נחפרו שבעה שטחים (GA; איור 1). שטח C נמצא בראש גבעת כורכר נמוכה ועל המדרון הדרומי שלה, ויתר השטחים — על מדרון המשתפל צפונה ומזרחה. נחשפו מבנים, מתקני תעשייה, בורות אשפה, מערכות השקיה וקברים ששימשו למן התקופה הפרסית עד אמצע המאה הכ' לסה"נ (שכבות IVIII).

 
התקופות הפרסית וההלניסטית (שכבה VIII). נתגלו יסודות של שני קירות בשטח D. היסודות הם כנראה שרידי מבנה (מעל 5.5 × 9.0 מ'), שלו קירות מסיביים. לפי הממצא בסביבתו, הוא שימש בתקופות הפרסית וההלניסטית (המאות הה'–הג' לפסה"נ). מדרום למבנה, בשיפולי הגבעה (שטח C), נחשף כבשן יוצר לכלי חרס מהתקופה ההלניסטית (איור 2).
 
התקופה הרומית (שכבה VII). בשטח E נחשף מבנה, ובו ארבעה או חמישה חדרים, המרוצפים באבנים קטנות המלוכדות בטיט; בשניים מהם נחשפו קנקנים שלמים שהונחו בבורות שנחפרו בקרקע הטבעית. מדרום למבנה, נחשפה גת גדולה ומשוכללת מהתקופה הרומית (איור 3). לגת משטח דריכה רבוע, שממנו זרם התירוש, דרך מרזב, אל בור ביניים רבוע ורדוד שממערב לו. מבור הביניים זרם התירוש אל בור איגום עגול ועמוק מדרום לו וממערב למשטח הדריכה. רצפת משטח הדריכה והדפנות שלו ושל הבורות מצופים בטיט אפור ובו חרסים מצולעים ומעליו טיח הידראולי לבן. חמש עד שש שכבות טיח, שהונחו זו על זו ברצפת משטח הדריכה ועל הדפנות, מעידות על תיקונים רבים.
בשטח הצפוני, על גבי המבנה מהתקופות הפרסית וההלניסטית, נבנו שלושה כבשני יוצר. בשניים מהכבשנים אומנה במרכז תא הבעירה, שממנה יוצאות קשתות אל הדופן החיצונית. על הקשתות הונחה רצפת תא הכלים. הכבשן השלישי, המזרחי, קדום יותר, ובו הושענה רצפת תא הכלים על ארבע–חמש קשתות, שנבנו לרוחב הכבשן ונתמכו באומנות אחוזות שחוברו לדופנותיו. הקשת המערבית השתמרה בשלמותה (איור 4), מצב השתמרות נדיר, שנמצא במעט מאוד כבשנים מתקופה זו בארץ ישראל. מדרום וממערב לכבשנים נחפרו ותועדו שישה בורות פסולת של כבשנים, שלושה מהם קשורים לפעילות הכבשנים שנחשפו. לפי כלי החרס שנתגלו בכבשנים ובבורות הפסולות, הכבשנים פעלו במאות הב'–הג' לסה"נ.
בור אשפה גדול נתגלה סמוך ממזרח למדרון המזרחי של הגבעה (שטח B). הבור (15–20 מ' קוטר) הכיל ממצא רב: כלי חרס רבים, חלקם שלמים, נרות, כלי זכוכית, חפצי מתכת והרבה מטבעות, המתוארכים למאות הג'–הד' לסה"נ. מתחת לבור האשפה נתגלו יותר מ-35 קנקני שק מהמאות הב'–הג' לסה"נ, שחלקם העליון הוסר, והם הונחו בתוך אדמת החמרה הטבעית ובסיסיהם כלפי מעלה (איור 5). לא ברור למה הם הונחו כך ולמה הם נועדו. שני ריכוזים נוספים של קנקנים, שהונחו כך, נמצאו בשוליים הדרומיים של שטח C ובשטח A.
בשוליים הדרומיים של הגבעה (שטח C) נחשף קבר תת-קרקעי מפואר, הבנוי מאבני גזית, ובו שני משכבים (איור 6). קבר נוסף, שנחשף בשטח A, בנוי מאבני גוויל ומטויח, ובו שישה משכבים. ממזרח לקבר נחשפו שני סרקופגים עשויים מאבן גיר קשה; למכסה שלהם צורת גמלון. שבעה קברים נוספים, מטיפוס שוחה או ארגז, התגלו בשטחים הדרומיים של החפירה (שטחים E ו-G), אולם אי אפשר לתארכם.
 
