נחפרו הצטברות טבעית (L100; איור 2), ערמת סיקול ושרידי שומרה, ונמצאו בהם חרסים שחוקים אחדים (לא צוירו), שתוארכו לתקופות הרומית והביזנטית. אין בהם תרומה לתיארוך המתקנים.

ערמת הסיקול (L101; כ-6 × 7 מ'; איור 3) תחומה בקירות מצפון-מזרח (W108), מצפון-מערב (W109) ומדרום (W110). הקירות נבנו מגושי סלע ומאבני גוויל גדולות (0.3 × 0.4 × 0.7 מ' בממוצע), שהונחו על סלע האם ושרדו לגובה נדבך אחד.
מהשומרה (L200; איור 4), שמתארה רבוע, שרדו שני קירות (W206 ,W202) לגובה מרבי של שני נדבכים. הקירות נבנו מאבני גוויל בינוניות ללא חומרי מליטה. אי אפשר לאמוד את גודלה המקורי של השומרה.
 
על אף הפגיעה בשטח והממצא המועט, שאינו מספיק לתיארוך המתקנים, אין ספק כי מתקנים אלו הם חלק מעורף חקלאי גדול של יישוב בקרבת מקום, אולי מנצור אל-עקב, השוכן על שוליה המערביים של רמת הנדיב, במצוק הדרומי-מערבי של חוטם הכרמל, ושממצאיו תואמים לתיארוך הממצא מן המתקנים (Hirschfeld 2000:40–78).