נפתחו שלושה שטחים (כדונם אחד; איורים 2, 3, 6): A (כ-625 מ"ר),  B(כ-225 מ"ר) ו-C (כ-16 מ"ר), ונחשפו בהם שרידים וממצאים מחמש תקופות עיקריות: הלניסטית, רומית, ביזנטית, עות'מאנית ומנדט. עוד נמצאו שברי קנקן מתקופת הברזל או ראשית התקופה הפרסית (L136; איור 1:4), מטבע (ביכובסקי להלן, טבלה 7:1) ומעט חרסים (לא צוירו) מן התקופה האיובית ותרמילי כדורים (א' פרץ, להלן) ומטבעות מהעת החדשה.

 
התקופה ההלניסטית (שכבה 5). מפרק זמן זה נמצאו רק כלי חרס בשטחים A ו-B. בחלקו המזרחי של שטח A (איור 3) נחשפו כמה משטחי כורכר (L136 ,L129) ובהם שקעים שהכילו כלים תמימים, מהם הפוכים (הבסיס כלפי מעלה) ומהם שכובים על צדם (איור 5). הם שימשו כנראה מנחות קבורה. בשטח B (איור 6) נמצא קנקן שק (L323; איור 7) ובו עצמות עובר. 
בין כלי החרס נמצאו כלי הגשה, כלי אחסון וכלי אגירה: קערות פשוטות (איור 2:4, 3), קערות דגים (איור 4:4), אמפורות (איור 5:4, 6), קנקנים (איורים 7:4; 7; 1:8–3), פכים (איור 4:8, 5) ואונגנטריום תמים (איור 6:8). שתיים מהאמפורות הן יבוא: אחת (איור 5:4) מהאי קוס ושנייה (איור 6:4) מהעיר קוסה (Cosa) באיטליה. האמפורות מתוארכות למאה הא' לפסה"נ.
 
התקופה הרומית: המאה הא'–המחצית הראשונה של המאה הד' לסה"נ (שכבה 4). מפרק זמן זה נמצאו שרידים רק בשטח A: מבנה קבורה בנוי (T1; יפורסם בנפרד; איורים 3, 9) וקבר (T2; איור 3). ממבנה הקבורה (T1) שרדו שני תאים (L711 ,L710) שכיוונם צפון–דרום. סמוך להם נמצאו עצמות אדם בארטיקולציה, אולי סימן לשני תאים נוספים שלא שרדו (L714 ,L709). בתאי הקבורה 710 ו-711 זוהו שניים ואף שלושה מפלסים של נקברים שהונחו זה מעל זה. נמצאו 31 נקברים, מהם 26 בוגרים (יותר מגיל 15), שני ילדים (גילאי 5–15) ושלושה עוברים. מינם של שבעה שלדים זוהה חמישה זכרים ושתי נקבות.
בתאי הקבורה נמצאו שברים של כלי חרס, בהם סיר בישול (איור 2:10) וצלמית חרס מטיפוס בית נטיף (איור 11), וכן בקבוקי זכוכית (וינטר להלן), תכשיטי זהב (איור 12) וחפצי מתכת (איור 13), בהם ידית ברונזה מעוטרת בקצה אחד בראש של סאטיר אולי דיוניסוס ובקצה האחר בפנתר — סמל המלווה את דיוניסוס (איור 1:13). כמו כן נמצא מטבע רומי שזמנו המחצית השנייה של מאה הג' לסה"נ (ביכובסקי להלן, טבלה 1:1).
  
קבר נוסף (T2), במזרח השטח, שייך גם הוא כנראה לתקופה הרומית. לצד הקבורה הוטמן קנקן (L170; איור 14) ובו עצמות של פרט בוגר. כמו כן נמצא שבר של קערה מטיפוס טרה סיגילטה מזרחית מן המאה הא' לסה"נ (איור 1:10). ייתכן שלפרק זמן זה ניתן לשייך גם שבר שיש נושא כתובת יוונית שממנה שרדו אותיות אחדות (איור 1:15). לפי הכתב נראה שהיא קדומה לתקופה הביזנטית. כן נמצא שבר שיש נוסף (איור 2:15). שני השברים נמצאו ללא הקשר אדריכלי ברור.
 
התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית: המאות הד'–הז' לסה"נ (שכבה 3). מפרק זמן זה נמצאו שרידים בשטחים A ו-B. מבנה הקבורה (T1) בשטח A המשיך לשמש מוקד קבורה גם בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (L190 ,L174 ,L173 ,L137 ,L708, איורים 3, 16). בשני תאי הקבורה (L711 ,L710) נמצא מפלס נוסף שתוארך לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית ובו נקברים שהונחו זה על זה בכיוונים שונים. בקבורה אחת (L708) זוהו ארבעה פרטים בוגרים ושלושה פרטים צעירים (ילד, תינוק ועובר). בקבורה זו מהתקופה הרומית המאוחרת–ביזנטית נמצאו שני כלי זכוכית (וינטר להלן) ומטבע מן המחצית הראשונה של המאה הד' לסה"נ (ביכובסקי להלן, טבלה 2:1). רוב הנקברים הונחו בקנקני עזה (איור 11:10, 12). עוד נמצאו קערות מיובאות מטיפוס LRC 10 (איור 3:10) ומטיפוס  ERS(איור 4:10) ומטבע מן המאה הו' לסה"נ (ביכובסקי להלן, טבלה 5:1). 
בחלק המזרחי של שטח A נמצאו הצטברויות של גושי טיח ואבנים קטנות (L189 ,L179 ,L158 ,L156), שבר של טיח מצויר (איור 3:15) וכלי חרס רבים מן התקופה הביזנטית. ייתכן שאלו שרידי קבורה. בין כלי החרס נמצאו שברים של קנקני עזה (לא צוירו), קערות מחופות אדום (איור 5:10, 7), בסיס של קערה מטיפוס ARS או מטיפוס LRC ועליה עיטור טבוע של צלב (איור 6:10) וקנקני שק (8:10–10). כמו כן נמצאו שברים של כלי זכוכית (וינטר להלן) ושני מטבעות שזמנם המאות הד'–הה' לסה"נ (ביכובסקי להלן, טבלה 3:1, 4).
בשטחB  (איור 6) נחשפו שרידים של קבר קמרון (L380 ;T3, איור 17), בור מים (L378), בור אשפה (L367) ומחשוף כורכר ובו שקעים (L373 ,L360 ,L359). קבר הקמרון בנוי בתוך חציבה בכורכר; הוא מרובע (3.7 מ' אורך, 3 מ' רוחב) והכניסה אליו הייתה כנראה ממערב, בקטע שהתמוטט (L347) בעקבות שוד של אבני הקבר. החלק התחתון של הקיר הדרומי (W416) ושל הקיר הצפוני (W414) בנוי מאבנים מהוקצעות ששרדו לגובה חמישה נדבכים, וחלקם העליון, הפנימי והחיצוני מאבנים קטנות מלוכדות במלט אפור. הקירות המזרחי (W417) והמערבי (W418) נבנו מאבני כורכר לא מהוקצעות, מלוכדות בחומר מליטה. הרווח בין הקירות הבנויים לבין סלע הכורכר מולא בחומר מליטה אפור. מרבית אבני הקבר והממצאים שבו נשדדו ומהעצמות נותר מעט מאוד.
המכלול הדל (L380 ,L379) שנמצא בקבר הכיל מעט שברי כלי חרס, טבעת ברונזה ושבר של צלב מברזל. ייתכן שמקורם של מרבית כלי החרס בשפכים שנזרקו או חדרו לקבר לאחר שתקרתו נהרסה. בין כלי החרס נמצאו קערות מטיפוסLRC  (איור 1:18, 2), קערה מחופה אדום ומעוטרת בעיטור מקדה מטיפוס CRS 7 (איור 5:18), שפת קערה מחופה אדום (איור 6:18), קערה מקומית (איור 7:18), קדרה (איור 8:18) וקנקני עזה (איור 12:18, 13).
 
