ממצאי החפירה שנערכה כ-80 מ' ממזרח לפתח הארמון מצביעים על התיישבות המתוארכת לתקופה הממלוכית, וזוהו בה שלוש שכבות. נמצאו שרידי קירות דלים ושתי רצפות משתי שכבות (איור 2), ובהן שברי כלי חרס האופייניים לתקופה הממלוכית, בהם כלים מיובאים ומזוגגים.

נוסף על החפירה (100 מ"ר) נערכו בדיקות המשלבות עבודת מחפרון ועבודת חפירה ידנית וזוהו שלוש שכבות עיקריות:
שכבה 1. מעל אדמה סטרילית נמצאה רצפה (L102–L100; איור 2) העשויה גיר כתוש, אדמה מהודקת ואבני פסיפס בתפזורת (איור 3). בתשתית הרצפה ובתוך הגיר הכתוש נמצאו שברי כלי חרס, בהם כלי הגשת מזון: קערות גדולות, מזוגגות בכתמי צבע בגווני ירוק, צהוב וכחול (איור 1:4–3), קערות מזוגגות בינוניות (איור 4:4–6) וקערות אכילה קטנות ומזוגגות (איור 7:4–9); קערות מעטות נמצאו מזוגגות ובעלות סגרפיטו חיצוני (איור 3:4, 5) ולמעט קערה אחת (איור 7:4) כל הקערות נמצאו מזוגגות בחלקן הפנימי והחיצוני; שברי 'כלי סוכר' רבים, גסים, מתארם חרוטי וקוטרם משתנה (איור 10:4–12); מעט כלי בישול, בהם סירי בישול פשוטים, עשויים ביד (איור 13:4, 14), ואף סיר בישול כדורי קטן ממדים (איור 15:4); קנקנים אחדים, בהם אמפורות (איור 17:4, 18), גסות ועבות שפות, לצד קנקן מזוגג (איור 16:4); שבר נר עשוי באובניים (איור 19:4). כלי החרס, שרובם עשויים ביד, עדינים ומזוגגים וכלי הסוכר מהחומר הגס האופייניים לתעשיית הסוכר, אופייניים לשלהי המאה הי"ג ולראשית המאה הי"ד לסה"נ.
 
שכבה 2. הרצפה משכבה 1 כוסתה בהצטברות של אדמה (L103) ולתוכה נבנה קיר אבן
(W105, כ-0.5 מ' גובה השתמרות; איור 5). בתוך ההצטברות נמצאו חרסים מרוסקים ומפולת אבני בנייה (W110), אולי המשכו של קיר 105.
 
שכבה 3. מעל קירות שכבה 2 נמצא קטע של רצפה (L106) עשויה חלוקי נחל קטנים, מסודרים בצפיפות, הניגשת לקיר (W104; איור 6). על גבי הרצפה נמצאו חרסים רבים המתוארכים למאות הי"ג–הי"ד, בהם קדרה (איור 1:7), קדרה רחבה (איור 2:7), קדרה עמוקה (איור 3:7) מזוגגת בפנים ובחוץ בכתמי צהוב-חום וירוק ושפתה מעובה מעט, סיר בישול עמוק (איור 4:7), סיר בישול עמוק ומצולע (איור 5:7), קנקן שולחן פשוט (איור 6:7), פכים מעוטרים עשויים ביד (איור 7:7, 8), זרבובית מעוצבת של כלי שתייה ששפתה מעובה (איור 9:7), הכלי המאוחר במכלול, ושבר של קערה מעוטרת ומזוגגת, עשויה בתבנית ונושאת כתובת (איור 10:7).
בחתך המערבי של החפירה נמצא על גבי מפלס זה טבון שקרס פנימה ונמצאו בו כלי חרס.
 
ממזרח לשטח החפירה ובחתכי הבדיקה שנערכו מדרום לשטח (ר' איור 1: 5B), נחשף סחף של חלוקי נחל מעומק של 0.5 מ' מתחת לפני השטח ועד לעומק של 3.5 מ' (איור 8). הצטברות חלוקי הנחל מצביעה על מקומו של נחל גף, יובל של נחל עמוד. נראה כי תוואי הנחל תחם את התפשטות היישוב הקדום מצפון וממזרח לח' אל-מיניה ומסביר את העדר העתיקות מדרום לו.
 
השיכוב בשטח שנחפר מצביע על שלושה שלבי בנייה, הנבדלים זה מזה סטרטיגרפית. משלבים אלו נחשפו בדלי קירות דלים, רצפות וממצא כלי חרס עשיר. ממצא כלי החרס בחפירה כלל כלי הגשה ואגירה האופייניים למאות הי"ג והי"ד לסה"נ. בתקופה זו נראה כי נערכו שינויים בבנייה מחוץ לאל-מיניה בכמה שלבים, אולם לא ניתן להצביע על תכליתו או אופיו של המכלול שנחשף.
בחפירה נחשף לראשונה המרחב הצמוד לחורבת ארמון אל-מיניה. מהבדיקה הארכיאולוגית עולה כי ההתיישבות סמוך לארמון הייתה בתקופה הממלוכית ולא עם היווסדו. התיישבות זו התרכזה מצפון לנחל גף ולא התפשטה דרומה. השכבות הממלוכיות באתר מצביעות על חשיבות תעשיית הסוכר בבקעת גינוסר והתפשטותה מעבר לתחומי מבנה הארמון.