בחודש אוגוסט 2017 נערכה חפירת הצלה מדרום למחצבת נשר ברמלה (הרשאה מס' 8086-A; נ"צ 192970/645660; איור 1), במסגרת פרויקט הסטת נחל איילון. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת נשר מפעלי מלט, נוהלה על ידי מ' אורון (צילום שטח ושרטוט), בסיוע י' עמרני וא' בכר (מנהלה), מ' קאהן (מדידות), א' טקסל (קרמיקה), א' לידסקי-רזניקוב (ציור קרמיקה), ל' ראוכברגר (זיהוי מקטרת), ק' עמית (צילום סטודיו) וע' עזב.
בקו מצוק של סלע גיר קשה מתצורת בענה התגלו פתחים של כמה מערות טבעיות. כיוונו של קו המצוק צפון–דרום בקירוב ופתחי המערות פונים מזרחה. שתיים מהמערות נחפרו, הצפונית והדרומית, ונערכה בדיקה בעזרת כלי מכני מול פתח של מערה שלישית, שהוביל כנראה לחלל המחובר למערה הצפונית (איורים 2, 3). בבדיקה לא התגלו ממצאים. במערה הצפונית נחשפו שרידים המלמדים כי שימשה בתקופה העות'מאנית וכן כמה חרסים ופריטי צור המלמדים על פעילות אנושית בסביבתה בתקופות קדומות יותר. אתר החפירה נמצא מדרום לאתר אל-ח'ירבה, שבצדה הצפוני של מחצבת נשר ושהתגלו בו בעבר שרידי יישוב המתוארכים למן התקופות הפרהיסטוריות ועד לתקופה הביזנטית, וממערב לעיר רמלה שיושבה לסירוגין מהמאה הח' לסה"נ ועד ימינו (טנדלר 2015).
המערה הצפונית גדולה יחסית (כ-16 מ' רוחב הפתח, כ-12 מ' עומק; איור 4) ונפתחו בה שני ריבועי בדיקה, במרכז המערה ובצפונה. נחשף מפלס של קרקע חומה, גללים של בעלי חיים ואפר, ובו חרסים מהתקופה העות'מאנית מעורבים בממצא מימינו: שתי קערות, אחת מקבוצת כלי עזה (איור 1:5) ושנייה אולי קדומה יותר (איור 2:5), ושבר מקטרת (איור 4:5) משלהי המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ; נראה שבפרק זמן זה שימשה המערה רועים. מתחת למפלס זה הצטברה שכבת אדמה (כ-1 מ' עובי), ובה אבנים שהתמוטטו מתקרת המערה. בשכבה זו התגלו מעט חרסים, בהם קנקן (איור 3:5) מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה, ופריטי צור מסותתים שאינם אינדיקטיביים, בהם גרעינים לנתזים (איור 1:6, 2). החפירה העמיקה בעזרת כלי מכני עד לסלע האם ולא התגלו ממצאים נוספים.
המערה הדרומית קטנה יחסית (כ-6 מ' רוחב הפתח, כ-5 מ' עומק; איור 7), אולם ניכר שהייתה גדולה יותר בעבר והתמוטטה. מפולות מהתקרה פונו בעזרת כלי מכני ותחתן נחשף מפלס של קרקע חומה ובו חרסים שאינם אינדיקטיביים. מתחת למפלס נחשפה הצטברות של אדמה ומפולות נוספות מהתקרה (כ-0.5 מ' עובי) ומתחתיה סלע האם.
נראה שהמערות שימשו בתקופה העות'מאנית או כבר מסוף התקופה הממלוכית, אולי כמחסה לרועים מהעיר רמלה ומהכפרים שבסביבתה. פריטי הצור המסותתים עשויים ללמד על שימוש קדום יותר במערות, אולם אלה אינם אינדיקטיביים ואינם באתרם.