נפתחו ארבעה ריבועים (כ-100 מ"ר) בשוליים הדרומיים של תל עפולה, כ-100 מ' מדרום לפסגתו הדרומית ולמצודה שבראשו, ונחשף מבנה מן התקופה הביזנטית, שאחד מחדריו עוטר ברצפת פסיפס צבעונית. המבנה הוקם ככל הנראה במאה הד' או ראשית המאה הה' לסה"נ ושימש בשינויים אחדים עד למאה הו' או תחילת המאה הז' לסה"נ. המבנה נפגע בחלקו מבורות שנחפרו בתקופה העות'מאנית. כן נמצאו בחפירה שברי כלי חרס מתקופות הברונזה הקדומה 1, הברונזה הביניימית, הפרסית וההלניסטית פזורים בכל השטח ללא סדר, ומבלי אפשרות לייחסם לשרידים אדריכליים כלשהם.

 
התקופות הקדומות. שברי כלי חרס מתקופות שונות נמצאו פזורים על פני השטח ובמילויים בכל שטח החפירה מבלי שאפשר לייחסם לשרידים אדריכליים כלשהם או אפילו לשכבות מילוי ברורות. אלו כוללים קנקן מתקופת הברונזה הקדומה 1 (איור 1:2); שפת אמפורה יוונית (איור 2:2) שמקורה באי מילטוס מהתקופה הפרסית ובסיס מורטריום (איור 3:2), גם הוא מהתקופה הפרסית, קנקן (איור 4:2), פכית כישור (איור 5:2) וכן שתי ידיות של אמפורות רודיות שעליהן שרידי טביעות חותם שחוקות, אחת מלבנית ואחת עגולה (לא צוירו) מהתקופה ההלניסטית. 
 
התקופה הביזנטית. נחשף חלק ממבנה מגורים גדול (כ-60 מ"ר) וממזרח לו שטח גדול פתוח. במבנה הובחנו שרידים של שלושה שלבי בנייה.
שלב 1: שלב הקמת המבנה.
מהחפירה עולה כי למבנה היו חדרים מרוצפים אחדים שהקיפו כנראה חצר פנימית (איורים 3–6). בצפון השטח התגלה חלקו הדרומי של חדר גדול ומרוצף (יותר מ-7 מ' אורך, 1.5 מ' רוחב). שרדו בו שני קירות: מזרחי (W112; כ-2.5 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב) ודרומי (W140; כ-5 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב), בנויים משורת אבני שדה גדולות ואבני שדה קטנות הממלאות את החללים ביניהן. קיר 112 נבנה מאבני שדה גדולות; בפן המזרחי שלו, שהיה הצד החיצוני, הגלוי לעין של המבנה, הן מסותתות ומיושרות ואילו צדן הלא מעובד חבוי בעומק הקיר. הפן המערבי של הקיר הושלם באבנים קטנות. קיר 140 צר מעט יותר ונראה ששימש קיר מחיצה פנימי בתוך המבנה. אל הקירות ניגש ריצוף אבן גדול (L137 ,L122 ו-L138 ממזרח למערב). שלושת קטעי הריצוף היו כנראה חלק מתשתית רצפה של חדר אחד, שנחתכה מאוחר מקירות שלב 3. בין אבני הריצוף נמצא בשימוש משני שבר אבן שחיקה עליונה דמוית כיכר עשויה בזלת (איור 4:7).
מדרום לקיר 140 נחשף חדר נוסף (L139), מרוצף בקפידה רבה מאבנים שטוחות, חלקן מסותתות, צמודות זו לזו. אחת מאבני הריצוף היא אבן רחיים אולינטיות ('רחיים של דחף') בשימוש משני, שצדה התחתון, השטוח, הונח כלפי מעלה (איור 5, במרכז התמונה; איור 5:7). חלקו הדרומי של הריצוף נחתך מבור גדול מן התקופה העות'מאנית (L125). הריצוף ניגש לשלושה קירות ששרדו מהחדר (W140 מצפון; W128 ממערב – 2 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב; W126 ממזרח – 2 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב). קיר 128 נבנה בדומה לקיר 112, אך כאן הפן המסותת של האבנים פונה מערבה. נראה שהקיר נמשך עוד לפחות 5 מ' דרומה והתחבר אל קיר אחר (W131) שנחשף בקצה הדרומי של החפירה. קיר 126, המזרחי, השתמר פחות טוב מהאחרים, אך השתמרה בו אבן מסותתת אחת בפן המזרחי ולצדה אבני שדה קטנות ובינוניות, ונראה שגם שיטת בנייה זו דומה לזו של קיר 112, עם פן מסודר הפונה כלפי חוץ. אורך החדר הדרומי היה אם כך 3.8 מ'. רוחבו אינו ידוע, אך על פי מידות הפסיפס שנוסף לחדר בשלב 2, אפשר להציע כי היה כ-3 מ'.
בשטח שממזרח לקירות 112 ו-126 לא התגלו שרידים אדריכליים נוספים, ונראה שזה קצהו המזרחי של המבנה. גם ממערב לקיר 128 לא נחשפו משלב זה ריצופים או קירות נוספים ונראה שגם כאן היה שטח פתוח. עם זאת, כיוון שהחדר בחלקו הצפוני של המבנה נמשך מערבה מעבר לתוואי קיר 128, ותוחם את השטח הפתוח מצפון, ייתכן שהשטח נכלל בתחומי המבנה עצמו, אולי חצר פנימית מוקפת חדרים.
תיארוך הקמת המבנה אינו ודאי שכן החפירה לא ירדה מתחת לריצופים. בתעלת היסוד של קיר 112 (L120) נמצא שבר פך מן התקופה הרומית הקדומה (איור 1:8), המאה הא' לסה"נ. במילוי ממזרח לו (L118), שחתכה אותו תעלת היסוד, נמצאו גם שברי כלי חרס מתקופות מאוחרות יותר, בהם סיר בישול (איור 3:8) ופכית (איור 4:8) מהתקופה הרומית התיכונה (המאות הא'–הב' לסה"נ) וסירי בישול מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ; איור 5:8, 6). חרסים אלו מספקים תאריך קדום אפשרי להקמת המבנה ומאפשרים לקבוע כי לא נבנה קודם למאה הד' לסה"נ. כלי נוסף מן התקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ), פכית כדורית שלה בסיס שטוח וצוואר דק (איור 2:8), נמצא בהרבדה משנית, מונח בתחתית בור משלב 3. 
 
