מתקן (כ-5×8 מ'; איור 2) תחום בקירות (W115 ,W114 ,W112 ,W104; כ-0.35 מ' רוחב, עד 1.1 מ' גובה), ששרדו לגובה של עד חמישה נדבכים, נבנו מאבני כורכר והושתתו על יסודות שנבנו מאבני כורכר קטנות מהודקות בטיט. הנדבך התחתון בקירות 104, 112 ו-115 נבנה מאבני גזית (0.2×0.5×0.5 מ' בממוצע; איור 3), כנראה לשמירה על יציבות המתקן. הנדבכים העליונים נבנו מאבני שדה שלוכדו בטיט שבו גריסי צדפות וחומר אורגני. בכל אחת מארבע פינות המתקן נבנו אומנות מאבני גוויל מלוכדות בטיט שנועדו לחזקו. הדפנות הפנימיות של המתקן טויחו בשכבה עבה של טיח בגוון ורדרד, למעט קיר 104 שטויח בטיח אפור. אל הקירות ניגשה רצפה מטויחת עבה (L113; איור 4) שנבנתה על תשתית אבני גוויל קטנות והונחה על מצע אבני כורכר גדולות (L119), חלקן מסותתות למחצה, שכיסו שכבת חמרה נקייה מממצא.

בשלב מסוים בזמן פעילות המתקן, קרס קיר 114 החוצה (איור 5). נראה שבזמן זה שונה ייעוד המתקן והוא שימש תנור לשרפה.
ממצא כלי החרס מסביבת המתקן היה של קדרות (איור 1:6, 2), אמפורות (איור 3:6, 4), קנקני שק (איור 5:6, 6) ופכים (איור 7:6) מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית.
 
המתקן המטויח שנחשף שימש ככל הנראה מאגר מים ונבנה בין סוף התקופה הרומית המאוחרת לתקופה הביזנטית. נראה שמאגר זה, בדומה למאגר שנחפר כ-0.3 ק"מ ממזרח לו (חדשות ארכיאולוגיות 122), נבנה רק לאחר בניית סכר נחל תנינים שגרם לעליית מי התהום באזור.
מאגר המים מצטרף למתקנים התעשייתיים והחקלאיים שנחשפו באתר ומוסיף מידע על העורף התעשייתי-חקלאי של העיר קיסריה בתקופות הרומית והביזנטית.