כ-20 מ' מדרום-מזרח לקברהקמרון (T3) נחשף בור מים מטויח חצוב בכורכר (L378; כ-2.45 מ' קוטר פנימי, כ-2.4 מ' עומק; איור 19). דופנות הבור (W415) נבנו מאבני כורכר בינוניות וקטנות מלוכדות בחומר מליטה אפור. פנים הבור טויח בטיח המכיל גם מעט חרסים. תשתית הרצפה, שנחשפה בחלקה, בנויה מאבני כורכר קטנות מלוכדות בחומר מליטה אפור בהיר. בהצטברויות בבור (L378 ,L374) נמצאו שברי לבנים צרופות ושברי כלי חרס רבים מהתקופה הביזנטית, בהם קערה מטיפוסCRS  (איור4:18) ואמפורות (איור 9:18, 10) המתוארכות למאות הד'–הו' לסה"נ ומקורן אולי בצפון אפריקה.
עוד נמצאו בשטח B בור אשפה (L367) ומחשוף כורכר ובו שקעים (L373 ,L360 ,L359) שהכילו כלי חרס, מיעוטם מהתקופה הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה ורובם מן התקופה הביזנטית המאוחרת. על פני השטח נמצא מטבע ביזנטו-ערבי (ביכובסקי להלן, טבלה 6:1).
 
התקופה העות'מאנית? (שכבה 2). בשטח A נמצאו שרידי דרך (R218, כ-4 מ' רוחב; איורים 2, 20, 21) שחיברה את אל-מג'דל לאל-ג'ורה. אמנם הדרך אינה מתוארת אצל גרן אך ניתן ללמוד עליה מהתיאור שלו את הדרך שהלך בה מאל-מ'גדל (מגדל) לאל-ג'ורה, כנראה בתפנית של הדרך הפונה לדרום-מערב (גרן תשמ"ב:99), לא רחוק מהסביל שנמצא היום ליד המכללה האקדמית אשקלון.
הדרך נבנתה מאבנים קטנות ובינוניות (0.10–0.25 מ'), שברי שיש וחרסים (L184). תשתיתה היא חול (L186) מעורב בשברי כלי חרס, רובם מן התקופה הביזנטית, למעט שבר חרס מזוגג שחוק (לא צויר) המעיד אולי על תקופת הבנייה של הדרך, לא לפני התקופה האסלאמית.
בשטח B, מצפון-מערב לבור 378 (איור 6), נחשפו שרידי מבנה (1; W413 ,W409 ,W408 ,W407) שפגע בשרידים מן התקופות הקודמות. במבנה יש שניים ואולי אף שלושה חדרים. הקירות השתמרו לגובה של כ-0.5 מ'; הם בנויים מאבני כורכר קטנות ובינוניות מלוכדות בחומר חרסיתי שחור. באחד הקירות (L408) שולבו בחומר החרסיתי חרסים מן התקופות הרומית, הביזנטית והעות'מאנית. הרצפות לא נחשפו בגלל פגיעה מהעת החדשה שהותירה במקום ערמת אבנים (L343).
 