שלב 2: נערך כנראה שיפוץ במבנה ומעל ריצוף האבן בחדר הדרומי הונחה רצפת פסיפס צבעונית (L129; איורים 4, 9). שאר החדרים נותרו ללא שינוי. מהפסיפס שרד קטע גדול יחסית בחלקו המזרחי של החדר (כ-1 × 2 מ') הניגש אל קיר 126. קטע נוסף, קטן יותר, שרד בפינה הצפונית-מערבית, וניגש אל קירות 140 ו-128 (איור 10). רצפת הפסיפס נבנתה בשילוב של אבנים לבנות, שחורות, צהובות ואדומות (1 × 1 ס"מ). הפסיפס הונח מעל שתי שכבות תשתית – שכבה עליונה של טיח אפור כהה (כ-2–3 ס"מ עובי) ומתחתיה שכבה עשויה אבני פסיפס פזורות ללא סדר בתוך טיח אפור קשה (כ-1.5 ס"מ עובי). שכבת התשתית התחתונה מונחת הישר מעל ריצוף האבן משלב 1 (L139). ייתכן שאבני הפסיפס הפזורות בתשתית הפסיפס משלב זה הן עדות לרצפת פסיפס קדומה יותר ששימשה בשלב 1 במקום אחר במבנה.
העיטור בקטע הפסיפס ששרד מורכב מספין ובו רצועת תשליב (Guilloche) כפולה של סרטים שזורים זה בזה ולצדה שטיח לבן מעוטר בפרחים זעירים ושני טורים של צורות גיאומטריות עשויות אבנים שחורות – בעיקר ריבועים וסימנים דמויי הסימן X (איור 11). נראה כי החלוקה הפנימית של שטיח הפסיפס הייתה לספינים ריבועיים או מלבניים שכל אחד מהם מעוטר בדגם גיאומטרי אחר. הפרחים הקטנים המופיעים בין שני הספינים העיקריים שהשתמרו יכולים להיות חלק מהספין המעוטר בריבועים או עיטור רקע של חלל השטיח בין הספינים (ש' מילר, מידע בע"פ; איור 12). פסיפסים כאלו נפוצים בעיקר במאות הה' והו' לסה"נ, אך ההשתמרות הדלה אינה מאפשרת תיארוך מדויק המסתמך על הדגמים.
 
