מערת הקבורה חצובה בסלע ובה תשעה כוכי קבורה (איור 1). פתחה נחצב בדופן הדרומית של פיר מלבני (0.8 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב), בעומק של כ-1.0–1.5 מ'. לפתח (0.4 מ' רוחב, 0.65 מ' גובה) מסגרת מלבנית חצובה שנועדה לקלוט אבן גולל (איור 2). אבן הגולל, עגולה (כ-0.65 מ' קוטר) ודמוית פקק, נתגלתה מוטלת כ-3 מ' מחוץ לפתח המערה (איור 3). פתח המערה הוביל לחלל הקבורה המרכזי שרצפתו נמצאה מכוסה בסחף אדמה במפלס נמוך בכ-0.5 מ' מפתח המערה (איור 4). בדופנות המערה הותקנו כוכי קבורה (1.5–1.8 מ' אורך ממוצע); שניים הותקנו בדפנות הצפונית, המערבית והמזרחית ושלושה בדופן הדרומית של חדר הקבורה. כוכי הקבורה כוסו בלוחות סגירה מאבן גיר מקומית, שסותתו בגסות. לוח סוגר אחד נתגלה שעון על גבי הדופן הדרומית (איור 5) ולוחות סגירה נוספים נמצאו מוטלים מחוץ למערה, סמוך לפתחה. בתוך המערה וכן סמוך לפתח המערה וכשני מטרים סביבו נמצאו שברים של גלוסקמת אבן אחת לפחות. על דופן אחת הגלוסקמות עיטורי שתי ורדות מוקפות במסגרת, עשויות בחריתה במחוגה (איור 6).

 
למערת הקבורה מאפיינים אדריכליים, דוגמת הפתח ומסגרתו המדורגת, אבן הגולל, כוכי הקבורה ולוחות הסגירה, הנפוצים בקברים רבים שתועדו בעבר בנקרופוליס של ירושלים משלהי ימי הבית השני (קלונר וזיסו תשס"ג). שברי הגלוסקמה מחזקים את ההנחה כי המערה הותקנה לקבורה בשלהי ימי הבית השני ועד לימי מרד בר-כוכבא, ושימשה את אנשי היישוב היהודי באזור, אולי בחורבת חרתים הסמוכה.
ממצאים המעידים כי האזור היה מיושב ביהודים בשלהי ימי הבית השני נתגלו באתרים אחדים במרחב, במיוחד בתל גזר, בחורבת גדר ובחורבת שרישה (קלונר תשל"ו; פטרסון-סולימני, סולימני ווייס תשס"ב).