בחודש נובמבר 2016 נערכה חפירת הצלה בשולי האתר אפיק, שבדרום רמת הגולן (הרשאה מס' 7844-A; נ"צ 265924-6174/742111-226), לקראת הנחת קו מים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון 'מי גולן', נוהלה על ידי ר' עסיס (צילום שטח), בסיוע י' יעקבי (מנהלה), ר' לירן (מדידות ושרטוט), י' דלרזון (תכניות), ח' טחן-רוזן (ציור כלי חרס), ע' שטרן ומ' אזבנד (ייעוץ קרמי) ור' קול (נומיסמטיקה). בחפירה השתתפו פועלים מטבריה ומהגולן, וכן מחזור ב' של חניכי מכינת 'מעשה בגליל'. לאחר החפירה כוסה האתר, למעט ריבועי החפירה שבהם הונח צינור מים.
אתר אפיק נסקר בעבר (הרטל ובן אפרים 2012: אתר 95) והוגדר כפר ערבי; בקירות מבני הכפר זוהו פריטים אדריכליים רבים ששובצו בהם בשימוש משני. במהלך פיקוח ארכיאולוגי נתגלו עשרות פריטים אדריכליים מגולפים בבזלת, כגון חוליות עמודים, בסיסי סחיטה לבתי בד, מזוזות, כותרות עמודים, בסיסי עמודים ואבני כרכוב; הפריטים הועברו למוזיאון בקצרין. בסביבה הקרובה לחפירה נערכו בעבר חפירות ארכיאולוגיות אחדות. כ-40 מ' מצפון לאתר נחשפו מפלסי חיים מהתקופה העות'מאנית מעל רצפת פסיפס תעשייתי של מתקן חקלאי שתוארך לתקופה הביזנטית (א' עפרון, מידע בעל פה; איור 1: 7740-A). כ-70 מ' צפונה נחשפו שרידי מבנים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית, וכן כתובת ביוונית עתיקה ששולבה במבנה בשימוש משני (עסיס 2015; איור 1: 7011-A). כ-100 מ' צפונה נחשף בית בד מהתקופה הביזנטית (קסטנבאום תשמ"ד; איור 1: 13/1982-K). כ-200 מ' צפונה-מזרחה נחשפו שרידי מבנה מהתקופה הביזנטית, וכן חרסים מהתקופות העבאסית והממלוכית (זינגבוים 2009; איור 1: 4957-A).
על פני השטח (כ-5 × 50 מ') נמצאו שרידי הכפר הסורי פיק, שהוסרו בכלי מכני (כ-0.6 מ' עומק). כבל תקשורת מודרני חותך את השרידים הקדומים במערב השטח, והחפירה התמקדה לפיכך במזרח השטח (כ-4 × 25 מ'; איור 2), בנקודת החיבור של כביש 98 לדרך המובילה אל עין פיק, שם נתגלו שלוש שכבות יישוב (I–III): אומיית (661–750 לסה"נ), עות'מאנית קדומה (המאות הט"ז–הי"ז לסה"נ) ועות'מאנית מאוחרת עד ימינו (המאות הי"ח–הכ' לסה"נ).
התקופה האומיית (שכבה III). מתחת לאבני מפולת משכבה II שכיסו את כל שטח החפירה (L101, להלן), נחשפו יסודות של שלושה קירות (W109 ,W108 ,W105). קירות 105 ו-108 בנויים בנייה יבשה מאבני גוויל מבזלת במגוון גדלים. קיר 109 בנוי בבנייה יבשה משתי שורות של אבני בזלת וביניהן אבנים קטנות יותר. סלע האם, שנחשף מתחת לקירות, אינו שטוח ומאופיין בגומחות, שמולאו טרם בניית הקירות ברסיסי בזלת מעורבים באדמה ובחרסים (איור 3); הקירות הושתתו על המשטח המפולס שנוצר. בין אבני הקירות וסמוך לקירות נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה האומיית. נראה כי לאחר נטישת האזור התמוטטו הקירות ונותרו מהם רק היסודות.
התקופה העות'מאנית הקדומה (שכבה II). לאחר שנים שבהן נותר חלק זה של האתר הרוס, פונו חלקית המפולות ברצועה שבין קירות 108 ו-109. המפולות פולסו בגסות, ובין האבנים הגדולות נתחבו אבנים קטנות יותר כדי לפלס דרך בין ההריסות בקו ישר שצירו צפון–דרום (L111; איור 4). סלילת הדרך תוארכה לראשית התקופה העות'מאנית על סמך חרסים שנמצאו בין אבני הדרך.
