שכבה V (התקופה הביזנטית). נחשף בור איגום סגלגל (L113; כ-0.60 × 0.95 מ', 0.3 מ' עומק; איור 4: שכבה Vb), מטויח בטיח הידראולי, השייך לגת חצובה בסלע; ברצפתו נחצב בור שיקוע רדוד עגול (0.3 מ' קוטר, כ-0.1 מ' עומק). בור האיגום כוסה בשכבת מילוי של אדמה אפורה ואבני גוויל קטנות, שהכילה מעט חרסים מהתקופות הביזנטית והאומיית, בהם שבר קנקן אומיי עשוי טין בגוון חום צהבהב, מעוטר בשחור (איור 1:5). הגת יצאה מכלל שימוש בשלהי התקופה הביזנטית עם בניית קיר, שמהותו אינה ברורה (W111; איור 4: שכבה Va), מעל חלקו המערבי של בור האיגום. הקיר נבנה מאבני גוויל קטנות וגדולות מנארי, והושתת בחלקו הצפוני על אבני גוויל קטנות ששימשו לפילוס השטח, ובחלקו הדרומי על גבי סלע האם (איור 2: חתכים 1–1, 2–2).

הגת נקשרה כנראה למכלול הבנייה הביזנטי שנחשף מצפון לחפירה, סמוך לכנסיית בן האלמנה (אבשלום-גורני 2011). על סמך ממצא כלי החרס (לא צוירו), ובור איגום דומה שנתגלה בנין בעבר ותוארך למאות הה'–הו' לסה"נ (מוקארי תשס"ג), אפשר לתארך את הגת לתקופה הביזנטית.
 
שכבה IV (התקופה האומיית). קיר 111 פורק חלקית; מחציתו הצפונית נותרה גבוהה יותר. מעל מחציתו הדרומית של הקיר ומעל בור האיגום הוקם חדר מלבני (3.5 × 5.1 מ'), שקירותיו הושתתו בחלקם על הסלע. הקיר הצפוני (W102) נבנה בניית גוויל ונשתמר לגובה שני נדבכים; קצהו המזרחי ניגש אל קצהו הצפוני של קיר 111 ועולה על שרידיו; חלקו המערבי של קיר 102 נמשך אל מחוץ לתחום החפירה. הקיר המערבי (W101), שהשתמר לגובה שלושה נדבכים, נבנה אף הוא בניית גוויל — הפן המערבי מאבנים גדולות והפן המזרחי מאבנים קטנות — והוא נמשך דרומה אל מחוץ לתחום החפירה. הקיר הדרומי של החדר (W104) נבנה מאבני גזית גדולות מנארי ונשתמר לגובה שלושה נדבכים. הקיר נמשך מזרחה ומערבה, אל מחוץ לתחום החפירה, ומתחבר כנראה לקירות המזרחי והמערבי של החדר (W105 ,W101). מהפן המערבי של הקיר המזרחי (W105), שבנייתו זהה לבניית קיר 104, נחשף קטע קטן (0.6 מ' אורך), ואילו הפן המזרחי נמצא מחוץ לתחום החפירה.
רצפת החדר, שהונחה על חלקו הדרומי של קיר 111 ומעל שרידי הגת משכבה V, עשויה פסיפס לבן התחום במסגרת הנדסית של אבנים שחורות (L110; איורים 6, 7); מן הרצפה שרד קטע קטן בפינה הדרומית-מערבית של החדר, שם הונחה תשתית הרצפה (L114) על סלע הגיר. התשתית עשויה משכבה דקה של סיד ומשכבת גיר כתוש, שבה אבני גוויל קטנות וחרסים. בין שברי כלי החרס מן התשתית סיר בישול סגור (איור 2:5) המתוארך למאות הו'–הז' לסה"נ, פך שעליו שרידי צבע (איור 3:5) מהתקופה האומיית ונר חרס מהתקופה הרומית הקדומה (איור 4:5). כן נמצא בתשתית מטבע מן השנים 395–408 לסה"נ, שבגבו מוצג צלב וסביבו הכתובת CONCORDIA AVGGG (ר"ע 156944).
 
שכבה III (התקופה העבאסית). במערב החדר, צמוד לקיר 101 ועל רצפת הפסיפס, נבנה ספסל משורת אבני נארי גדולות (W107; איורים 6, 7). כ-0.25 מ' ממערב לחדר נחשף חלקית מתקן שמתארו אינו ברור (איור 8). קיר המתקן (W103) מעט מקושת, ובנוי משורה אחת של אבני גיר ונארי בגודל בינוני. רצפת המתקן עשויה אדמה אפורה, גיר כתוש ואפר, ועליה נראים שרידי שרפה. את רצפת המתקן ורצפת הפסיפס כיסתה שכבת הרס של אבני גוויל ואדמה אפורה בהירה (L108 ,L106), שהכילה חרסים וזכוכית המתוארכים לשלהי התקופה הרומית המאוחרת ולתקופה הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ; גורין-רוזן, להלן) וחרסים מהתקופות האומיית והעבאסית (אמצע המאה הז' – תחילת המאה הי' לסה"נ). עיקר ממצא החרסים תוארך לתקופה העבאסית, ובו קערה מעוטרת בחריתות (איור 5:5), שתי קערות מעוטרות בהתזה חד-גונית ירוקה (איור 6:5, 7), קדרת בישול (איור 8:5), סיר בישול סגור (איור 9:5) מסוף המאה הט' – ראשית המאה הי' לסה"נ, פך עשוי מטין צלהב עדין ומעוטר (איור 10:5) ומכסה סיר בישול (איור 11:5). כן נמצאו מסמרי מתכת (איור 9) וכלי עצם (איור 10).
 