התקופה הביזנטית (שכבה VI). נחשפו שלושה מבנים, שני כבשני יוצר ואבן משקולת של בית בד. מבנה אחד, שלו שלושה חדרים, נבנה למרגלותיה הדרומיים של הגבעה, ושרדו ממנו רק יסודות וקטעים קטנים מרצפות העשויות גיר כתוש מהודק. לשני המבנים האחרים, שנתגלו בשטח E, חדר אחד, ומהרצפות שלהם, העשויות עפר וגיר מהודקים, שרדו קטעים קטנים בלבד.
מצפון-מזרח, למרגלות הגבעה, נחשף מכלול של שני כבשנים לצריפת כלי חרס (איור 7). הכבשן הדרומי השתמר עד לגובה רצפת הכלים, שהונחה על קשתות שנשענו על אומנה מרכזית ועל דופנות הכבשן. פתח ההסקה של הכבשן בנוי מאבני גזית גדולות, שנלקחו מהקבר התת-קרקעי מהתקופה הרומית (לעיל). הכבשן הצפוני קטן יותר, צורתו פחוסה ודופנותיו השתמרו עד לנדבך התחתון של כיפת תא הצריפה. בין שני הכבשנים נחשף חדר הסקה חפור, שממנו הזינו את תאי הבערה של שני הכבשנים.
 
התקופה האומיית (שכבה V). בפינה הצפונית-מערבית של שטח D, התגלה כבשן יוצרים לכלי חרס שהשתמר כמעט במלואו, כולל חלק גדול מתא הצריפה (איור 8). הירידה לחדר ההסקה הייתה מצפון, דרך מסדרון ובו מדרגות.
 
התקופה העבאסית (שכבה IV) הייתה תקופת שיא הבנייה באתר. במדרון הדרומי של הגבעה נבנה מבנה גדול בן שלושה שלבים, שהשתרע על שטח של דונם–דונם וחצי. יסודות הקירות של המבנה, שהשתמרו לגובה נדבך או שניים, נבנו מאבני גוויל ומחלוקי נחל גדולים והרצפות ברובן עשויות עפר וגיר מהודקים ומיעוטן אבני גוויל (איור 9). מגודל החדרים במבנה סביר להניח כי הוא שימש לאחסון ולמלאכה ולא למגורים. בראש הגבעה נחשף מבנה נוסף, במצב השתמרות גרוע, ובפינה הצפונית-מזרחית שלו נחפר בור ספיגה. בשטחים D ו-E נחפרו בורות ספיגה (איור 10), ייתכן שהמבנים או המתקנים שהיו קשורים אליהם לא שרדו. בבורות הספיגה התגלו כלי חרס תמימים רבים, בהם קערות מעוטרות ממצרים. בשטחים  Aו- Bנחשפו לאורך עשרות מטרים תעלות השקיה. חלק מהתעלות שימש תשתית לתעלות השקיה ששימשו למן התקופה העות'מאנית ועד אמצע המאה הכ' לסה"נ.
על חלקה המערבי של הגת מהתקופה הרומית נבנה מתקן, שבו שמונה–תשע שורות צפופות של אבני גוויל קטנות ובינוניות, שביניהן מילוי אדמה, וממזרח להן קיר רחב, התוחם את המתקן (איור 11). לא ברור למה שימש המתקן.
בשטח B נחשפו כ-16 קברי שוחה, שנחפרו לבור האשפה הגדול מהתקופה הרומית. על סמך הממצא בסביבתם אפשר להניח שנקברו בשכבה זו.
 