תקופת המנדט עד ראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 (שכבה 1). בשטח A נמצאו שרידי כביש (איור 2, 20, 21) ובית באר (איור 3) ובשטח B שרידי ארבעה מבנים (איור 6).
שטח A: בתקופת המנדט, כנראה בשנות השלושים, שופצה הדרך הקדומה (העות'מאנית?) ומעליה נבנה כביש סולינג (L168, כ-3.4 מ' רוחב; איורים 20, 21: חתך 1–1). תשתית הכביש עשויה אבני קירטון במגוון גדלים (0.05 × 0.35 מ'; 0.15 × 0.20 מ') מלוכדות בצפיפות. אבני שפה בינוניות וגדולות (0.2 × 0.3 מ' ) תוחמות אותו. לצד הכביש נמצאו שברים של אבני קירטון, ראיה לכך שסיתות האבנים נעשה במקום. בשלב כלשהו, בתקופת המנדט או בעת הקמתה של אשקלון המודרנית, כוסה הכביש באספלט.
בפרק הזמן שבין הכיבוש הבריטי (1917) לבין שנת 1931 נבנה בית באר צמוד לדרך ונשתל פרדס גדול. תיארוך זה מתבסס על השוואה בין מפות שבהן מופיעה הדרך מאל-מג'דל לאל-ג'ורה. במפה של הסקר הבריטי מהמחצית השנייה של המאה הי"ט (C.R. Conder & H.H. Kitchener 1878, Palestine Exploration Fund Map: Ashdod, Sheet XVI.; ארכיון מדעי, רשות העתיקות) ובמפות גרמנית (SH. 77. C.5. 77. Dschūlis. 1:50,000. ספריית המפות, המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית) ובריטית (Mejdel A.I. 1:40,000. ספריית המפות, המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית) מ-1918, שבהן הקפידו לציין את מיקומם של בארות ומבנים לאורך הדרך, אין ציון של מבנה ובאר. מנגד, במפה בריטית משנת 1931 (Ashkelon, Sheet 10–11. 1:20,000. ספריית המפות, המחלקה לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית; איור 22) מתועד המבנה וכך גם במפת סקר של הכפר אל-ג'ורה משנת 1946 (EL-JŪRA Serial No. T/51/8(Ascalon I, SRF_11 (45/234): Village Development Survey El-Jūra, 1:2500); ארכיון מדעי, רשות העתיקות). בית הבאר, הדרך מאל-מג'דל לאל-ג'ורה והפרדס עדיין מופיעים במפה של אשקלון מראשית שנות ה-60 של המאה הכ' (ששון תשס"ב).
בבית הבאר יש באר מים, בריכה ומבנה. נראה כי בנייתה של הבאר (L165; איורים 3, 20, 23), בפינה הצפונית-מערבית של בית הבאר, פגעה חלקית בקבורות מן התקופות הרומית והביזנטית (T1). הבאר (כ-4.2 מ' קוטר, 34 מ' עומק לפחות) בנויה אבני כורכר מהוקצעות במגוון גדלים. אל דופנה (W209), שטויחה במלט אפור, הוצמדו שני סולמות ברזל (איור 23) וצינור ברזל נקבע לשאיבת המים. בתוך הבאר, בקטע העליון, הצפוני-מזרחי, נמצאה תעלה שהוליכה אל מתקן שאיבה (L147) ממזרח לבאר ובשלב מאוחר נסתמה באבנים. מחיצה (W230) ותעלה (L195) תחמו את המתקן ממערב. מצפון לתעלה הונח צינור ברזל; לא ידוע מתי שולב במשאבת המים.
בפינה הצפונית-מזרחית של בית הבאר נחשפה בריכה (L145, כ-3 × 3 מ'; איור 24) שנועדה לאגור את המים הנשאבים מן הבאר ולהוליכם לתעלות השקיה. קירותיה בנויים אבני כורכר במגוון גדלים, מהוקצעות באי-אחידות. שני צינורות ברזל שהוכנסו לתוך הקירות (W208 ,W201) הזרימו את המים לתעלות ההשקיה. בבריכה נמצא פריט ברזל, אולי אחד משני צינורות השקיה (איור 2:25).
בשלב שני הניחו כנראה בין הבאר לבריכה, מעל תעלה 195, רצפת בטון, והתקינו עליה משאבה שפעלה באמצעות דלק שהוזרם אליה ממיכל (L144; איור 26) שנקבע מדרום, אולי דרך צינור שלא שרד בתעלה (L228). שימוש בבטון נמצא גם על קירות הפנים של הבריכה, על דופנות הבאר ובמבנה (להלן). לבריכה נוספו עוד קירות בנויים בטון ולבנים, כנראה מטיפוס סיליקט (W216 ,W203). לבנים כאלה נכנסו לשימוש למן שנות השלושים (ששון תשס"ב). ייתכן שגושי סיד
(LP222 ,LP215; איורים 3, 27) שנמצאו ממזרח למבנה קשורים לבנייתו של בית הבאר. 
המבנה (כ-8.7 × 16.0 מ'; איור 3), מדרום-מזרח לבאר ומדרום לבריכה, נבנה באי-אחידות; הקיר המערבי (W213 ,W206 ,W205) והקיר הצפוני (W212) נבנו מאבני כורכר לא אחידות בגודל ולא בעיבוד ואילו הקיר המזרחי (W200) והקיר הדרומי (W202) נבנו מיסודות של אבני כורכר שעליהם הונחו רצועות בטון ומעליהן הוסיפו כמה נדבכים של אבני כורכר מהוקצעות. ייתכן שעל גג המבנה הונחו רעפי מרסיי (איור 1:25).
הממצא דל; בכלי החרס שבר של ספל קפה (איור 1:28), קערות פורצלן (איור 2:28, 3) וקערות (איור 4:28), קדרות (איור 7:28), קנקנים (איור 8:28–11) ופכים ממשפחת כלי עזה השחורים (איור 12:28) ומקטרת (איור 14:28). עוד נמצאו פריטי מתכת הקשורים להפעלת הבאר וכן שני תרמילים של נשק גרמני (מאוזר, איור 3:25, 4) ממלחמת העצמאות ששימשו הן את צה"ל הן את הערבים (ר' פרץ להלן) ומטבעות מודרניים. 
 
