תל יבנה (כ-60 מ' מעפה"י), שבדרום-מזרח העיר יבנה, נמצא ברכס הכורכר האמצעי בשפלת החוף הדרומית. זהו תל סגלגל, שחלקו הגבוה בצד צפון-מזרח. צמוד לתל ממזרח עוברת מסילת הרכבת. ממזרח לתל עובר נחל שורק, הנמשך מצפון לתל ויוצר שם מישור סחף. בתל ובסביבתו נערכו סקרים וחפירות רבות, רובן חפירות הצלה (לסקירה מקיפה של המחקר, הסקרים והחפירות בתל, ר' טקסל תשס"ה; Fischer and Taxel 2007; Kletter and Nagar 2015). מסקרים וחפירות אלה עולה כי התל היה מיושב ברציפות למן תקופת הברונזה התיכונה 2 ועד לימינו. התקופות שבהן הגיע היישוב באתר לשיא הן תקופת הברזל 2, שבה השתרע היישוב על פני שטחים נרחבים מעבר לתחומי התל, ימי החשמונאים ובעיקר התקופה הביזנטית, שממנה התגלו בתל ובסביבתו שרידים וממצאים רבים יותר מכל תקופה אחרת. בתקופה האסלאמית הקדומה הצטמצם היישוב בתל. בתקופה הצלבנית הפכה יבנה לסניורה (מחוז) בממלכת ירושלים, ונבנו בה מבצר וכנסייה. בתקופה הממלוכית נבנה על הכנסייה מסגד ובו מינרט בולט, המתנשא עד היום על התל והוא אחד מסימני ההיכר של העיר. בתקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי חזר היישוב במקום לשגשג, ושטח התל יושב בצפיפות בבתיו של הכפר הערבי יבנא (Yibna; זיסו, ברוך ולוי-רייפר 2015). בשנים האחרונות נערכו מסביב לתל כמה חפירות (ינאי 2014; פלדשטיין ועד 2014; נדב-זיו 2020), והתגלו בהן שרידים וממצאים למן התקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית; השרידים מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה מלמדים כי השטח שמדרום וממזרח לתל שימש בתקופות אלה אזור תעשייה.
החפירה נערכה בארבעה שטחים שנפתחו מדרום וממזרח לתל (A, B, C, G; איור 2). שטחים A ו-B (איור 3) משתרעים מדרום לתל ולמסילת הרכבת וצמוד לחפירה של ינאי מדרום (ינאי 2014), ואילו שטחים C ו-G משתרעים ממזרח לתל יבנה ומצפון למסילת הרכבת.
בשטח A, שהחפירה בו תתואר להלן, נפתחו כ-106 ריבועי חפירה, והוא חולק לארבעה שטחי משנה (1A–4A; איור 4). בחפירה בשטח A התגלו שרידי קיר וחרסים מהתקופה הכלקוליתית (שכבה V), שרידי גת בנויה מסוף תקופת הברזל (?) והתקופה הפרסית (שכבה IV), בית גתות תעשייתי, נרחב וייחודי, שנכרה בקרקע ונבנה, המתוארך לתקופה הפרסית (שכבה III), שלושה כבשני חרס משלהי התקופה הפרסית (שכבה II) ומתקן וכבשן לצריפת כלי חרס מהתקופה ההלניסטית (? שכבה I).
החפירות בשטחים B, C ו-G יפורסמו בנפרד. בשטח B התגלו כמה חדרים ומבנה איתן מהתקופה הביזנטית וכן כבשנים לכלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה. בשטח C נמצאו שרידים של מפלסי חיים מהתקופה ההלניסטית, רצפות פסיפס של מתקנים תעשייתיים מהתקופה הביזנטית, וכן בית גתות ושרידי מבנים וכבשני חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה, תעלות השקיה המאוחרות לתקופה האסלאמית הקדומה ומבנים ששימשו למגורים עד שנת 1948. בשטח G נחשפו יסודות של מבנה ציבור מרשים ולצדו תעלת ניקוז עמוקה ומקורה שמעליה רחוב מרוצף במילוי מהודק של שברי חרסים קטנים, כבשנים ומבנים מהתקופה הביזנטית, וכן שרידי מבנים מהתקופה האסלאמית הקדומה. משרידים אלה עולה כי לרגלי תל יבנה, מסביב לו, השתרע בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה אזור תעשייה נרחב, המלמד על עוצמת היישוב בתקופות אלה.
 