התקופה הממלוכית (שכבה III). נמצאו שרידים רק בשטח F. נחשף מבנה שנפגע מאוד בימינו (איור 12) ושרדו ממנו רק הקיר המזרחי, שני קטעים מהקירות הצפוני והדרומי ורצפה עשויה מטיט ומאבנים קטנות. על סמך השרידים אפשר לשחזר מבנה מלבני, שלו פתח בקיר המזרחי. לפי תיארוך כלי החרס, שנמצאו מעל ומתחת לרצפת המבנה, נראה שהוא נבנה ושימש במאות הי"ג–הי"ד לסה"נ. מדרום למבנה נחשף בור ספיגה עגול ועמוק שנחפר לתוך אדמת החמרה ודופן באבני גוויל בינוניות וגדולות, ללא חומר מליטה. בסביבת המבנה נתגלו בורות אשפה וטבון שסביבו מפלס שרפה. ממזרח למבנה, מחוץ לשטח החפירה, נחשפו קירות נוספים, המעידים על מבנה או מבנים נוספים.
 
בתקופה העות'מאנית (שכבה II), במחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ, נבנו בשטח החפירה שלושה מבנים ותעלות השקיה רבות (איור 13). במרכז שטח C, בראש הגבעה נבנה מבנה גדול, שלו תשעה חדרים, שהשתמרו ממנו רק יסודות. לדברי תושבי האזור, מבנה זה שימש עד שנות ה-70 של המאה הכ' לסה"נ (שכבה I). בשוליים הצפוניים-מערביים של החפירה (שטח D) עומד מבנה בן שתי קומות (איור 14), שהשתמר כמעט בשלמותו, וכן השתמרו רבים מהעיטורים הצבעונים שעל קירותיו. בחזית הדרומית של המבנה נבנתה ברכת מים, שהדפנות שלה מדורגות, ורשת של תעלות מובילות אליה מים מראש הגבעה, ממדרונותיה וממזרח. בשטח F, בראש תלולית, עומד מבנה שהשתמר לגובה היסודות, וניכרים בו לפחות שני שלבי שימוש (איור 15). המבנה שימש כנראה את בעלי הקרקע, שאת תעלות ההשקיה, שבאמצעותם הִשקו את הפרדס ואת השטחים החקלאיים שלהם, אפשר לזהות ממזרח, למרגלות הגבעה, מחוץ לתחום החפירה. גם מבנה זה שימש עד שנות ה-70 של המאה הכ' לסה"נ.
 
נחשף יישוב שתחילתו בתקופות הפרסית וההלניסטית, אז שכן באתר יישוב קטן. בתקופה הרומית גדל היישוב ולצדו הוקם מרכז ייצור ליין ולכלי חרס (בעיקר לקנקני אגירה ולכלי בישול). בתקופה הביזנטית, לפי הכבשן הגדול שנחשף, המשיך האתר לשמש מרכז לייצור כלי חרס. בתקופה האסלאמית הקדומה שכן, על הגבעה ועל שיפוליה, יישוב, שעל פי ממצא כלי החרס, אוכלוסייתו הייתה עשירה. אנשי המקום עסקו בחקלאות, המתבססת על השקיה בתעלות, והיישוב היה חלק מהעורף החקלאי של רמלה. לאחר המחצית הראשונה של המאה הי' לסה"נ נעזב האתר עד התקופה הממלוכית, שבמהלכה הוקם מבנה אחד במזרח האתר. בתקופה העות'מאנית, כנראה במחצית השנייה של המאה הי"ט, נִבנו באתר שלושה מבנים, שמוקמו בלב השטחים החקלאיים, ושימשו לרוב למגורי הפלחים, ולעתים, בעונות מסוימות, גם לבעלי האחוזות.
חשיבות חשיפת ששת הכבשנים, שפעלו לאורך כאלף שנה, גדולה מאוד, מכיוון שרמת ההשתמרות הנדירה שלהם וחפירה ותיעוד בורות הפסולת שלהם תורמים להבנת הטכנולוגיה הקדומה של תהליך ייצור כלי חרס.