בשטח B נחשפו קטעים של ארבעה מבנים (1–4) שחלקם נבנה כבר בתקופה העות'מאנית, למשל מבנה 1, שעבר שינוי בפרק זמן זה (איור 6). מעל הקטע הדרומי של קיר 409 נבנו קירות (W419 ,W412) שנועדו כנראה לחלק את החדר הדרומי במבנה הקדום לשני חדרים קטנים. קיר 412 נבנה בחלקו מעל קיר 409, מאבני כורכר, ומעליו בטון וכך גם קיר 419 המשתלב בו ממערב. מבנה 2 (L312) נחשף ממזרח לקבר הביזנטי (T3); קירותיו בנויים מאבני כורכר קטנות ומעליהם יציקה של בטון, ובקיר הדרומי (W404) אף נוסף ברזל לבטון. מדרום-מזרח לו נחשפו קירות של מבנה 3 (L321 ,L313) ומעט מזרחה נחשפה פינה צפונית-מערבית של מבנה 4 (L341). קירות המבנים בנויים אף הם באבני כורכר קטנות ומעליהן יציקה של בטון המעורבת לעתים בברזל ואף בצדפים. רק במבנה 4 שרד קטע מרצפת החדר (L341), בנוי מאבנים קטנות מלוכדות בבטון ועליהן שכבת טיח דקה בצבע אדמדם. 
בגלל ההרס בעקבות הבנייה של אשקלון המודרנית נמצא מעט מאוד ממצא המתוארך לפרק זמן זה. עיקר הממצא הוא של כלים ממשפחת כלי עזה השחורים, בהם קערות (איור 5:28), קדרות (6:28), קנקנים דומים לאלה שנמצאו בשטח A (איור 11:28) וזרבוביות של פכים (איור 13:28).
 
בשטח C, מדרום לשטח A, נפתחו שני חצאי ריבועים בלבד ונמצאו בהם בורות המכילים פסולת: כלי חרס, גושי מלט, אבנים קטנות ועצמות. במכלול כלי החרס קערות, אחת מהן מחופה אדום (איור 3:18), קדרות (לא צוירו), קנקני עזה (לא צוירו) ואמפורות, אחת מהן מטיפוס LR1 (איור 11:18) המתוארכת לראשית המאה הה'–אמצע המאה הז' לסה"נ. 
 