שכבה V — התקופה הכלקוליתית
בשטח 3A התגלו שרידי יסודות של קיר, שנבנה בציר צפון–דרום (איור 5). לצד הקיר, בשטח של שלושה ריבועי חפירה, התגלו חרסים, המתוארכים ברובם לתקופה הכלקוליתית. חרסים אלה התגלו בשטח שלא הופרע מפעילות מאוחרת.
 
שכבה IV — סוף תקופת הברזל (?) והתקופה הפרסית
בשטח 2A נחשפו שני בורות איגום רבועים של גת (11248L — 1.2 מ' רוחב; 11250L — 1.22 × 1.29 מ'; השרידים משכבה IV מסומנים באיור 4 בקו מקווקוו אדום; איור 6). בין שני הבורות מפריד קיר אבנים. הבורות צמודים זה לזה בציר צפון–דרום, ומטויחים בטיח לבנבן. משטח הדריכה שהיה כנראה קשור לבורות אלה לא התגלה, אך אפשר שהוא חתום מתחת למשטח דריכה מטויח (5; איור 5:4) משכבה III שנחשף ממזרח לבורות. מצפון-מזרח לשני בורות האיגום התגלה בור איגום נוסף, עגול (E; איור 7), השייך אולי גם הוא לגת, שכן לא התגלה חיבור בינו לבין משטח 5 משלב III; נראה כי הוא המשיך לשמש גם בבית הגתות משכבה III. במרחק של 4 מ' מצפון-מערב לבורות האיגום הרבועים נחשף חלק קטן מבור איגום מלבני קטן נוסף (H; איור 8), שנמצא מתחת לקיר (11042W) משכבה III.
 
שכבה III — התקופה הפרסית
בשטחים 2A–4A נחשפו שרידי בית גתות תעשייתי נרחב (כ-20 × 35 מ'; איורים 4, 9), הכולל שני אגפים מקבילים, מוארכים, דרומי וצפוני, בכיוון מזרח–מערב, ואגף מערבי בכיוון צפון–דרום, ובהם מספר רב של משטחי דריכה ובורות איגום שטויחו בטיח לבנבן. חלקו המרכזי של האגף הדרומי בבית הגתות נבנה מעל שני בורות האיגום הרבועים משכבה IV וביטל אותם.
באגף הדרומי השתמרו 11 משטחי דריכה (1–11) ו-13 בורות איגום (AG, IN), באגף הצפוני השתמרו שלושה משטחי דריכה (12–14) וחמישה בורות איגום (TX) ובאגף המערבי נחשפו רק בורות איגום שהשתמרותם גרועה (OS). האגף הצפוני קצר בהרבה מהאגף הדרומי. משטחי הדריכה באגפים השונים טויחו בכמה שכבות של טיח; הם נחשפו הישר מתחת לפני השטח ובחלקם ניכרים חריצים עבים כתוצאה מחריש מודרני. בורות האיגום מלבניים, רבועים ועגולים, ובעומקים שונים; צמוד לחלק מהבורות הרבועים התגלתה נישה קטנה. הבורות טויחו בטיח, ולעתים התגלו כמה שכבות של טיח. הובחנו לפחות שבעה טיפוסים של בורות איגום: בורות מלבניים שלצדם נישה רדודה (A, B), בורות מלבנים רדודים (IK), בורות רבועים שלצדם נישה עמוקה (L, M), בורות רבועים (OS), בורות רבועים שלצדם נישה רדודה (TX), בורות עגולים רדודים (C, D, Y) ובורות עגולים ועמוקים (EG, N). אפשר שהבדלים אלה בין בורות האיגום מלמדים על שיטות שונות בתהליך ייצור היין. בבתחתיתם של רוב בורות האיגום, סמוך לצד של משטח הדריכה, התגלו בורות שיקוע. בבדיקה ראשונית של דגימות טיח מבורות האיגום השונים לא נמצא כל הבדל בהרכב הטיח או בתהליך ייצורו (ר' נספח). 
 