שלבים 1 ו-2 מתוארכים אם כך למאות הד' והה' לסה"נ. שלושה מטבעות נמצאו על גבי הריצוף של החדר הצפוני: שני מטבעות, הראשון מטבע של קונסטנטיוס השני המתוארך לשנים 351–361 לסה"נ (ר"ע 158010ׂ) והשני מטבע ברונזה רומי מאוחר המתוארך למאות הד'–הה' לסה"נ (ר"ע 158011), נמצאו בין אבני הריצוף בחלקו המזרחי (L138) חתומים מתחת לרצפה משלב 3 (L121). מטבע נוסף של קונסטנטיוס השני (ר"ע 158012) נמצא על חלקו המערבי ביותר של הריצוף (L137) – קטע שאינו חתום ברצפות שלב 3.
בניית רצפת הפסיפס בשלב 2 מתוארכת ככל הנראה למאה הה' לסה"נ. חיזוק לתאריך זה אפשר למצוא בשבר סיר בישול ביזנטי חסר צוואר שלו שפה נוטה חוצה (איור 1:13), המתוארך למאות הד'–הה' לסה"נ, שנמצא על ריצוף 138, חתום מתחת לרצפה משלב 3. עוד נמצא על ריצוף זה כלי מתכת מעוגל, אולי להב מעדר (איור 14).
 
שלב 3: נעשו שינויים פנימיים אחדים במבנה (איורים 4, 15). קיר מחיצה חדש (W108; כ-5 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב) נבנה מעל קיר 140 המפריד בין חדר הפסיפס והחדר המרוצף שמצפונו. הקיר נבנה משילוב של אבני גזית גדולות, ככל הנראה בשימוש משני, ואבני שדה בינוניות. בין האבנים נמצאה בשימוש משני אבן בזלת קעורה (איור 1:7), ככל הנראה אבן שחיקה תחתונה שחוקה משימוש. קיר זה רחב יותר מקיר 140 שמתחתיו. הפן הדרומי שלו בנוי מעל שולי הפסיפס, מכסה אותם מעט, אך לא פוגע בפסיפס, ונראה לכן שהרצפה המשיכה לשמש גם בשלב זה.
בחדר הצפוני נבנו שני קירות חדשים המחלקים אותו לשלושה מרחבים נפרדים. שני הקירות חותכים את הריצופים משלב 1 וניגשים אל קיר 108 מצפון: קיר אחד (W107; כ-1.8 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב), הבנוי משורה אחת של אבנים גדולות, נבנה מעל ריצופים 138 ו-122 בחלקו המזרחי של החדר, וקיר שני (W127; אורך 1.8 מ', רוחב 0.6 מ'), בחלק המערבי של החדר, חותך את ריצופים 122 ו-137 ומפריד ביניהם. קיר זה בנוי מאבני שדה קטנות, ניגש אל קצהו המערבי של קיר 108, וממשיך צפונה את התוואי של קיר המבנה המערבי 128, כ-10 ס"מ מערבה לו.
בתא הצפוני-מזרחי הונח ריצוף אבן חדש (L121) מעל ריצוף 138 ששימש בשלבים 1 ו-2. הריצוף החדש נבנה מאבני שדה קטנות ובינוניות וניגש לשלושת קירות החדר. בין אבני הריצוף נמצא שבר קערת בזלת בשימוש משני (איור 2:7). על הריצוף נמצא נר חרס תמים המתוארך למאה הה' לסה"נ (איורים 7:13; 16, 17; Hadad 2002:37–50, Type 19).
שני קירות נוספים שנבנו בחלק המערבי של המבנה מחלקים את השטח הפתוח לשלושה מרחבים נפרדים: בחלק הצפוני נבנה קיר משורה אחת של אבנים גדולות (W141; כ-1 מ' אורך השתמרות, 0.6 מ' רוחב), ובחלק הדרומי נחשף קיר בנוי אבני שדה קטנות (W135; כ-2.5 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב). קיר 141 נבנה מעל הריצוף משלבים 1 ו-2 (L137) ואילו הדרומי חותך את הקיר המערבי של המבנה משלבים 1 ו-2 (W131). במילויים הניגשים אל קירות אלו (L134 ,L133 ו-L136) נמצאו קנקני שק מן התקופה הביזנטית המאוחרת (המאות הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ): הן קנקנים גליליים הן קנקנים דרומיים הנפוצים בעיקר בחוף הכרמל ובשרון (איור 4:13–6). 
מפולות אבן שנחשפו בחלקו הצפוני של המבנה, הן בשטח החצר ממזרח לקיר 112 (L117) הן על ריצופי האבן (L109, הצטברות מעל ריצוף 137 – לא בתכנית) הן ככל הנראה עדות לחורבנו. במילויים מעל הריצופים ובין המפולות נמצאו כלי חרס נוספים, בעיקר קנקנים, קדרות וסירי בישול, מן התקופה הביזנטית (המאות הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ; איור 2:13). כן נמצאו במפולות שפת בקבוק זכוכית שצווארו גלילי ומסתיים בשפה זקופה מעוגלת באש, המתוארך לשלהי התקופה הרומית המאוחרת ולתקופה הביזנטית. שפת בקבוק נוספת ושברי כלי זכוכית ספורים נוספים המתוארכים לתקופות אלו, נמצאו גם במילויים בשטח הפתוח שממערב למבנה: שפת קערה עדינה נוטה חוצה מזכוכית בגוון ירקרק-צהבהב, שחוט בגוון טורקיז כרוך אופקית מתחת לשפה; שבר קטן מבסיס גביע יין טבעתי; וכן שני חרוזים קטנים (לא צוירו). ממצאים נוספים הם שבר של להב מגל כנעני (בהרבדה משנית, לא צויר) ושבר של קערת בזלת (איור 3:7).
 