ממצא זכוכית
תמר וינטר
 
חפצי זכוכית נתגלו בשטחיםA  ו-B. בשטחA  נמצאו 32 שברי זכוכית קטנים, מהם 21 אינדיקטיביים. במכלול, שעיקרו מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, גביע יין שלו בסיס טבעת חלול, ובקבוקים או פכים שלהם שפות מקופלות פנימה או חוצה (לא אוירו). כמה שברים (L162 ,L127 ,L124 ,L120 ,L109; לא אוירו) מתוארכים לעת החדשה.
ממצא הזכוכית החשוב ביותר הם 15 בקבוקים, מהם 14 שלמים (איור 29), שנחשפו בתא המערבי של קבר T1 (11 ב-L704 והנותרים ב-L709). מאפייניהם של בקבוקים אלה שכיחים במאות הא'הב' לסה"נ (דיון מפורט יתפרסם בנפרד).
כלי זכוכית שנמצאו מעל קבר T1 (ב-L708, L706) מעידים שהקבורה בשטח זה נמשכה גם בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית הקדומה. כך עולה גם ממטבע (L708; ביכובסקי להלן, טבלה 2:1) המתוארך לשנים 341346 לסה"נ.
שתי שפופרות חלולות, אחת חסרת צבע (איור 1:30) ואחרת ירוקה-צהבהבה (איור 2:30), הן כנראה חלקי כלים שהיו נפוצים באזור במאות הג'הד' לסה"נ. שפופרות מטיפוס זה, אחת שלמה ואחת שבורה, נמצאו במערת קבורה המתוארכת למחצית השנייה של המאה הג' או לראשית המאה הד' לסה"נ בשכונת רפידיה בשכם (היזמי תשנ"ז: 125128, איור 1:6, 2).
 
בשטח B נמצאו 11 שברי זכוכית קטנים, כמה מהם אינדיקטיביים, בהם ידית ובסיס (L379 ,L301; לא אוירו) המתוארכים למאות הד'הה' לסה"נ, ובסיס ושבר גוף (L364 ,L362; לא אוירו) מהעת החדשה.
 
מטבעות
גבריאלה ביכובסקי
 
24 מטבעות ברונזה שחוקים נתגלו בחפירה, 16 מהם אינם ניתנים לזיהוי ואחד מודרני (L106, סל 1020). המטבעות מתוארכים למן המחצית השנייה של המאה הג' לסה"נ עד התקופה האיובית.
מטבע מס' 1 נתגלה בתא המרכזי של קבר T1. המטבע שחוק אך אפשר לתארך אותו לרבע השלישי של המאה הג' לסה"נ. מטבע מס' 2 הוא מטיפוס VOTA ופרטיו שחוקים; הוא מתוארך לשנים 341–346 לסה"נ ונתגלה בקבר T1 במפלס המתוארך לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. מטבע מס' 3 הוא מהטיפוס הידוע בשם 'פרש נופל מסוסו' (FEL TEMP REPARATIO). מטבע מס' 4 הוא חיקוי ובו דגם של צלב, הוא מתוארך למחצית הראשונה של המאה הה', שניהם נתגלו בבור סיד (L179). מטבע מס' 5 הוא חיקוי מקומי למטבע ביזנטי בעריך 5 נומיות מהדגם כי-רו. לפי כמות המטבעות מטיפוס זה שנמצאו בסביבת אשקלון רבתי, ניתן לשער שחיקויים גסים אלו נטבעו באשקלון ונועדו לשימוש ככסף קטן במאה הו' לסה"נ. מטבע מס' 6 נתגלה בשטח B והוא שייך לקבוצה הביזנטו-ערבית תקופת מעבר במחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ. מטבע מס' 7, המאוחר ביותר, הוא פלס מפני השטח ומתוארך לתקופה האיובית, לימי אל-כאמל הא' מחמד אבו-מעלי נאצר אל-דין. הכתובת מציינת גם את הח'ליף אל-מסתנצר (1218–1242 לסה"נ).
 