התקופה העות'מאנית המאוחרת עד ימינו (שכבה I). בשכבה זו נמצאו חרסים מעורבים למן התקופה ההלניסטית עד התקופה העות'מאנית. כן זוהו שרידי בנייה משני שלבים. בשלב ראשון נבנו שני קירות (W104 ,W103). מקיר 104 שרד רק יסוד בנוי מאבני בזלת בשיטת ראשים ופתינים, הניגש אל קיר 105 משכבה III (איור 5). מקיר 103 (איור 6) שרדו יסוד, הבנוי מאבני בזלת מהוקצעות בגסות, ונדבך אחד בנוי מאבני בזלת שהפן החיצוני שלהן מסותת היטב. בבניית שני הקירות השתמשו בחומר מליטה לבן ודק גרגר האופייני לשלהי התקופה העות'מאנית. נראה שהבנייה אינה סדורה, וכי לא נערך פינוי מסודר של ההריסות מהתקופות הקודמות. במהלך התקופה התמוטטו הקירות. בין אבני המפולת וסמוך לקיר 104 (L101) נתגלה מטבע כסף עות'מאני (טבלה 7:1), שנטבע בראשית המאה הי"ח לסה"נ.
בשלב שני, בזמן המנדט הצרפתי והשלטון הסורי, פונו רוב המפולות והוסדרה דרך, הבנויה משכבת סולינג ושכבת אספלט, ששרדה עד ימינו (איור 7). כן נמצאה אבן גדולה משולבת בשימוש משני בדרך, ששימשה במקור מצע לסחיטת זיתים (איור 8).
בשנת 1968, נהרס הכפר, ומפולות אבנים התפזרו על פני השטח (L100). בשכבת פני השטח נמצאו שבעה מטבעות (טבלה 1:1–6, 8), סמוכים זה לזה (עד 0.5 מ'), מהם זוהו שישה: אחד מהתקופה הביזנטית (טבלה 1:1); שלושה מהתקופה האומיית (טבלה 2:1–4) ושניים מהתקופה האיובית (טבלה 5:1, 6).
טבלה 1. המטבעות
מס'
|
לוקוס
|
סל
|
סוג/שם השליט, תקופה
|
תיארוך (לסה"נ)
|
מטבעה
|
ר"ע
|
1
|
100
|
1009
|
מאוריציוס טיבריוס, ביזנטי
|
586–587
|
קונסטנטינופול
|
161136
|
2
|
100
|
1023
|
אומיי (פרה-רפורמה)
|
671–690
|
טבריה
|
161131
|
3
|
100
|
1025
|
אומיי (פוסט-רפורמה)
|
700–709
|
טבריה
|
161134
|
4
|
100
|
1008
|
אומיי (פוסט-רפורמה)
|
697–750
|
-
|
161137
|
5
|
100
|
1001
|
סלאח א-דין יוסוף, איובי
|
1174
|
דמשק
|
161133
|
6
|
100
|
1002
|
אל-עדיל הא'
|
1198–1218
|
דמשק
|
161135
|
7
|
101
|
1024
|
עות'מאני
|
1500–1599
|
-
|
161132
|
8
|
100
|
1010
|
-
|
-
|
-
|
161138
|
ממצא כלי חרס. רוב הממצא נתגלה בלוקוסים מעורבים, למעט זה שנתגלה בשכבה III. הממצא מייצג את התקופות שבהם היה האתר מיושב, וחשיבותו רבה נוכח המעט שהיה ידוע עד כה במחקר על אודות הגולן בתקופה האסלאמית הקדומה.
נמצאו חרסים שזמנם למן התקופה ההלניסטית ועד התקופה העות'מאנית. אלה כוללים אגן (איור 1:9) מהתקופה ההלניסטית; קערה (איור 2:9) מהתקופה הרומית; קנקנים (איור 3:9, 4) מהתקופה הביזנטית; מורטריה מיובאת (איור 5:9), מחבת (איור 6:9), סיר בישול (איור 7:9) וזרבובית של כלי זואומורפי (איור 8:9) מהתקופה האומיית; קערה מזוגגת (איור 1:10) ופכית (איור 2:10) מהתקופה העבאסית; קערה מזוגגת מקומית (איור 3:10), קערה מזוגגת מיובאת (איור 4:10) וסיר בישול (איור 5:10) מהתקופה האיובית; קערה מזוגגת (איור 6:10) וסיר בישול מזוגג (איור 7:10) מהתקופה הממלוכית; ומקטרת (איור 11) מהתקופה העות'מאנית.