האגף הדרומי (כ-35 מ' אורך). 11 משטחי הדריכה המטויחים (2 × 3 מ' בממוצע) שנחשפו באגף זה השתמרו באיכות ירודה. המשטחים טויחו בכמה שכבות של טיח לבנבן, שהונחו זו מעל זו; באחד המשטחים התגלו 13 שכבות טיח זו מעל זו (0.15 מ' עובי מרבי; איור 10). כל שכבות הטיח הונחו כנראה בעת הקמת משטחי הדריכה, והן לא מייצגות שלבי תיקונים או שלבים מאוחרים. המספר הרב של שכבות הטיח מלמד כי מתחילה נבנו משטחי דריכה עבים וחזקים. בין המשטחים הפרידו קירות צרים, פרט לקיר רחב אחד (1.47 מ' רוחב), שהפריד בין משטח 6 למשטח 7. ייתכן שקיר רחב זה שימש יסוד לתא אחסון, כמוהו התגלה בין צמד גתות מטויחות מתקופת הברזל שהתגלה בתל מיכל (פרנקל ואיילון: איור 72).
13 בורות האיגום שנחשפו באגף הדרומי נכרו מצפון למשטחי הדריכה. אל כל משטח דריכה חובר בור איגום אחד לפחות. משטחי דריכה 5 ו-6 חוברו אל בורות האיגום שלהם (F ו-G) בתעלות שסותתו באבן כורכר (איור 11). משטחי דריכה אחרים חוברו אל בורות האיגום בתעלות מטויחות שהותקנו בחלק העליון של דופנות בורות האיגום.
לכל אחד ממשטחי דריכה 1 ו-2 (כ-3.1 × 3.3 מ' כל אחד) קשור בור איגום מלבני (A ו-B בהתאמה; 1.2 × 1.8 מ' לערך), שבפינתו נישה מלבנית רדודה ומטויחת (0.7 × 0.8 מ' לערך, 0.3 מ' עומק; איור 12). בבור A הנישה נמצאת בחלק הצפוני-מזרחי של הבור ואילו בבור B הנישה נמצאת בחלק הצפוני-מערבי של הבור. הקירות שהפרידו בין משטחי דריכה 1 ו-2 לבורות האיגום שלהם לא השתמרו, ולכן אי אפשר לדעת כיצד זרם הנוזל ממשטחי הדריכה אל בורות האיגום.
לכל אחד ממשטחי דריכה 3 (1.25 × 1.75 מ') ו-4 (1.50 × 1.75 מ') קשור בור איגום עגול (C ו-D בהתאמה; כ-0.95 מ' קוטר; 0.94 מ' עומקו של בור C; חפירתו של בור D לא הסתיימה). בשני בורות האיגום נמצאה אבן גזית גדולה, שהונחה במכוון.
משטח דריכה 5 (3.10 × 3.71 מ') הוא הגדול ביותר בבית הגיתות, וקשורים אליו שני בורות איגום עגולים (E — 1.05 מ' קוטר, כ-1.7 מ' עומק; F — 1.2 מ' קוטר, כ-1.7 מ' עומק); נראה כי בור E המשיך לשמש משכבה IV. אל בור E מוליכה תעלה צרה ורדודה, השקועה בצד הדרומי של שפת הדופן, ואילו אל בור F מוליך מרזב אבן.
למשטח דריכה 6 (2.68 × 3.24 מ'), שהשתמרותו הטובה ביותר בבית הגתות, קשור בור איגום עגול (G; 1.5 מ' קוטר, 1.66 מ' עומק). אל בור האיגום מוליך מרזב אבן. אפשר כי שלושת הבורות EG, הנבדלים זה מזה בגודלם, היו קשורים אל משטחים 5 ו-6, ויחדיו הם היו יחידה אחת; ייתכן כי הבדלי הגדלים בין שלושת בורות האיגום משקפים הבדלים בתהליך הפקת היין בכל אחד מהבורות.
משטחי דריכה 7–9 נפגעו בחלקם הצפוני בחפירת בור סגלגל טרם זמננו. למשטח 7 (2.36 × 3.28 מ') קשורים שלושה בורות איגום קטנים ורבועים (I — 0.8 × 0.8 מ', 0.81 מ' עומק; J — 0.6 × 1.0 מ', 0.64 מ' עומק; K — 0.80 × 1.05 מ', 0.94 מ' עומק). בחלק הצפוני של שלושת בורות האיגום הותקנו בורות שיקוע, המלמדים אולי כי גם מצפון לבורות היו משטחי דריכה שלא השתמרו; אפשר שתשתית רצפה עשויה מאבני שדה שנחשפה בשטח שמצפון לבורות והשתמרה גרוע מחזקת הנחה זו.
למשטח דריכה 10 (1.9 × 2.5 מ') קשורים שני בורות איגום רבועים (L ו-M; כ-1.3 × 1.3 מ', 1.6 מ' עומק; איור 13), שבחלקם הצפוני נישה עמוקה (0.88 מ' עומק השתמרות). אל בור M הוליכה תעלה מטויחת השקועה בשפת הבור.
למשטח דריכה 11 (2.6 × 2.8 מ') קשור בור איגום גדול ועגול (N; 1.4 מ' קוטר, 1.5 מ' עומק), שבטיח המכסה את חלקה הצפוני של דופנו הותקנה נישה קטנה.
במהלך החפירה נערכה פלוטציה לחומר שנאסף מעל למשטחי הדריכה ובבורות האיגום. מניתוח ראשוני של הממצא עולה כי מעל למשטחי דריכה 2, 5 ו-8 וכן מעל לקרקעית בורות איגום E ו-M התגלו כמה גלעיני ענבים. ממצא ראשוני זה מלמד בברור כי המשטחים והבורות שימשו בתעשיית היין. ניתוח מדעי מדויק וזיהוי של גלעינים נוספים וחומר בוטני שהתגלו בבית הגתות נערך בימים אלה על ידי פרופ' אהוד וויס מאוניברסיטת בר-אילן.
 