טבלה 1. מטבעות ברונזה מזוהים
מס'
סל
לוקוס
זיהוי (כל התאריכים הם לסה"נ)
מס' ר"ע
1
1361
710
רומי אימפריאלי, מחצית שנייה המאה הג', אנטוניניאנוס
146621
2
1349
708
341–346
146620
3
1237
179
קונסטנטיוס הב', קונסטנטינופול, 346–350
146618
4
1233
179
מחצית ראשונה המאה הה' לסה"נ, חיקוי דגם צלב, נומוס
146617
5
1119
150
חיקוי ביזנטי, אשקלון? סביב 522–540, 5 נומיות
146616
6
3201
354
ביזנטו-ערבי 1, 647–670
146619
7
3202
פ"ש
איובי, אל-כאמל הא' מחמד אבו-מעלי נאצר אל-דין (עם ח'ליף אל-מסתנצר) סביב 12421218, פלס
146622
 
 
כלי נשק
אסף פרץ
 
בחפירה נמצאו כדור ותרמיל (איור 3:25) של רובה מאוזר (בקוטר 57 × 7.92 מ"מ). הכדור נושא את הכיתוב: PS/19/47/ V, והוא יוצר בבית החרושתPovázské Strojárne, Povázská Bystrica, Czechoslovakia (בימינו סלובקיה) בחודש מאי 1947 (Defence Intelligence Agency 1984). זוהי ככל הנראה תחמושת שסופקה לצה"ל במסגרת העסקה הצ'כית.
תרמיל נוסף (איור 4:25) נושא את הכיתוב P163/S*/ 10/39. בתקופת הרייך השלישי הוחלפו קודי היצרנים המוטבעים בכרכובים (בדרך כלל מספר אותיות או מונוגרמה ) בקודים חדשים הנושאים את האות P ולצדה מספר. התרמיל הנושא את הקוד P163 יוצר במפעל Metallwarenfabrik Treuenbritzen GmbH, Werk Selterhof (White and Munhall 1963), בחודש אוקטובר 1939. הקיצור *S מציין כי התרמיל יוצר מנחושת. התחמושת מקורה כנראה בשלל גרמני שנפל בידי הצבא הבריטי בחזית הצפון-אפריקאית, במלחמת העולם השנייה. השלל רוכז במצריים והוברח או נקנה על ידי שני הצדדים (הישראלי והערבי). תחמושת זו יכלה לשמש הן יהודים הן ערבים ב-1948.
 
הממצאים מהחפירה מוסיפים נדבך לתולדות המקום ומצטרפים למידע על אשקלון אל-ג'ורה החל מתקופת הברזל וכלה בתקופה המודרנית. החרסים המעטים מתקופת הברזל שנמצאו בחפירה והקערה שמצאה קוגן-זהבי (2011) מלמדים על נוכחות במקום כבר בתקופה זו. השימוש בשטח לצורכי קבורה מהתקופה ההלניסטית עד שלהי התקופה הביזנטית הכתיב כנראה את התפשטותה של העיר בתל צפונה אשקלון מאיומס (שכונות אפרידר וברנע של ימינו), במיוחד בשלהי התקופה הרומית ובתקופה הביזנטית. ייתכן שהקבורה בשטח זה קשורה לדרך קדומה שלא נחשפה עדיין. קשר כזה הוצע בנוגע לבתי הקברות מהתקופה הרומית ביפו (יקואל תשע"ג). ייתכן שדרך קדומה עברה בתוואי הדרך המאוחרת (R218), אך בגלל היקף החפירה המצומצם ומצב ההשתמרות לא נתגלתה. בסיור שנערך בתחום שרידי הכפר אל-ג'ורה, מדרום-מערב לחפירה וקרוב לתל, זוהו שרידי דרכים נוספות, מהן דרכים עות'מאניות–בריטיות (סולינג). אך יש גם עדויות לדרך עשויה אבנים הנחצית על ידי הדרך המחברת את אל-מג'דל לאל-ג'ורה (איור 31).
לראשונה תועדו בסביבה זו כביש מימי המנדט (שנסלל על דרך עות'מאנית) ובית באר המעידים על הפיתוח העירוני והכלכלי בין אל-מג'דל לאל-ג'ורה בימי השלטון הבריטי.