שכבה II (התקופה הממלוכית). מתקופה זו נתגלו רק שרידים של בור פסולת בפינה הדרומית של החפירה. הבור נחתם בשכבת מילוי של אדמה אפורה (L112); במילוי נמצאו מעט חרסים, ובהם בסיס טבעת מזוגג בצבע ירוק זית השייך לקערה (איור 12:5).
 
שכבה I (ימי המנדט הבריטי; לא מיוצגת באיור 2). שכבת מילוי של אדמה אפורה בהירה (L109 ,L100) חתמה את המבנה משכבה IV. נמצאו בה הרבה אבני גוויל מנארי וגושי דבש, המעידים על הרס של מבנה מהתקופה המנדטורית.
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
נמצאו חמישה שברים של כלי זכוכית שזוהו ותוארכו לשלהי התקופה הרומית המאוחרת ולתקופה הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ).
בשכבת ההרס (L108) מעל רצפת פסיפס 110 נמצאו שברים של ארבעה כלים (איור 1:11–3); שבר אחד קטן מאוד ושייך לשפה של קערה עדינה ודקה (לא צויר). השבר באיור 1:11 שייך לקערה בגוון ירקרק-צהבהב, שלה שפת צווארון כפול; מן השפה שרד חלקו התחתון של הכפל. קערות מטיפוס זה אופייניות למכלולים מן המאה הד' – ראשית המאה הה' לסה"נ. כמאה שברי קערות מטיפוס זה נמצאו בפסולת בית המלאכה בג'למה, שתוארך למחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ (Weinberg and Goldstein 1988:47–48, Fig. 4-7:72, 73), ובאתרים רבים בגליל. לפרק זמן זה אפשר לשייך בסיס טבעתי מוגבה (איור 2:11), שמקורו כנראה בפכית מעוצבת, שכמותה נמצאו בגליל ובאזורים נוספים. עם זאת, הבסיס גבוה וצר בהשוואה לבסיסים בפכיות מטיפוס זה, למשל אלו מג'למה (Weinberg and Goldstein 1988:67–68, Fig. 4-29:242). כן נמצאה שפת בקבוק מקופלת פנימה (איור 3:11) מטיפוס שהופיע בשלהי התקופה הרומית המאוחרת והמשיך עד ראשית התקופה האסלאמית הקדומה. שפה זהה נמצאה בחפירה סמוכה בנין (הרשאה מס' 6737-A).
על פני השטח (L100) נמצא גביע יין, שממנו שרד החלק התחתון: חלק מהגוף, רגל ובסיס טבעתי חלול (איור 4:11). הגביע עשוי מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק ללא בליה, ואינו סימטרי. הבסיס עשוי ברישול, ורואים כי נדחף אל תוך הרגל. גביעי יין מטיפוס זה מתוארכים לתקופה הביזנטית.
בחפירה סמוכה (הרשאה מס' 6737-A), בכנסיית בן האלמנה, נמצאו שברי כלים דומים מאוד. יש להניח שמקורם בבית מלאכה לזכוכית שפעל בכפר או בסביבתו הקרובה בתקופה הביזנטית; פסולת תעשיית זכוכית נמצאה גם בחפירות קודמות בנין (גורין-רוזן 2014).
 
בור האיגום של גת מן התקופה הביזנטית שנתגלה בחפירה מעיד על פעילות חקלאית, ובעיקר על גידול כרמים. סביר שפעילות חקלאית זו קשורה למכלול הבנייה הביזנטי שנחשף בחלקו מדרום לכנסיית בן האלמנה (אבשלום-גורני 2011). בשלהי התקופה הביזנטית נהרסה הגת, והבנייה חודשה בתקופה האומיית, אז הוקם בית מגורים שנתגלה ממנו חדר מרוצף בפסיפס. נראה כי המבנה נהרס בשלהי התקופה האומיית, אך הוא שוקם ותכניתו שונתה במהלך התקופה העבאסית. המבנה נהרס בראשית התקופה הפאטימית, ויצא מכלל שימוש. בתקופה הממלוכית חודשה הפעילות במקום, כשנחפרו בורות פסולת והוקם מבנה איתן בקרבת מקום (אבשלום-גורני 2011). בתקופת המנדט נבנה באתר בית מגורים, שיסודותיו פגעו בקירות המבנים הקדומים.