האגף הצפוני (כ-6 × 8 מ'; איור 14) כולל שלושה משטחי דריכה (12–14), הקשורים אל חמישה בורות איגום רבועים ועמוקים במידות דומות (TX; כ-1.25 × 1.35 מ', 1.45 מ' עומק בממוצע). בחלקם הדרומי של כל הבורות הותקנה נישה רדודה. השתמרות הטיח בבורות גרועה. בשטח שבין משטחי הדריכה לבורות האיגום התגלה קטע מתעלה מטויחת בכיוון מזרח–מערב (איור 15), שהותקנה בגובה פתחי בורות האיגום, גבוה מקרקעית משטחי הדריכה. התעלה יורדת בשיפוע קל למזרח ומוליכה אל משטח דריכה 13. פרט לתעלה זו לא התגלו תעלות נוספות המקשרות בין משטחי הדריכה לבורות האיגום. אפשר שתעלה זו נועדה להעביר עודפי נוזלים ממשטחי הדריכה אל בורות האיגום, וכי משטחים אלה שימשו במקרה זה משטחי סינון לפני מעבר הנוזלים אל בורות האיגום.
 
האגף המערבי. מחמשת בורות האיגום הרבועים שהתגלו באגף (OS; 0.95 × 0.95 מ' מידות בורות PS, 0.6 × 0.7 מ' מידות בור O; איור 16) השתמר רק חלקם התחתון. ייתכן כי בורות האיגום סדורים בשיפוע יורד מדרום לצפון. בצד המערבי של קרקעית הבורות התגלו בורות שיקוע, ועל כן ייתכן כי משטחי הדריכה שלא השתמרו היו ממערב לבורות. באחד הבורות התגלתה קרקע טין אדמדמה, שנלקחה ממנה דגימה לבדיקה פטרוגרפית; ייתכן שבור זה שימש ליצירת כלים בתקופה הפרסית (שכבה II, להלן), בזמן שבו פעלו במקום כבשני חרס.
 
