בחודשים מרס–אפריל 2017 נערכה חפירה ארכיאולוגית חינוכית במצודת הר אלדד (מצד נחל צין; הרשאה מס' 7978-A; נ"צ 178153-216/520285-344; איור 1), במסגרת מיזם 'של"ח מגלים ארץ'. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד החינוך, נוהלה על ידי ח' ממליה וט' אריקסון-גיני (צילום שטח), בסיוע י' אלעמור (מנהלה), א' אלג'ם (מיפוי ותכניות), י' עבאדי-רייס (הנחיה), א' פרייברג, א' פרץ, י' חיימי, א' שמואלי, ע' רסיוק, א' אפללו, ח' המר, א' לוי וד' דגן (חינוך והדרכה), המעבדה הרדיומטרית באוניברסיטת אוקספורד (Oxford Radiocarbon Accelerator Unit; תיארוך פחמן 14), מעבדות ארכיאומטריות במרכז קורט אנגלהורן בגרמניה (The Curt-Engelhorn-Centre Archaeometry GmbH; תיארוך בשיטת thermoluminescence [TL]) ומעבדת 'מחקר תמנע בתקופת הברזל' שבאוניברסיטת תל אביב (פטרוגרפיה). כן השתתפו תלמידי מגמת של"ח מבתי הספר סליגסברג ירושלים, אורט אחווה גלבוע ונעמי שמר גן יבנה (חופרים); וסטודנטים לארכיאולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' א' בן יוסף (מחקרים מלווי חפירה).
שטח החפירה נמצא על גבעה סלעית, השוכנת על הגדה הצפונית-מערבית של נחל צין. האתר קיבל את שמו בשל קרבתו הגיאוגרפית להר אלדד. הוא נסקר לראשונה בשנת 1955 (ענתי תשט"ו:44) ושנית בשנת 1966, במסגרת סקר החרום בנגב (כהן תשכ"ז:25). בסקרים תועד מצד המתוארך לתקופה הישראלית ומיוחס לסדרת 'מצדי ח'אן' בני התקופה, השוכנים לאורך דרכים קדומות בהר הנגב: קדש ברנע במערב, דימונה במזרח ומכתש רמון בדרום. בשנת 1966 נערכה באתר חפירת בדיקה מצומצמת, ובשנת 1984 נערכה חפירת הצלה. בחפירות אלו נחשפה מצודה במתאר מלבני–טרפזי (14 × 18 מ'), שלה חדר מבוא וחמישה חדרי סוגרים הסדורים סביב חצר פנימית (9 × 11 מ'). בממצא הקרמי כלים עשויים באבניים, מחופים וממורקים, וכלים 'נגביים', מייצור מקומי העשויים ביד ומתוארכים לתקופת הברזל 2א' (המאה הי' לפסה"נ; כהן תשמ"ה; כהן וכהן-אמין תשס"ד:53–56, 120).
בחפירה הנוכחית נמשכה חשיפתם של שלושה מחמשת חדרי הסוגרים ושל החצר (איור 2). הממצאים מתוארכים לתקופת הברזל 2א'.
המילוי בחדרי הסוגרים (L116 במערב; L117 ו-L118 בצפון) נחפר לעומק של 0.2–0.3 מ'. מקירות החדרים (W57–W50) נחשפו שני נדבכים נוספים; הקירות נבנו בבנייה יבשה, מאבני גיר בינוניות, עם מילוי של אבנים קטנות ביניהן. כן נחשף מעט מחלקם התחתון של עמודי התמך שבמרכז חדר 116 (איור 3). חדר 118 נחפר אל מתחת למפלס אבן סף ששימשה מעבר אל החצר. אף שלא אותרו רצפות בחדרים, זוהו בהם מפלסי חיים עם שברי כלי חרס שזמנם המאות הי"א–הי' לפסה"נ. נראה על כן שהכלים נחו על רצפות עפר, שמפלסן תואם למפלסי החיים שנחשפו בחפירות קודמות.
כל שטח חצר המצודה נחפר (L120 ,L119 ,L115 ,L114). בחלקה הצפוני-מערבי נחשף מפלס אדמה מעורבת באפר (L120 ,L119; איור 4); נראה שהיה זה מפלס חיים. בלוקוס 119 נחשפה קדרה תמימה, מחופה אדום וממורקת במירוק אנכי, המתוארכת למאה הי' לפסה"נ (איור 5). בסביבת הקדרה נמצאו כארבעים חרצני ענבים, רובם פזורים סמוך לקדרה וחלקם בתוכה. בבדיקות פחמן 14 תוארכו חרצני הענבים למאות הי"א–הי' לפסה"נ. בחרסים שנאספו מחצר המצודה הובחנו בבדיקות פטרוגרפיות סיגי נחושת. בדיקות תיארוך בשיטת TL למשקע שהצטבר על שברי כלים גסים מן הטיפוס ה'נגבי', העשויים ביד, לא הניבו תוצאות ברורות.
הממצא הקרמי ממפלסי החיים בחדרי הסוגרים, הקדרה התמימה וחרצני הענבים מן החצר מתארכים את השימוש במצודה לתקופת הברזל 2א' (המאות הי"א–הי' לפסה"נ).
כהן ר' תשכ"ז. סקר ארכאולוגי של ישראל: אזור שדה בוקר – ירוחם.
חדשות ארכיאולוגיות כא:24–26.
כהן ר' תשמ"ה. מצד נחל צין. חדשות ארכיאולוגיות פו:35.
כהן ר' וכהן-אמין ר' תשס"ד. ההתיישבות הקדומה בהר הנגב II: תקופת הברזל והתקופה הפרסית (מחקרי רשות העתיקות 20). ירושלים.
ענתי ע' תשט"ו. הנגב המרכזי: תולדות ההתיישבות העתיקה בנגב המרכזי לאור הממצא הארכיאולוגי. עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית. ירושלים.