הכבשן עגול ובו חדר שרפה מרכזי מוקף קירות תמך ומוליך בנוי שאפשר את זרימת האוויר.

החדר המרכזי המעוגל (5 מ' קוטר, 2.5 מ' עומק) מוקף קיר (W1; איור 3) שנבנה מאבני גוויל בינוניות ומאבני בנייה מלבניות. אבני הבנייה הנאות הן כנראה בשימוש משני ונלקחו משרידים אדריכליים סמוכים. נחפר רק הקטע הצפוני של חדר השרפה המרכזי. נחשפו שכבות של אבני גוויל גירניות שרופות, גיר כתוש, ופחם. קיר מעוגל נוסף (W4) נבנה מאבנים קטנות במיוחד מעל רצפת החדר ולאורך הפן הפנימי של קיר 1. קיר 4 לא נבנה כנראה לצורך הנדסי אלא היה ריכוז אבנים שהוכנסו לכבשן לצורך שרפה. סביב קיר 1 נבנה על פני השטח קיר מעוגל נוסף (W2) מאבני גוויל גדולות. שני קירות ההיקף שימשו יחד לתמיכה בגג הכיפה המשוער של מבנה העל של הכבשן.
מצפון-מזרח לחדר המרכזי של הכבשן נחשף קיר (W3). בחתך בדיקה מצומצם מצפון לקיר נחשף הפן החיצוני שלו. הקיר השתמר לגובה שלושה נדבכים ונראה כי נועד לתמיכה במדרון התלול.
 
למוליך בצפון הכבשן שני קירות מקבילים (W6 ,W5; איור 4) שיצרו מעבר צר שלא נחפר במלואו בשל חשש להתמוטטות. הקטע הדרומי של המעבר שהוביל לחדר השרפה מקורה בארבעה לוחות אבן מלבניים גדולים. בנקודת החיבור בין המעבר לחדר השרפה נמצא חלון קטן מלבני (איור 5), מלא בגיר לבן ופחם. החלון אפשר לאוויר לזרום לתוך החדר וממנו בעת פעילות הכבשן.
 
הכבשן שנחפר דומה לכבשני סיד אחרים שנחפרו בעבר בעמק ארזים, בבית נקופה וברמת בית שמש. לרוב הכבשנים תוכנית כללית דומה ושימוש בשיטות בנייה דומות. כל הכבשנים ברמת בית שמש (חדשות ארכיאולוגיות 123, חדשות ארכיאולוגיות 124, חדשות ארכיאולוגיות 124, חדשות ארכיאולוגיות 124) תוארכו לתקופה העות'מאנית. על סמך הדמיון הניכר בין הכבשנים, מתוארך גם כבשן זה לתקופה זו. במהלך החפירה נמצאו חרסים אחדים ושחוקים שתוארכו לתקופה הביזנטית ואינם מסייעים לתיארוך הכבשן שכן נמצאו במכלולים לא נקיים. גם החרסים שנמצאו על פני השטח בסביבת הכבשן והחורבות הסמוכות תוארכו בעיקר לתקופה הביזנטית. בניית הכבשן מאוחרת לנטישת היישוב הקרוב שכן העשן והזיהום מפעילות הכבשן אינם מאפשרים מגורי אדם בקרבת מקום. יתרה מזאת, אבני בנייה גדולות שנלקחו מהאתר הסמוך שימשו בבניית קירות הכבשן ואבנים נוספות שימשו כנראה חומר גלם בכבשן.