שכבה II — שלהי התקופה הפרסית (שלב המעבר מהתקופה הפרסית לתקופה ההלניסטית)
נחשפו שלושה כבשני חרס סגלגלים (1–3; ר' איור 4), ובהם שברי כלי חרס המתוארכים כנראה לסוף המאה הד' לפסה"נ (להלן, סנדהוס); בכבשן 2 התגלו שברים של סירי בישול הניתנים לרפאות.
כבשן 1 (2.10 × 2.22 מ'; איור 17) חתך את משטחי דריכה 5 ו-6 בחלקם הדרומי; נחפר רק חלקו המזרחי של הכבשן. מן הכבשן השתמר תא הבערה, שבחלקו התחתון של הכבשן. חלק מהכבשן נחצב בסלע כורכר, והוא דופן כולו בלבנים מלבניות. המשטח להנחת הכלים שנמצא מעל תא הבערה לא השתמר. בתוך הכבשן התגלה עמוד מרכזי, שנבנה מלבנים; ייתכן כי היו עמודים נוספים שנשאו את משטח הנחת הכלים. דופן הכבשן עובתה בשלב מסוים בלבנים נוספות, כנראה למנוע התמוטטות; עיבוי זה ניכר היטב בחלק הדרומי של הכבשן. בדופן הפנימית של הכבשן הובחן פס שחור אנכי, אולי פתח תא הבערה. צמוד לכבשן מדרום-מזרח נחשף אזור פעילות, שממנו הוכנס כנראה חומר הבערה אל תא הבערה.
כבשן 2 (כ-1.7 מ' קוטר משוער; איור 18) חתך כנראה את משטחי דריכה 13 ו-14 בחלקם הצפוני; נחפר רק חציו הצפוני. דופנות הכבשן התמוטטו בחלקן פנימה. בתוך הכבשן נמצאו כמה סירי בישול באתרם, המתוארכים למאה הד' לפסה"נ (איור 19).
כבשן 3 מרוחק כ-5 מ' מצפון לכבשן 2. זהו כבשן סגלגל (1.1 מ' אורך בציר צפון–דרום), שחלקו המערבי השתמר טוב מחלקו המזרחי. התגלו שרידי משטח הנחת הכלים, ובו חורים סגלגלים קטנים צמוד לדופן הכבשן; חורים אלה נועדו למעבר של אוויר חם מתא הבערה אל תא הצריפה.
 
שכבה I — התקופה ההלניסטית
נחשפו מתקן וכבשן לצריפת כלי חרס. המתקן הוא בריכה רבועה (2.82 × 2.82 מ'; איור 20), שקירותיה נבנו מאבני שדה קטנות שלוכדו בטיט ואדמה; השתמרותו של הקיר המזרחי גרועה. הקירות טויחו מפנים ומחוץ בטיח לבן. רצפת הבריכה עשויה מטיח לבן, שהונח על תשתית של אבני שדה קטנות שהונחו בצפיפות על קרקע חומה. בפינה הדרומית-מזרחית של הבריכה נחשפה מדרגה. אל הבריכה ניגש ממזרח משטח מפולס, שנבנה מאבני שדה קטנות והשתרע עד כבשן 4. בחתך בדיקה שנערך לצד הבריכה ממזרח התגלו שרידים של חומר מליטה, שמעורבים בו כנראה צדפים; שימושם וזמנם של שרידים אלה אינם ידועים שכן החפירה במקום הופסקה בגלל הצפת גשמים. הכבשן (4; 2.2 מ' קוטר, 2 מ' עומק ויותר; איור 21) נכרה באדמה ודופן בלבני טין בצבע אדום כהה. הוא התגלה מלא בלבנים צרופות. בחתך שנחפר בין הכבשן לבריכה נחשף מפלס חיים, המתוארך על פי שברי כלי החרס שהתגלו בו לתקופה ההלניסטית.
 
