החפירה נערכה בתחומי הרובע ההוספיטלרי של העיר מן התקופה הצלבנית, סמוך לכנסיית סנט ג'ון ובית החולים הצלבני. חמאם אל-באשה, הצמוד לשטח החפירה, נבנה בסוף המאה הי"ח לסה"נ על ידי אל-ג'זאר מושל העיר. בחפירה נחשפו שלוש שכבות בנייה (איור 2), המתוארכות לתקופות האסלאמית הקדומה (שכבה III), הצלבנית (שכבה II) והעות'מאנית (שכבה I).
בחפירות שנערכו בעבר בסביבת החמאם נחשפו מצפון לחפירה הנוכחית קירות ותעלת ביוב מהתקופה העות'מאנית (Edelstein and Avissar 1997) וממערב לחפירה — שרידים מהתקופות האסלאמית הקדומה, הצלבנית והעות'מאנית (הרשאה מס' 2218-A). השרידים מהתקופה האסלאמית הקדומה זוהו בחתך, והם לא כללו שרידים אדריכליים, ואילו השרידים מהתקופה הצלבנית כוללים רחוב, שני מבנים, בור ספיגה, בור מים ומתקנים; בקירות מן התקופה הצלבנית נעשה שימוש חוזר בתקופה העות'מאנית, לצד קירות חדשים.
 
שכבה III (התקופה האסלאמית הקדומה; המאות הז'–הי"א לסה"נ). התגלו הצטברויות עפר המכילות שברי כלי חרס מתקופה האסלאמית הקדומה מתחת לשני בורות ספיגה מאוחרים, האחד מהתקופה הצלבנית והאחר מהתקופה העות'מאנית. לא נחשפו שרידים אדריכליים מתקופה זו.
 
שכבה II (התקופה הצלבנית; המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ). בחלקים המזרחי והצפוני של שטח החפירה נחשפו קיר, ארבע רצפות טיח ובור ספיגה. רצפת טיח אחת, בחלקה המזרחי של החפירה (איור 3), נחשפה ליד הצטברות אדמה שהכילה כלי חרס מהתקופה הצלבנית בלבד. שלוש רצפות הטיח האחרות, שהתגלו זו מעל זו, ניגשו לקיר בחלק הצפוני של החפירה (איור 4). מתחת לקיר ולרצפות נחשף בור ספיגה מלבני (1.2 × 2.4 מ', 1 מ' עומק; איור 5), שנבנה מאבנים לא מהוקצעות ולו תקרה קשותה (arched). הקיר הצפוני של הבור נמשך במקביל לקיר שמעליו. בבור הספיגה הובחנו שני פתחים: במרכז דופנו הדרומית ובקצה הצפוני של דופנו המזרחית. בור הספיגה היה ריק ברובו; על קרקעיתו נמצאה הצטברות של אבנים שכוסתה בהצטברות דקה מאוד (15 ס"מ עובי)של אדמה, ובה חרסים ספורים.
 
שכבה I (התקופה העות'מאנית; המאות הט"ז–הכ' לסה"נ). שרידים משכבה זו נחשפו בכל שטח החפירה, וזוהו בהם לפחות ארבעה שלבי בנייה. לשלב הקדום יוחסו מבנה שנבנה באבני גזית גדולות (איור 6) ומדרכת אבן (איור 7). מדרכה זו נחתכה על ידי קיר משלב הבנייה השני, שנבנה מאבנים לא מהוקצעות. בשלב הבנייה השלישי נחתך קיר זה על ידי תעלת ביוב (איור 2), ששימשה את החמאם הסמוך, ולכן ניתן לתארכה לשלהי המאה הי"ח לסה"נ. המשכה של תעלת הביוב נחפרה על ידי אדלשטיין בשנת 5891 (Edelstein and Avissar 1997). לתעלה שני קירות מקבילים, שנבנו מאבנים לא מהוקצעות, ורצפת טיח. בשלב הבנייה המאוחר שונה תוואי תעלת הביוב, והיא נמשכה בין הפינה הדרומית-מזרחית של שטח החפירה לגבולו הצפוני. סמוך לשני קצוותיה של התעלה נחשפו שרידי קירות ורצפות, השייכים כנראה למבנים משלב השימוש המאוחר בתעלה ושנהרסו לפני ארבעים שנה. בחלקה המאוחר של המאה הכ' לסה"נ הותקנו בתעלה צינורות בטון ופלסטיק (איור 8).
כן נחשפו קירות, רצפות ומתקנים נוספים שתוארכו לתקופה העות'מאנית, אך אי אפשר לייחסם לאחד מארבעת שלבי הבנייה. המתקנים כוללים שני בורות ספיגה, האחד רבוע ומקורה בקמרון, והשני עגול. בור הספיגה העגול נחפר במלואו, והתברר כי הושתת על מילוי שהכיל שברי כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה.