שרידי מבנה (איור 2). בחדר A השתמרו חלקים חצובים של הקירות הצפוני והמערבי. במרכז החדר נחשף חלק קטן מרצפת טיח בגוון אדום (L109), שהונחה על הסלע. הסלע בשטח החדר פולס, פרט לשקע טבעי בפינה הצפונית-מזרחית שמולא במילוי אדמה ועליו הונחו לוחות אבן שטוחים. מעל מפלס הרצפה התגלה מילוי אדמה, ובו קערת ARS (איור 1:3). בחדר B נחשפה רצפה עשויה מאדמה מהודקת, הנמוכה ממפלס הרצפה בחדר A. הקירות המערבי והצפוני של החדר נחצבו בסלע, ואילו הקיר המזרחי (W7; איור 4) נבנה באבנים שהושתתו על הסלע והשתמר בחלקו הצפוני לגובה שני נדבכי יסוד. בקצה הצפוני של הקיר נקבע סף דלת. על רצפת החדר נחשפה שכבה עבה של אדמה (L111; כ-0.3 מ' עובי; איור 5), שמעורבים בה שברי פסיפס רבים, שחלקם נטויים על צדם וחלקם הפוכים. בחדר C נחשפו שרידים דלים של רצפת פסיפס (L110) עשויה מאבנים לבנות גדולות (× × 2 ס"מ). תשתית הרצפה עשויה מאבני גוויל שטוחות, שהונחו על מילוי אדמה שכיסה את הסלע. הרצפה ניגשת ממזרח אל בסיס קיר (W5), שהפריד בין חדר C לחדר D. חדר D שנחשף בחפירה בעבר נחפר עתה להשלמת חשיפתו (איור 6). הקיר המערבי של החדר (W3; איור 7) נבנה באבנים מוחלקות צמוד למדרגת סלע חצובה. בחלקו הדרומי של הקיר התגלתה אבן גדולה מסותתת, שזוהתה בחפירה בעבר כמזוזה דרומית של פתח סתום, אך בחפירה זו התברר כי היא שימשה כאומנה אחוזה או חלק ממנה. בראש מדרגת הסלע אליה הוצמד קיר 3 נחשף נדבך אחד של קיר נוסף (W2). הקיר הצפוני של החדר (W4) השתמר חלקית. הסלע בחדר פולס ושימש כרצפה, ובה נקדחו חמישה חורים קרובים זה לזה. לאורך קיר 5 ובחלקו הצפוני-מזרחי של החדר נחשף מילוי אדמה (L108), שמעורבים בה שברי פסיפס רבים, שברי כלי חרס, ובהם קערת LRC (איור 2:3), קנקן שק מן התקופה האומיית (המאה הח' לסה"נ; איור 4:3) ונר סנדל משלהי התקופה הביזנטית (איור 5:3), וכן עשרה מסמרי ברזל, שחלקם מעוקמים ושבורים (איור 8), חלק מציר דלת עץ וחלק ממתקן לא ידוע – פריט אדריכלי מאבן גיר באיכות ירודה (0.51 מ' גובה, 0.25 מ' רוחב; איור 9), שבכל אחד מצדיו נחצבו שני חריצים. סמוך לחדר D מצפון-מערב נחשפה חציבה שלא הושלמה (L107), ומעליה התגלה מילוי אדמה, שמעורבים בה שברים של רצפת פסיפס, הדומים לאלה שהתגלו בחדרים B ו-D, וכן שבר קנקן שק משלהי התקופה הביזנטית (איור 3:3). בדומה למסקנות החפירה הקודמת במבנה, מן הממצא הקרמי בחפירה זו עולה שהמבנה נבנה בתחילת התקופה הביזנטית (המאה הד' לסה"נ) ויצא מכלל שימוש בסופה (המאה הז' לסה"נ). לאחר שהמבנה יצא משימוש הוא נסתם במילוי אדמה שמעורבים בה שברים רבים של רצפות פסיפס, אולי מקומה שנייה שקרסה ושרידיה לא השתמרו כלל.

 
מתקנים. סמוך לשרידי המבנה מצפון-מערב נחשף מתקן רבוע חצוב בסלע (L112; איור 10), שרוצף באבני פסיפס לבנות (1 × × 1 ס"מ). בפינה הצפונית-מזרחית של המתקן הסלע נמוך, ולכן נראה כי פינה זו הייתה בנויה. על דפנות הסלע של המתקן נחשפו שרידי טיח עמיד במים. בפינה הצפונית-מערבית של המתקן נחצב בור שיקוע קטן (איור 11). בשלב כלשהו נסתם בור השיקוע, והשטח שמעליו רוצף באבני פסיפס, כנראה כתוצאה משינוי בתפקוד המתקן (איור 12). צמוד למתקן מצפון נחשפו סימני חציבה של מתקן קטן נוסף. מצפון למתקנים נחשפו כמה לוחות אבן שטוחים, שהונחו על מילוי שסתם שקע עמוק בסלע; נראה כי לוחות אבן אלה הם שרידיה של רצפת אבן. במילוי שסתם את מתקן 112 (L104) התגלו ארבעה מסמרי ברזל (איור 13).
 
מערה. במרחק של כ-50 מ' מצפון-מערב לשרידי המבנה נחשפה מערה טבעית. היא הייתה מלאה באדמת סחף (L106), שמעורבים בה מעט חרסים מהתקופה הביזנטית, שני חרסים מזוגגים, שבר מקטרת מהמאה הי"ז לסה"נ (איור 6:3; ראוכברגר, להלן) ולהב סכין ברזל (איור 14).
 
מקטרת חרס
ליאור ראוכברגר
 
באדמת הסחף במערה התגלה קנה שבור של מקטרת חרס (Chibouk; קוטר פתח קנה 0.7 ס"מ; איור 6:3) עשויה מטין צלהב ומחופה בצבע כתום בהיר. על הקנה חרותים קווים אלכסוניים. קצה הקנה נפוח ומעוטר בשתי שורות של טביעות חותם רדודות הפוכות זו לזו בדגם של עץ ברוש (0.8 ס"מ אורך, 0.3 ס"מ רוחב מידות הטביעה). בין טביעות החותם בשורה העליונה יש טביעות עמוקות בדגם של מעוין שבמרכזו עיגול ממנו יוצאים קווים אלכסוניים (0.7 ס"מ אורך, 0.3 ס"מ רוחב מידות הטביעה). הקצה התחתון של הקנה הנפוח מעוטר בקו מקדה משונן כפול והקצה העליון של הקנה הנפוח מעוטר בקו מקדה משונן, המפריד בין הקנה לטבעת קצה עבה. מקטרת כמעט זהה התגלתה בתל יקנעם ותוארכה לסוף המאה הי"ז וראשית המאה הי"ח לסה"נ (Avissar 2005:83–84, 93, Fig. 4.1.1, Type 1. בהסתמך על תפוצתן של מקטרות שמעוטרות בטביעות חותם בדגם עץ ברוש ברחבי ארץ ישראל והעדרן של מקטרות אלה מחוץ לארץ ישראל מציע סימפסון שמקטרות אלו הן מתוצרת מקומית (Simpson 2008:433).