התקופה הפרסית, המאות הו'–הה' לפסה"נ: נחשפו 14 מערות קבורה (2.0×3.0 – 2.5×4.0 מ') חצובות בסלע הכורכר שהגישה אליהן בפיר אנכי. התקרות של חלק מהמערות קרסו במהלך חשיפת פני השטח בכלי מכני. חלל המערות הכיל מילוי חול כורכר ושברי סלע כורכר. בתחתית המערות נמצאו שברי כלי חרס וכלים תמימים, בעיקר פכיות ונרות (איור 2).

התקופה הרומית המאוחרת, המאות הג'–הד' לסה"נ: נחשפה קבורת קנקנים שהונחו בתוך חציבה בסלע הכורכר. הקנקנים נמצאו מרוסקים ולצדם עצמות בעלי חיים (כנראה גמלים או פרות), אולי בעלי חיים שהונחו כמנחה או שהוכנסו לקבר בשלב מאוחר.

התקופה הביזנטית, המאות הו'–הז' לסה"נ: נחשפה מערת קבורה חצובה בסלע הכורכר. הגישה אליה הייתה דרך מבואה מרובעת (כ-1.8 מ"ר) שבצדה הדרומי הונחה אבן גדולה אשר חתמה את פתח המערה ועליה חקוק צלב. בחדר המבואה נמצאו שברי כלי חרס, נרות תמימים, עצמות בעלי חיים ושברי כלי זכוכית.

כ-11 מ' מצפון למערת הקבורה נחשפה רצפת הפסיפס שעליה כתובת שקִדמה את הבאים לבית הקברות: "היו אמיצים כל אלה שכאן [רואים] את הדברים האלה" (איור 3) ומתוארכת לתקופה הביזנטית, המאה הז' לסה"נ.
 
התקופה העבאסית, המאות הט'–הי' לסה"נ: התגלה קבר ארגז חצוב (כ-1.7×0.5 מ') בסלע הכורכר. הקבר היה חסום באבני כורכר במגוון גדלים. מילוי הקבר הכיל שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה העבאסית. עוד נחשפו בדלי קירות שנבנו באבני גזית מכורכר, ייתכן שהיו חלק ממערכות קבורה או ממתקנים. המתקנים היו כנראה בורות ספיגה שבהמשך הפכו לבורות אשפה.
 
התקופה הצלבנית, המאות הי"א–הי"ג לסה"נ: נחשפה מערכת קבורה חצובה בסלע הכורכר ובה שלושה משכבים (כ-2.5 מ"ר מידות חיצוניות) חצובים לעומק של כ-0.8 מ' ומטויחים בטיח צדפים. המשכבים היו מלאים בעצמות אדם רבות מרוסקות שאי אפשר לזהותן. נראה כי מערכת הקבורה נחצבה בתקופה הביזנטית, ובתקופה הצלבנית — בעת בניית הביצורים — נאספו אל תוכה עצמות מהקברים שנפגעו בשל הבנייה.
 
בחפירה נחפרו קברים ממגוון טיפוסים, מתקנים בנויים וחציבות בסלע הכורכר המתוארכים למן התקופה הפרסית ועד ימינו.