בשטח החפירה (5×8 מ'; איורים 1, 2) נחשפו שרידי בנייה ומתקנים המיוחסים לחמישה שלבים בשלהי התקופה הביזנטית ובראשית התקופה האומיית.

 
לשלב I יוחסו טבון (L113; כ-0.8 מ' קוטר, 0.5 מ' גובה, איור 3), ריצוף של אבני גוויל קטנות (L115) ומשטח מרוצף פסיפס, ככל הנראה משטח דריכה של גת (L114); אלה הושתתו על שכבת סלע נקבובית. בתוך הטבון נמצא מילוי של אדמה ואבנים קטנות, שביניהן נלקטו שברים אחדים של כלי חרס המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית (סוף המאה הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ; להלן). אל הטבון ניגש ריצוף 115 שממנו שרדה רצועה צרה (כ-0.9×3.0 מ') מדרום-מזרח ומצפון-מערב לטבון; המשך הריצוף מערבה הוסר כנראה בתקופה האומיית, על סמך ממצא כלי החרס במילוי החותם את הטבון ואת הריצוף, והנמשך עד לפני הסלע בחלקו המערבי של השטח (L109). מצפון-מערב לטבון משתרע משטח דריכה 114 המרוצף באבני פסיפס תעשייתי ומדופן בטיח אטום בגוון אפור. אף שהמשטח נחשף רק בחלקו – המשכו מכוסה בבנייה מאוחרת – אפשר היה לאמוד את גודלו (1.65×2.70 מ', כ-0.15 מ' עומק). בקצה הדרומי של משטח הדריכה הותקן ספלול לניקוז נוזלים (L117; כ-0.35 מ' קוטר, 0.25 מ' עומק). לא נמצאו חרסים אינדיקטיביים על משטח הדריכה.
 
בשלב II נבנתה גת קטנה, הכוללת משטח דריכה רבוע (L110; מידות 1.65×1.65 מ', 0.45 מ' עומק מרבי; איור 4) ומדרום לה בור שיקוע (L116). דופנות משטח הדריכה
(W6–W4; כ-0.3 מ' רוחב) ששרדו רק בחלקן, נבנו מאבני גוויל שביניהן שולבו אבני גזית; הפן הפנימי שלהן טויח בחומר מילוט אטום ודופן בשברי חרסים. אל הדופן המערבית של המשטח הוצמד קיר תמיכה הבנוי אבנים מהוקצעות היטב ואבני גזית (W2). הדפנות וקיר 2 הושתתו על הסלע למעט בפינה הדרומית-מערבית של המשטח, שם נבנו על גבי משטח דריכה 114. קרקעית משטח הדריכה, אשר טויחה בשכבת טיח עבה במיוחד (כ-0.1 מ' עובי) משתפלת בחדות דרומה, אל עבר בור השיקוע, בהפרש גבהים של 0.2 מ' בין צדו הצפוני של המשטח לדרומו. בור שיקוע 116 הוצמד אל הדופן הדרומית של משטח הדריכה. ניכר כי היה מטויח, ומאחר שבשלב הבא הוקם מעליו קיר רחב (W3) הבור לא נבדק.
 
בשלב III נבנה בציר מזרח–מערב קיר 3, שכיסה על פתחו של בור שיקוע 116 בגת המזרחית ועל חלק ממשטח דריכה 114 בגת המערבית. מן הקיר שרד נדבך המסד (5 מ' אורך, 0.85 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה השתמרות), שנבנה מאבנים גדולות ומהוקצעות (כ-0.4×0.5×0.8 מ' גודל מרבי).
 
לשלב IV מיוחס ריצוף (L106; איור 5), ככל הנראה של חצר, עשוי אבני גזית גדולות
(0.15×0.40×0.80 מ' גודל מרבי) מגיר רך. הריצוף, שממנו השתמר רק קטע קטן
(2.5×2.8 מ') בחלקו המערבי של ריבוע החפירה, הושתת על מילוי של אדמה מהודקת היטב (L103), שהשתרעה מזרחה וצפונה וחתמה את משטח דריכה 110. את הריצוף תוחמות מדרום שלוש אבנים מגיר קשה, ככל הנראה שרידיו של קיר (W1; אורך 1.75 מ', רוחב 0.35 מ'). מדרום לקיר נחשפה ערמה של אבני גזית גדולות, שחלקן דומות לאבני הריצוף (L108), שנעקרו ככל הנראה עם הוצאת ריצוף החצר מכלל שימוש או לאחר מכן; בהיעדר הקשר סטרטיגרפי, קשה לתארך את עקירת לוחות האבן.
 
בשלב V הותקן ריצוף (L102; כ-1.0×1.2 מ') עשוי אבני גוויל קטנות (0.10–0.15 מ' קוטר), שהונח על תשתית של אדמה מהודקת (L105) החותמת את רצפת לוחות האבן מן השלב הקודם.
 
בטבון 113, משלב הבנייה הראשון, נמצאו קדרות עשויות ביד (לא צוירו), קערה מיובאת מקפריסין (איור 1:6) וסיר בישול פתוח (איור 2:6), המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית (סוף המאה הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ). בהצטברויות ובמילויים המיוחסים לשלושת השלבים המאוחרים (V–III) נתגלו כלי זכוכית (לא צוירו; להלן) ומכלול מגוון של כלי חרס המיוחסים למאות הו'–הז' לסה"נ. בין הכלים שאפשר לייחסם לתקופה האומיית, יש למנות קערה מיובאת מפוקאה (Phocaean ware; איור 3:6), קערה עם שפת מדף בהונה (איור 4:6), קדרות (איור 5:6, 6), סיר בישול סגור (איור 7:6) ושלושה קנקנים (איור 8:6–10). כן נמצא שבר של שיבוץ עצם מעוטר בחריטה של דגמים צמחיים (איור 11:6).
 
ממצאי החפירה מלמדים כי במהלך המאות הו'–הז' חלו במקום שינויים רבים ומהירים. בשלהי התקופה הביזנטית שכן אזור החפירה בשולי היישוב ושימש למתקני תעשייה ולחקלאות. לאחר הכיבוש המוסלמי חל שינוי ברור בניצול השטח, עם הוצאת הגתות מכלל שימוש. אפשר שהסיבה לכך הייתה התרחבות היישוב העבאסי אל תוך אזור זה. דומה גם כי התאסלמות חלקים נרחבים באוכלוסייה בתקופה זו הביאה לצמצום משמעותי בצריכת היין ולביטול הצורך בגתות.
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו 64 שברים של כלי זכוכית, מהם 22 שאפשר היה לזהות. רובם מתוארכים לתקופה הביזנטית ולראשית התקופה האומיית (המאות הו'–הז' לסה"נ). הכלים האופייניים ביותר למאות אלה במכלול הם גביעי יין עם בסיסים מוצקים; שפת בקבוק מקופלת פנימה ומשוטחת מטיפוס שהיה נפוץ מאוד בתקופה האומיית; שפת משפך של בקבוק גדול שעוטר בחוט רחב מתחת לשפה; ושבר מצוואר בקבוק מעוטר בחוטים מלופפים. כן נמצא שבר של חלק תחתון מדו-שפופרת תמרוקים לא מעוטרת, שהוכנה ברישול רב: שפופרת אחת רחבה ואילו השנייה צרה. הממצא כולל גם גוש של זכוכית גולמית נקייה בגוון כחלחל-ירקרק, העשוי להעיד, לצד ממצא דומה שנתגלה בשפרעם בעבר, על תעשיית זכוכית באזור, אך עד כה לא נמצאו עדויות על מקומו של בית המלאכה.