השרידים שנחשפו נמצאו מתחת לחניית אספלט שנסללה בשנים 1967–1995, ממערב לשוק הבדואי הישן (הישראלי). שרידים קדומים נמצאו בבדיקות מקדימות בשני מוקדים (כ-150 מ"ר; איור 2). בעקבות בדיקה נוספת במחפרון נפתחו ארבעה ריבועים (כ-68 מ"ר): שלושה בדרום-מזרח ואחד בצפון-מערב.

הממצאים דלים ומתוארכים ברובם לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית ומיעוטם לתקופה הכלקוליתית ולתקופת הברזל.
 
בריבוע הצפוני-מערבי נחשף מפלס אפר ועליו חומר לבנים (L113), על גבי רצפה עשויה לס (L114), וכן ריכוזי חלוקי נחל וחומר לבנים, אולי שרידי קיר. מפלס האפר וחומר הלבנים הונח מעל לשכבה טבעית של חלוקי נחל. המפלס נפגע קשה מבור אשפה מודרני (L103). הממצאים מבור האשפה וממפלס 113 (ר' נספח) כללו קנקן, כנראה מהתקופה הפרסית(איור 3:3), אך בעיקר ממצאים משלהי התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, בהם קערה מיובאת מטיפוס ARS מהתקופה הביזנטית (איור 4:3), סיר בישול (איור 7:3), קנקני עזה (איור 9:3, 10) ושבר בסיס גביע או פך מזכוכית (איור 1:4). בבור האשפה התגלה בקבוק זכוכית מודרני (איור 2:4; גורין-רוזן להלן).
בריבועים הדרומיים-מזרחיים, מתחת למצע חלוקי נחל של האספלט, נמצאו שרידים פגועים מאוד, אולי יסודות קירות (W117 ,W107 ,W105) של מבנה. התוואי המקורי של הקירות נפגע בעת הטמנת פסולת מודרנית. הקירות נבנו מחלוקי נחל במגוון גדלים ומאבני קרטון שמעליהן הייתה כנראה בנייה בלבני בוץ. מצפון לקירות נמצאו חלוקי נחל בינוניים אחדים (L119), אולי יסודות קיר אחר של המבנה המושתתים על שכבה טבעית של חלוקי נחל קטנים. השרידים פגועים ומופרעים מאוד מבורות אשפה מודרניים שבהם גושי בטון, אריחי רצפה וניילון. בכלי החרס שנמצאו במילויים (L122 ,L121 ,L116 ,L115 ,L111 ,L106) נמצאו מעט שברי גוף מן התקופה הכלקוליתית (לא אוירו), קערה משלהי תקופת הברזל (איור 1:3), ידית קנקן מתקופת הברזל? (איור 2:3) וכלי חרס משלהי התקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית, בהם קערות מטיפוס LRC (איור 5:3, 6), סיר בישול (איור 8:3) אך בעיקר קנקני שק וקנקני עזה (איור 11:3).
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בבור האשפה (L103) נמצאו שני פריטי זכוכית. השבר הקדום הוא בסיס מעובה טבעתי חלול שמרכזו דחוף פנימה ועל חלקו התחתון צלקת גסה של מוט הזגג (איור 1:4). הכלי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק, מכוסה בליה כסופה ועליה שכבה של בליה שחורה. הבסיס יכול להיות של כוס או פכית המתוארכים לשלהי התקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ).
עוד נמצא בקבוק גלילי תמים מזכוכית ירוקה (איור 2:4) שעליו כתמי בליה ססגונית וכסופה. הבקבוק נעשה בייצור מתועש, בתבנית של שלושה חלקים: שניים לגוף ולשפה ושלישי לבסיס. החיבור ביניהם השאיר סימן לאורך הכלי משני צדיו ובחיבור הבסיס. על כתף הכלי כתובת באותיות לטיניות בשלוש שפות: אנגלית NON RETURNABLE, צרפתית NON REPRIS וגרמנית KEINE RUCKGABE; בין הכתובות מפריד מקף. הכתובת שפירושה 'לא למחזור', מעידה שהבקבוק שימש לחומרים רעילים או לתרופות. מתחת לכתובת, בחלק התחתון של הבקבוק מעל הבסיס, יש רצועה של דגם מחוספס שעליה מוטבעים המספרים 45, 74 וסימן רשום. יש להניח שעל גוף הבקבוק הייתה מודבקת תווית. אף שהבקבוק יוצר במכונה יש על הבסיס סימן של עיגול שאינו במרכז המעיד על פס ייצור מוקדם ולא מוקפד. בקבוקים שעליהם כיתוב בשלוש שפות אינם נפוצים וסביר להניח שהגיעו לבאר שבע בשל תכולתם.
 
בשטח החפירה או בסביבתו הקרובה ניכרת פעילות אנושית שזמנה למן התקופה הכלקוליתית, משלהי תקופת הברזל ואולי גם בתקופה הפרסית. עיקר הפעילות היא משלהי התקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית. ייתכן כי אלו שולי האתרים מתקופות אלו שנחפרו ממזרח ומצפון.