ממצא כלי החרס
דבורה סנדהוס
 
בחפירה נאספו ומוינו כל שברי כלי החרס שהתגלו בשטח A. המיון כלל התייחסות להקשר הארכיאולוגי, לקבוצות כלים על פי שימושם המקורי, לצורות ולחומר. בשכבות II ו-I יוצרו חלק מהכלים בכבשנים שהתגלו באתר. חלק גדול מכלי החרס התגלו שלמים והועברו לרפאות. הממצא הקרמי, שמחקרו נמצא בראשית הדרך, מתארך את השכבות השונות בשטח A: שכבה IV תוארכה לסוף תקופת הברזל (?) ותחילת התקופה הפרסית (המאה הו' לפסה"נ); שכבה III תוארכה לתקופה הפרסית (המאות הו'–הה' לפסה"נ); הכבשנים לייצור כלי חרס משכבה II תוארכו למאה הד' לפסה"נ, כנראה המחצית השנייה של המאה; ושכבה I תוארכה לתחילת המאה הג' לפסה"נ. דוח ראשוני זה מציג מדגם קטן של הכלים הנפוצים ביותר.
 
שכבה IV. הממצא הקרמי שעלה מלוקוסים בשכבה אינו אינדיקטיבי. שברי כלי החרס שהתגלו בחלק מבורות האיגום בשכבה (למשל, בור E) זהים לאלה שהתגלו בשכבה III ומתוארכים לתקופה הפרסית (המאה הו'–הד' לפסה"נ).
 
שכבה III. רוב הממצא הקרמי מהשכבה נאסף מהצטברויות ומילויי אדמה בתוך בורות האיגום של בית הגתות (איור 22); ממצא זה מתארך את השימוש האחרון בבית הגתות או את ביטולו. מכלול קרמי נוסף נאסף מתשתיות משטחי הדריכה ובורות האיגום של בית הגתות, והוא מתארך את זמן בנייתם. שני המכלולים דומים ומתארכים את בית הגתות לתקופה הפרסית, כנראה המאות הו'–הה' לפסה"נ. המכלולים כוללים כלי שולחן מעטים וכלי אגירה רבים, שהם עיקר הממצא. כלי השולחן כוללים קערות ששפתן ישרה ונוטה פנימה (איור 1:22), קדרות פערוריות ששפתן קטנה ומעובה ולהן גוף כדורי ללא צוואר (איור 2:22) וקדרות עמוקות שלהן שפת מדף מעובה ושתי ידיות המחוברות לגוף הכלי (איור 3:22). כלי האגירה כוללים קנקנים פערוריים ששפתם מרוכסת (איור 4:22), האופייניים לסוף תקופת הברזל ולתקופה הפרסית הקדומה, ובהם בעיקר קנקנים שגופם גלילי ולהם כתף ישרה (איור 5:22–7), מהטיפוס שבו הכתף פחות מודגשת, המזוהים עם הייצור הפיניקי בחוף (Berlin, Monnickendam-Givon, Shapiro and Stone 2020), וכן אמפורה (איור 8:22), שיובאה כנראה מהאזור האגאי.
 
שכבה II. בכבשן חרס 2 התגלו שברים של סירי בישול סגורים; הם לא מוצגים בלוח שכן הם נשלחו לרפאות. הסירים עשויים מטין אדום בוהק, חולי למגע (Sandhaus 2020), ולהם גוף כדורי וחלק, צוואר גבוה, שפת מדף קצרה ושטוחה ושתי ידיות מרוכסות המחוברות מהשפה אל הכתף. סירים אלה אופייניים לסוף המאה הד' והמחצית הראשונה של המאה הג' לפסה"נ.
 