בכל השטח שממזרח למבנה לא נמצאו שרידים אדריכליים כלל, ונראה כי האזור היה משך כל התקופות שטח פתוח, אולי חצר חיצונית הקשורה למבנה. במרכז השטח התגלה מפלס עשוי אבני שדה קטנות (L119) ועליו שברי כלי חרס מן התקופות הרומית והביזנטית, כגון סירי בישול (איור 3:13), שני להבי מגל כנעניים (מגולגלים ובהרבדה משנית, לא צוירו) וכמות רבה יחסית של עצמות (מרום, להלן). נראה כי זהו אינו מפלס חיים אלא תחתיתו של בור אשפה גדול. בין האבנים נמצאו שברים קטנים אחדים של אבני שחיקה מבזלת (לא צוירו). ייתכן שבשטח זה נעשו חלק מהפעילויות הקשורות לתפעול השוטף של המבנה, למשל טחינת קמח ובישול, כך עולה מהכמות הגדולה יחסית של קערות וכלי שחיקה מבזלת שנתגלו בכל שלושת שלבי השימוש (איור 7).
 
מתוצאות החפירה אי אפשר לקבוע בוודאות כיצד חרב המבנה, אם בהרס מכוון או לאחר שניטש. ברור עם זאת כי האתר עצמו נעזב בסוף התקופה הביזנטית ולא יושב שוב. בין העצמות שנמצאו באתר נמצאה עצם חזיר אחת ועצם אחת שעליה סימני חיתוך אופקיים המאפיינים שיטת קצבות לא-יהודית (מרום, להלן), רמז לאוכלוסייה לא יהודית באתר בתקופה זו.
 
התקופה העות'מאנית. לאחר חורבן המבנה נותר אזור זה שטח פתוח. בחפירה לא נמצאו סימנים להתיישבות בתקופות האסלאמית הקדומה, הצלבנית או האסלאמית המאוחרת. העדויות היחידות לפעילות כלשהי בתקופות מאוחרות הן בור גדול שחתך את רצפות המבנה (L125) ונמצאו בו שברי קנקנים מטיפוס 'קנקני עזה' המתארכים את מועד חפירתו לתקופה העות'מאנית (איור 8:13, 9).
 
