מתקן. סמוך למבנה המגורים ממזרח התגלה מתקן חצוב דמוי טרפז, עמוק ומטויח (L101; כ-2.7 × 4.0 מ', 3 מ' עומק; איורים 2, 3) שתקרת הסלע שלו קרסה. שברים מתקרת הסלע ועליהם שרידי טיח (איור 4) התגלו על הצטברות אדמה בתוך המתקן. אל המתקן מוליך מצפון גרם מדרגות מטויח, הכולל שלוש מדרגות עליונות (0.6 מ' רוחב המדרגה, 0.2 מ' גובה המדרגה; איור 5) ועוד חמש מדרגות תחתונות רחבות במגוון מידות. על דופנות המתקן הובחנו בכמה מקומות שלוש שכבות טיח, המלמדות כנראה על שימוש במתקן לאורך זמן (איור 6). במשטח סלע סמוך למתקן, גבוה ממנו, התגלתה מערכת להובלת מים אל המתקן (איור 7), חצובה ברובה, הכוללת תעלות (L111 ,L106 ,L104), בור איגום מעוגל (L109; כ-0.9 × 2.3 מ') ובור שיקוע (L105; כ-0.35 × 0.50, כ-0.65 מ' עומק). תעלה 106 היא חור מפולש בסלע (0.1 מ' קוטר ממוצע, 0.4 מ' אורך), והיא מחברת בין בור איגום 109 לתעלה 104. תעלה 104 (2 מ' אורך, 0.5 מ' עומק) עמוקה במיוחד ומוליכה הישר אל המתקן. בור איגום 109 נמצא בחלקו המזרחי מחוץ לשטח החפירה ולכן הוא לא נחפר בשלמותו. מתארם של בור האיגום ובור השיקוע אינו סדור ועל כן אפשר שאלה הם שקעים טבעיים בסלע שטויחו. על פני הסלע מסביב למתקן התגלו סימני חציבות נוספים (L110; איור 8), ונראה כי הם חלק מהמחצבה הסמוכה. סימני חציבה אלה ממשיכים לכיוון מערב, אל מתחת למבנה המגורים. נראה כי חציבות אלה פגעו במתקן המטויח וכי הן מאוחרות לו. במתקן לא התגלה ממצא מתארך.

בבדיקה של דגימת טיח מהמתקן התגלו לפחות שתי שכבות של טיח זהה, שאינו טיח הידראולי. הטיח מורכב מחומר גירני, שנכתש עד שהפך כמעט לאבקה, שמעורבים בו אדמה, חלקיקי סלע כתוש וטין, לרבות חתיכות קוורץ, ומעט פחם ושברי חרסים. על סמך השוואה טיפולוגית של הרכב הטיח מהחפירה וצבעו לבין שלוש דגימות טיח שתוארכו לתקופת הברזל 2 — טיח מנקבת חזקיהו (Frumkin, Shimron and Rosenbaum 2003), טיח ממתקן לאגירת מים בקיבוץ צובה וטיח מחיפוי הקיר הקדום ביותר באתר הקישלה שבעיר העתיקה בירושלים — נראה כי הטיח מן המתקן בחפירה כמעט זהה לטיח מתקופת הברזל 2 ושונה לחלוטין מטיח מימי הבית השני. עם זאת, עד כה לא התגלה מקווה טהרה מתקופת הברזל. רייך (תשע"ג: 15) טוען כי בתקופה זו כלל לא הוסדרו תקנות הטבילה. מנהגי טומאה וטהרה מוזכרים אמנם כמה פעמים במקרא (מלכים ב' ה: יד; ויקרא כב: ו; ויקראיד–יז ועוד), אך הכוונה לרוב לרחצה חלקית של הגוף או לטיהור ממחלה כלשהי ולא לטבילה מוסדרת כפי שהיא מופיעה מאוחר יותר בימי הבית השני. בנוסף טוען רייך (תשע"ג: 16) כי נדיר לגלות מתקני מים בשכבות מתקופת הברזל, ואם מגלים כאלה הם קשורים בדרך כלל למפעלי מים חצובים, בורות, בארות ותעלות איסוף והולכה של מי נגר עילי. כץ הציעה כי הרחצה במים בימי הבית הראשון נעשתה בעזרת כלי ולא דווקא במתקן טבילה (Katz 2012).
למתקן המטויח כמה מאפיינים המתאימים למקוואות טהרה מימי הבית השני (רייך תשע"ג: 46–61), ובהם כניסה מדורגת, כמה שכבות של טיח איכותי, תקרה מטויחת, מידות ומערכת הולכת מים מטויחת שאינה כוללת חלקים מחרס שעלול לקבל טומאה. עם זאת ישנם כמה מאפיינים של המתקן שאינם מתאימים למקווה טהרה מימי הבית השני, ובהם מיקום המתקן מחוץ ליישוב, מיקומו בשטח פתוח ולא בתוך מבנה, גרם מדרגות שאינו בטוח לשימוש, כיסוי טיח לא הידראולי ונדירוּת של מערכות להולכת מים במקוואות בני התקופה. את שני המאפיינים הראשונים המלמדים על חוסר התאמה של המתקן למקווה אפשר לפתור: המתקן ממוקם אמנם מחוץ ליישוב, אך הוא סמוך למערות קבורה רבות ושימש כנראה לטהרה לאחר השהיה במקום (Adler 2009); וחשיפתו ללא מבנה היא אולי תוצאה של השתמרות גרועה או של שטח חפירה מצומצם. מבחינה של מאפייני המתקן נראה שרובם מתאימים למקווה טהרה מימי הבית השני.
 
מחצבה. סמוך למבנה המגורים מצפון התגלתה מחצבה לאבני גזית (L102; איור 9). בשטח המחצבה ניכרים סימני חציבה של אבני בנייה. בחלק המערבי של המחצבה השתמרה אבן שחתכה משולש (1 מ' אורך; איור 10) שלא נותקה מהסלע או שנשברה במהלך ניתוקה. בחלק הצפוני של המחצבה התגלה גוש סלע רבוע גדול (1.1 × 1.1 מ') שגם הוא לא נותק מהסלע; חלק זה של המחצבה נפגע מאוד בעבודות שקדמו לחפירה. אם אכן סימני החציבה הסמוכים למתקן ופגעו בו הם חלק מהמחצבה, הרי שהפעילות במחצבה מאוחרת למתקן וביטלה את השימוש בו.
 
תיארוכו ושימושו של המתקן המטויח שנחשף בחפירה אינם ברורים. הטיח מן המתקן זהה לטיח מתקופת הברזל 2, אך מתקופה זו לא התגלו מקוואות טהרה. רוב מאפייני המתקן מתאימים אמנם למקוואות טהרה מימי הבית השני, אך ישנם כמה מאפיינים שאינם מתאימים למקוואות מתקופה זו. יש שתי מסקנות שעשויות ליישב סתירות אלה: (א) המתקן אינו מקווה טהרה אלא מתקן מטויח ומדורג הקשור בנוזלים מתקופת הברזל 2; (ב) במתקן היו שני שלבי שימוש, בשלב הקדום בתקופת הברזל 2 שכן במקום בור מים או מתקן תעשייה מטויח, ובשלב המאוחר, בימי הבית השני, הוסב המתקן הקדום לשמש מקווה טהרה ובחלקים ממנו נותר הטיח מהמתקן הקדום.