שכבה I. מקורו של הממצא הקרמי משכבה I בכבשן 4 וכן ברצפות ותשתיות. הממצא מכבשן 4 כולל בעיקר שברים של קערות, סירי בישול סגורים, כנים וקנקני שק, אך בניגוד לממצא מכבשנים 1–3 בשכבה II, אי אפשר לרפאם. לקערות שפה מכונסת פנימה (איור 1:23, 2). סירי הבישול (איור 3:23–5) דומים לאלה שיוצרו בכבשנים 1–3 משכבה II. לכנים שפה מקופלת החוצה (איור 6:23, 7); הם מזוהים ברוב המקרים בטעות כקנקנים, שכן קשה להבדיל ביניהם אם הכלי לא שלם. לרוב הקנקנים (איור 8:23–10) צוואר קצר ושפה מקופלת מעובה (איור 9:23) או שפה שחתכה משולש (איור 10:23), ולמקצתם צוואר ארוך ושפה מעובה (איור 8:23), והם מתוארכים לסוף המאה הד' והמאה הג' לפסה"נ. הקערות, הכנים והקנקנים משכבה I עשויים מחומר חולי, שנשרף לצבע לבנבן, האופייני לכלים שנוצרו בחוף הדרומי (Berlin, Monnickendam-Givon and Stone 2020a).
הממצא הקרמי שהתגלה ברצפות ובתשתיות אופייני למאה הג' לפסה"נ; הוא אינו מוצג בלוח שכן הוא נשלח לרפאות. הממצא כולל קערות 'אכינוס' שיוצרו בחוף הפיניקי הצפוני, באסיה הקטנה (Berlin, Bes, Langenegger and Stone 2020), ובחוף הפיניקי הדרומי (Berlin, Monnickendam-Givon and Stone 2020b), וכן קערות שיוצרו בסביבת האתר, שלצדן התגלו קנקנים עם צוואר קצר ושפה מעובה, בדומה לאלה שהתגלו בכבשן 4 (ר' איור 9:23, 10). גילוים של קנקנים אלה יחד עם קערות האופייניות למאה הג' לפסה"נ מלמד כי זמנה של הפעילות בשכבה זו במאה הג' לפסה"נ.
 
סיכום
בחפירה בשטח A נחשפו לראשונה ביבנה שרידים מרשימים של בית גתות מהתקופה הפרסית (המאות הו'–הה' לפסה"נ). ייתכן כי השימוש בכמה שכבות טיח במשטחי הדריכה ובורות האיגום מלמד על תכנון מראש במטרה להשתמש בבית הגיתות לאורך זמן רב. בגת מהתקופה הרומית במוזיאון ארץ ישראל למשל יש שש שכבות טיח ש"נשחקו במהרה והיה צורך לחדשן" (פרנקל ואיילון תשמ"ט: איור 50). סביר להניח כי ריבוי משטחי הדריכה ובורות האיגום הסדורים בשורות מלמד כי בית הגתות לא היה מפעל פרטי אלא מפעל ממוסד, שהוקם אולי בהחלטת השלטון הפרסי (פחוות אשדוד). טרם התבררה הסיבה להבדלי המתאר של בורות האיגום, ואפשר שהיא קשורה בזנים השונים של הענבים שהובאו למקום או בשיטות הפקה שונות של תירוש ויין. עד כה לא נמצאה מקבילה בארץ ישראל או במזרח הקדום לבית גתות דומה מהתקופה הפרסית. בית הגתות שנחשף בחפירה מלמד כי באזור הקרוב לתל יבנה גדלו כרמי ענבים. מעניין כי גם בתקופה מאוחרת יותר, במאות הא'–הב' לסה"נ (דור חכמי יבנה; התקופה שבין המרידות) היה קיים כרם ביבנה. צמד המילים 'כרם ביבנה' מוזכר כמה פעמים בהקשר לחכמי יבנה, שישבו ודנו בסוגיות שונות.
בית הגתות המרשים יצא מכלל שימוש עוד בתקופה הפרסית, ובמקום הוקמו שלושה כבשני חרס. באחד הכבשנים נחשפו סירי בישול המתוארכים למאות הד'–הג' לפסה"נ. נראה כי בשליש האחרון של המאה הד' לפסה"נ (המעבר בין התקופה הפרסית לתקופה הלניסטית) פסק ייצור היין במקום מסיבות שטרם הובהרו והוחל בייצור כלי חרס, כנראה בעיקר סירי בישול. באחד מבורות האיגום של בית הגתות (בור P) התגלה טין אדמדם, השונה בגונו מהקרקע שמסביב לבורות האיגום, המלמד אולי שחלק מבורות האיגום שימשו בשימוש משני בריכות לטיוב הטין לפני יצירת כלי החרס והכנסתם לכבשן.
הבריכה שנמצאה בפינה הצפונית-מערבית של השטח, המתוארכת לתקופה ההלניסטית, שימשה אולי לייצור לבנים (מלבנה), שכן בשטח שמדרום לה התגלו כמה ערמות של לבנים.