שני שטחי החפירה נפגעו מעבודות בימינו והשתמרותם של חלק מהקברים ירודה. מעל הקברים התגלתה שכבה של אדמת חורבה (כ-0.2 מ' עובי), שהובאה מאתר אחר, ומעורבים בה חרסים שחוקים וממצאים נוספים המתוארכים בעיקר לתקופות הרומית והביזנטית. כן התגלו בשטחי החפירה עצמות אדם פזורות, ואלה נקברו סמוך לקברים.

 
שטח A. לאחר הסרה של שכבת אדמת החורבה נחשף בחלקו הדרומי של השטח קבר מלבני שנבנה בציר מזרח–מערב (L101). הקבר נכרה בסלע טרוורטין ונבנה מנדבך אחד, מפולס, של אבני גזית גדולות (איור 3). בחלקו הצפוני של השטח התגלו ריכוז של אבני גוויל — שרידי קבר הרוס (L102) — ומעט עצמות אדם. חלקו המזרחי של השטח נפגע בימינו. הממצא הקרמי מהחפירה כולל חרסים שחוקים מהתקופה הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ), חרס מזוגג שחוק יחיד מהתקופה הצלבנית (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ), חרסים מהתקופות הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ז לסה"נ) והעות'מאנית (המאות הט"ז–הכ' לסה"נ) ורעפים בני זמננו. בחפירת בור בדיקה במרכז השטח, בין שני הקברים, התגלה בעומק של 0.5 מ' מתחת לפני השטח סלע האם (טרוורטין) ולא התגלו ממצאים קדומים.
 
שטח B (איור 4). לאחר הסרה של שכבת אדמת החורבה נחשפו שרידים של שני קברים שנבנו באבנים בציר מזרח–מערב (L202 ,L201). מקבר 201 נחשפה רק הפינה הצפונית-מזרחית ואילו יתר הקבר נמשך למערב אל מחוץ לתחום החפירה. קבר 202 נפגע מבנייה בימינו והשתמר ממנו רק החלק המערבי. בקבר 202 נחשפו גולגולת ועצמות אדם; הם נקברו בחזרה במקום. בחפירה בין הקברים ומעליהם התגלו מטבע נחושת מהתקופה הרומית המאוחרת (335–341 לסה"נ; ר"ע 102602), חרסים שחוקים מהתקופה הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ), שברי כלי חרס מטיפוס רשאיה אל-פוח'ר משלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הכ' לסה"נ) ושברי רעפים ומרצפות בני זמננו.
 
שלושה מהקברים שהתגלו בחפירה (L202 ,L201 ,L101) נבנו בציר מזרח–מערב, כנהוג בקבורה המוסלמית. על סמך שברי כלי החרס מטיפוס רשאיה אל-פוח'ר שהתגלו בשטח B נראה שקברים אלה הם חלק מבית קברות מוסלמי משלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הכ' לסה"נ). סימון קברי השיח' במפת המנדט הבריטי משנת 1935 והיעדרם ממפת הסקר הבריטי משנת 1880 בנוסף לתוצאת גילו של עץ האלון (כ-150 שנה) מלמדים כנראה כי בית הקברות הוקם בסוף המאה הי"ט–תחילת המאה ה כ' לסה"נ. על סמך מפת המנדט הבריטי משנת 1935 שטח החפירה אינו סמוך ליישוב, אך הוא סמוך לדרך משנית המחברת בין תל אל-קאדי (תל דן) לאל-מנצורה שממזרח לחורשת טל. נראה כי מקורם של החרסים השחוקים ומטבע הנחושת שקדומים לתקופה העות'מאנית, באדמת החורבה שהובאה מאתר אחר לטיוב הקרקע לחקלאות (Tepper 2007).