בחודש אפריל 2000, במהלך הנחת קווי מים במדרון הדרומי של הכפר עילוט שממערב לנצרת (נ"צ — רי"ח 2247/7356; רי"י 1747/2356), נחשפה מערת קבורה בעת שתקרתה נפגעה קלות. העבודה בוצעה ללא נוכחות של פקח רשות העתיקות ורק מאוחר יותר דווח על גניבת חפצים עתיקים מן המערה. התערבותו של י' משה, ראש החוליה הצפונית של היחידה למניעת שוד עתיקות, הובילה להחזרת שני כלי חרס תמימים (ציור ח' טחן). כיוון שהנזק לתקרת המערה היה מזערי והיא היתה מלאה במפולות שלא אפשרו להבחין באלמנטים ארכיטקטוניים, לא נערכה חפירה במערה.
שני כלי החרס הם קנקן אגירה וצפחת (איור 1). לקנקן (51 ס"מ גובה) גוף גלילי, כתפיים אלכסוניות מעוגלות, צוואר מרוכס ושפה מעובה מעוגלת. הוא דומה לקנקן מטיפוס D בחלוקתו של שטרן (א' שטרן, התרבות החומרית בארץ ישראל בתקופה הפרסית 538–332 לפנה"ס, ירושלים 1973), למעט הצוואר המרוכס שהוא יוצא דופן. הצפחת הגדולה והשלמה דומה לטיפוס A בחלוקתו של שטרן, לרבות הפס הרחב שבצדה. על ידית אחת ישנה חריתה בודדת קצרה ואלכסונית שנעשתה לפני הצריפה.
המערה מתוארכת לתקופה הפרסית על סמך שני כלים אלה. עד כה לא נתגלו באזור מערות או יישובים מתקופה זו.