עם ירידת קרנה של העיר היפוס (סוסיתא) בתקופה הביזנטית, דרך כוכבה של אפיק, והיא המשיכה לגדול בתקופה האומיית (הרטל 2012: סעיף 4.15). קביעה זו מתיישבת עם הממצא בשטח, המלמד שבתקופה האומיית הורחב גבול היישוב של אפיק ונבנו מבנים חדשים במקומות שלא היו מיושבים קודם לכן. התרחבות זו עומדת בניגוד ליישובים רבים בני התקופה בגולן. דומה כי אוכלוסייתה של אפיק גדלה בתקופה האומיית לאחר ש'דארב אל-חוראנה', הדרך בין חורן לעכו שסלל עבד אל-מלכ, דילגה על סוסיתא ועברה באפיק, וכך קיבעה את מעמדה של אפיק כיישוב המרכזי בדרום הגולן.
למרות היקפם המצומצם של החפירה ושל המכלול הקרמי, נראה כי יש בהם כדי להצביע על התיישבות רצופה באתר שהחלה בתקופה ההלניסטית, הגיעה לשיאה בתקופה האומיית והצטמצמה בתקופה העבאסית. על אף העלייה בכמות החרסים מהתקופות האיובית והממלוכית, נראה שהאתר בתקופות אלו לא חזר לשיא גודלו. בחרסים מן התקופה העות'מאנית ניכרת שוב דעיכה כמותית. הממצא מהתקופה האיובית מפתיע, משום שבמחקר מקובל היה שבתקופה זו היה הגולן נטוש. שבר הקערה שנמצא מתקופה זו (איור 5:9) שייך לקערה שיובאה מהאזור האגאי והגיעה בדרכי מסחר מהנמל בעכו. זוהי עדות חשובה, משום שבתקופה האיובית היה הגולן אזור חיץ בין הממלכה הצלבנית לדמשק; נראה כי קשרי מסחר התקיימו ביניהם גם בתקופה האיובית (הרטל 2012: סעיף 4.16). שני מטבעות הברונזה מן התקופה האיובית, שמקורם במכלולים לא חתומים, הם עדות נוספת, גם אם נסיבתית, לכך שהאתר היה מיושב בתקופה זו.
לדעיכת היישוב בתקופה העות'מאנית יש ראיות ברשימות המס התורכיות משנת 1596, המדווחות על 23 כפרים בדרום הגולן, ופיק (אפיק) הוא אחד מהם. בכל הכפרים יחד חיו 964 פלאחים בלבד, ואילו במרכז הגולן נרשמו 10,603 בדווים ותורכמנים לעומת 304 פלאחים (הרטל 2012: סעיף 9.11.3). עדות נוספת לדעיכה היישובית היא אופן הריצוף של דרך 111: על גבי מפולות, מבלי לפנותן קודם לכן. אופן הריצוף מתאים למצב שבו אין בנייה ממלכתית של כבישים, והתושבים עוסקים בעצמם בעבודות הפיתוח בהשקעה מינימלית. ברוקהרט, גרן ושומכר, שסקרו את האתר במהלך המאות הי"ט והכ' לסה"נ, תיארו את תושבי הכפר כמי שחיו בתוך חורבות מטים ליפול. הפקרת השטח המשיכה עד לשלהי התקופה העות'מאנית, אז הידק השלטון את שליטתו באזור, והביא אוכלוסייה צ'רקסית לאזור (הרטל 2012: סעיף 9.11).
אבן המצע לסחיטה ישירה של שמן זית מצטרפת אל מצעי סחיטה נוספים ואבני משקולת שנתגלו בפעולות פיקוח באתר. נראה שבאפיק פעלה תעשיית שמן זית לאורך תקופה ארוכה ובמגוון שיטות, ובית הבד שנחפר בשנת 1982 (קסטנבאום תשמ"ד) הוא דוגמה אחת מרבות.
הרטל מ' ובן אפרים י' 2012. מפת עין גב (40) (סקר ארכיאולוגי של ישראל).
קסטנבאום ח' תשמ"ד. פיק. חדשות ארכיאולוגיות פג:5.