התקופה הביזנטית פעל בשטח החפירה כבשן לייצור זכוכית גולמית, בדומה לכבשן שהתגלה סמוך לו (שטח N; איור 5). הכבשן פורק בהפרעות מאוחרות, ייתכן שעוד בתקופה הביזנטית אך סביר יותר בשנים האחרונות, שבהן שימש השטח לפינוי פסולת בניין ממפעל תע"ש הסמוך. פסולת זו הורבדה במסגרת ההכנה לפתיחתם של האתר אפולוניה והגן הלאומי לציבור עוד בשנת 2001.
 
ממצא החרסים שהתגלה בחפירה, ובמיוחד בהקשר לשרידי הכבשן, היה בעיקר שברי גוף של קנקנים דמויי שק ומעט מאוד שפות אינדיקטיביות, ועם זאת מאפשר לקבוע את זמנו של הכבשן למאות הו'–הז' לסה"נ, בדומה לכבשן הסמוך לו. לצד הממצא הקדום נתגלו ממצאים מודרניים רבים, בהם פסולות בנייה ומטבעות שעדיין במחזור.
 
באתר אפולוניה נתגלו עד כה שני כבשנים כמעט שלמים לייצור זכוכית גולמית שזמנם המאות הו'–הז' לסה"נ; האחד בצפון האתר ב-1950 (סמוך לשטח O שנחפר בשנים 2006 ו-2009) בחפירת הצלה שקדמה להקמת מפעל תע"ש על חלק משטחו; והאחר בדרום האתר, ב-2002 בשטח N כאמור (Tal, Jackson-Tal and Freestone 2004). השרידים שנחשפו בחפירה הנוכחית מעידים על כבשן נוסף שכמעט ולא הותיר שרידים באתרם, בדומה לכבשן נוסף (או יותר) אחר, ששרידים ממנו נחשפו בחפירות בשטח O (ר' Freestone, Jackson-Tal and Tal 2008; Tal 2009). הכבשנים השלמים לצד שרידי הכבשנים שנתגלו סמוך להם מאפשרים להניח כי אלה נבנו במקבצים, בדומה לאלה שנתגלו בבית אליעזר (Gorin-Rosen 2000), והם פעלו בד בבד, או במשך פרק זמן קצר יחסית, בשל היותם מתקנים ששימושם הצריך את פירוקם בתום ייצור גוש הזכוכית הגולמית לצורך עקירתו מהכבשן.
 
בתום 25 עונות חפירה באתר נדמה כי כבשני זכוכית גולמית משלהי התקופה הביזנטית נבנו בשוליו הדרומיים והצפוניים. ממצא של פסולת תעשיית זכוכית גולמית וגושי זכוכית גולמית, שנתגלו לאחרונה בסקרים בשטח מפעל תע"ש במזרח האתר הביזנטי, טרם נתבררו די הצורך.
 
בדיון על העורף של אפולוניה (הדד ואחרים 2015) עלה כי השטח שממזרח לאתר שימש בעיקרו עורף חקלאי ותעשייתי ליישוב הביזנטי באפולוניה (היא סוֹזוּסה). עורף זה ניכר בשרידים ארכיאולוגיים של גתות, שומרות, קברים ובורות אשפה ששימשו לפינוי פסולת משטח היישוב ותכולתם שימשה לדישון ולטיוב הקרקע, שיועדה לגידולים חקלאיים. פסולת תעשיית הזכוכית כפי שהתגלתה בשטחים חפורים במזרח האתר עד כה, אינה מעידה על כבשנים נוספים ונראה כי מקורה בתוצרי תעשייה שפורקו מכבשנים, שהיו בסביבה הקרובה ליישוב הביזנטי והועברו לצורך שימוש משני – חומרי בנייה, דישון וטיוב הקרקע וכיו"ב.