עצמות בעלי-חיים
נמרוד מרום
 
החפירות במבנה הביזנטי בפאתי תל עפולה העלו מכלול קטן של עצמות בעלי חיים שזוהו למין ביולוגי וחלק שלד (Davis 1992; טבלה 1), ונמדדו במידת האפשר (Driesch 1976; טבלה 2). בסך הכול נרשמו 50 עצמות, מהן כאלו שנאספו מפני שטח (19=N) וממילויים המתוארכים ככל הנראה לתקופה הרומית המאוחרת (11=N). העצמות הנותרות נמצאו במכלולים בני התקופה הביזנטית (20=N) והן משקפות השלכת פסולת בבור (8=N) והצטברויות במילויים אחרים (12=N). מספר העצמות המזוהות מכל תקופה קטן מאוד, ולא יכול לתמוך בניתוח כמותי של הנתונים.
על פני השטח נמצאו שרידים ספורים של חמור (5=N), בקר (9=N) וצאן (5=N); מבין האחרונות שלוש עצמות זוהו כשייכות לעִזים. החמור והבקר מיוצגים בעיקר בשיניים ובעצמות כפות רגליים (12=N) – חלקים דלים בבשר שנזרקו כפסולת שחיטה בשטח בשלב שבו היה בפאתי היישוב. עצמות הצאן מיוצגות בחלקי הומרוס וסקפולה (4=N) עתירי בשר. כל העצמות מפני השטח הן של פרטים בוגרים.
העצמות מהמילויים בני התקופה הרומית מייצגות חלקי גף תחתון של בקר (8=N), ובהן עצם אחת (מטקרפוס) של פרט בן פחות משנתיים. על שתיים מהעצמות זוהו פתולוגיות חמורות המעידות על שימוש בחיות לעבודה: נשיאת משאות וחריש. מבין שלוש עצמות הצאן שתי עצמות הן זרוע (הומרוס) של פרטים בני למעלה משנה ולסת של פרט בן שנתיים, שזוהתה כשייכת לכבש. על שתיים מעצמות הבקר נצפו סימני חיתוך בסכין, המאפיין בתקופה הנידונה קצבות בסביבה כפרית – במרכזי אוכלוסייה גדולים יותר נהוג היה ביתור חיות בקופיץ. על חלק ניכר מהעצמות (4=N) מהמילויים הרומיים זוהו סימני לעיסה של כלבים, ועל שלוש עצמות — שברים שנוצרו בעוד העצם טרייה, וייתכן שנגרמו בשבירה מכוונת להוצאת המח.
המילויים הביזנטיים עשירים מבחינה טקסונומית וכוללים עצמות בקר, בעיקר עצמות הגפיים התחתונות והראש (7=N). על שתיים מהעצמות (כולל אחת מתוך הבור) נראו סימני לעיסה של כלבים, המלמדים על הרבדה שלישונית: אחרי הצריכה הושלכו העצמות למקום נגיש לכלבים, ורק אחרי זמן הושמו בבור ובמילוי. על אחת מאצבעות הבקר זוהו סימני סכין, שנגרמו בזמן הסרת עור החיה. נוסף על כך נמצא סימן חיתוך אופקי על הצד הוונטרלי (התחתון) של חוליית האקסיס, שכנראה נגרם בזמן שחיטת החיה, עדות לשיטת קצבות לא-יהודית במובהק ולזהותם האתנית של יושבי חלק זה באתר. העצמות שייכות לפרטים בוגרים, למעט עצם אחת של פרט צעיר. רוב עצמות הצאן (מהן זוהו שתי עִזים וכבש אחד) מייצגות גפיים תחתונות וראשים של פרטים בוגרים (5=N). על אחת העצמות נמצא סימן חיתוך בסכין, ועל שתיים אחרות (כולל אחת מהבור) סימני לעיסה של כלבים. גם כאן אפשר לקשור זאת להרבדה שלישונית של עצמות המכלול במילויים אלו. נוסף על עצמות הצאן והבקר נמצאו בהקשרים ביזנטיים גם עצמות אחדות של חזיר (לסת של פרט בן שנתיים), תרנגול, אווז, וסוס (אצבע אחת).
נראה שמכלול הפאונה מהיישוב בן התקופות הרומית והביזנטית הכיל בעיקר פסולת שחיטה של בקר וצאן (רובן עִזים) בוגרים, שבותרו על ידי קצב לא מומחה. פסולת זו הורבדה בהרבדה שלישונית, מן הסתם במרחק מה מהמקום שבו נאכלו החיות. הרכב המכלול, ובעיקר הדומיננטיות של הבקר המלווה בעִזים, מעיד על עיסוק אינטנסיבי בחקלאות (Redding 1984) בסביבה שממנה הובאו החיות לאתר, אך חשוב לזכור שאין לקשור בין העצמות לבין צריכת המזון של דיירי המבנה שבו נמצאו בשל אופן ההרבדה. הימצאותה של עצם חזיר צעיר בבור מהתקופה הביזנטית מעיד כנראה על אוכלוסייה לא יהודית באתר בעת ההיא.
 
טבלה 1. ספירת העצמות המזוהות למין במכלול, לפי תקופה

טקסון

הקשר סטרטיגרפי

פני שטח

רומי

ביזנטי

בקר

9

8

9

צאן

5

3

7

חזיר

 

 

1

סוס/חמור

5

 

1

תרנגול

 

 

1

אווז

 

 

1

סה"כ

19

11

20

 
טבלה 2. מדידות, במילימטרים
טקסון
תקופה
עצם
מדידות
בקר
ביזנטי
M3
38.7=L M3
בקר
רומי מאוחר
אסטרגל
Bd=36.4 ;GLl=58.5 ;Dl=32.7
בקר
רומי מאוחר
אצבע 1
Bp=27.7 ;Bd=26.6 ;Glpe=55.7 ;SD=23.4
בקר
ביזנטי
אצבע 1
Bd=25.2 ;Glpe=55 ;SD=22.5
בקר
רומי מאוחר
אצבע 2
Bp=26.5 ;Bd=22.3
בקר
רומי מאוחר
אצבע 2
Bp=22.7 ;Bd=20.2
סוס
ביזנטי
אצבע 1
Bp=54.6 ;Bd=45.7 ;BFd=43.9 ;GL=84.1 ;SD=32.4
כבש
ביזנטי
מטקרפוס
BFd=27.7 ;DEM=12.2 ;DVM=18 ;WCM=13.1 ;DEL=11.6 ;DVL=17.6 ;WCL=12.8
עז
ביזנטי
אסטרגל
Bd=19.6 ;GLl=32.4 ;Dl=17.4
צאן
ביזנטי
מטטרסוס
BFd=28.7
תרנגול/ת
ביזנטי
טיביוטרסוס
12.4=Bd
אווז
ביזנטי
קורקואיד
55.5=GLm
 
בחפירה בשוליים הדרומיים של תל עפולה נחשף חלק ממבנה מגורים גדול ובו ריצופי אבן ורצפת פסיפס המעידים כי שימש כנראה למגורי תושבים בני המעמד הגבוה. מתוצאות החפירה עולה שהמבנה הוקם במאה הד' לסה"נ והמשיך לשמש לאורך התקופה הביזנטית שבה נעשו בו שינויים פנימיים: הנחת רצפת פסיפס וחלוקה פנימית של חדרים. בראשית המאה הז' לסה"נ ניטש המבנה ולא יושב עוד.

סמוך לשטח החפירה נחשף בחפירות קודמות חלק מרובע מגורים גדול מן התקופה הביזנטית ובו רחובות מצטלבים הבנויים בצירים צפון–דרום ומזרח–מערב ומבנים – הן מבני מגורים הן בתי מלאכה – הבנויים לאורכם (איור 1: הרשאות מס' 6515-A ו-6716-A). חלק מחדרי מבנים אלו רוצפו גם הם בריצופי אבן וברצפות פסיפס, אך עד כה נחשפו שם רצפות פסיפס לבנות בלבד. לדעת דללי-עמוס (מידע בע"פ) רובע מגורים זה הוקם בראשית התקופה הביזנטית והתקיים ברציפות עד לנטישתו בסופה (ראשית המאה הז' לסה"נ). המבנה שנחשף בחפירה, המתוארך לפרק זמן זה ובנוי גם הוא בציר צפון–דרום, היה כנראה חלק מרובע מגורים זה. הימצאותו שם מעידה כי הרובע שימש גם למגורי תושבים בני מעמדות גבוהים. בהסתמך על מכלול העצמות המצומצם אפשר להציע שבמבנה התגוררו תושבים שאינם יהודים.