עין נון הוא מעיין הנובע מדרום לבקעת גינוסר, לחופה הצפוני-מערבי של הכנרת. מהמעיין זורם נחל נון דרומה ולאחר כ-200 מ' הוא פונה מזרחה וזורם עד לכנרת. בקעת גינוסר משתרעת בדלתא של הנחלים ארבל, צלמון ועמוד, והתקיימה בה פעילות חקלאית בתקופה הרומית ובתקופות מאוחרות יותר. יוסף בן מתתיהו תאר אותה במילים "אדמת הארץ דשנה ולא יחסר כל צמח אדמה בה... כל עצי פרי הגפן והתאנה נותנים פריים תשעה חודשים בשנה. יתר פרי העץ הולך ובשל זה אחר זה כל ימי השנה" (מלחמות היהודים ג', י', ח'). הבקעה שימשה גם בית גידול אופטימלי לקנה סוכר. זהו אזור מישורי, שבו טמפרטורה גבוהה בקיץ, ללא תנאי קרה בחורף, והמעיינות שבשיפולי ההרים, ובהם עין נון, שימשו מקור מים להשקיית השדות ולמפעל עיבוד הסוכר שנחשף בחורבת מינים (שטרן תשנ"ט:49, 84).
זוהי החפירה הראשונה באתר, ונפתחו בה שני שטחי חפירה (A ו-B), המרוחקים כ-80 מ' זה מזה. בשטח A נחשפה בריכה עגולה, שנבנתה בתקופה הרומית מעל המעיין ושימשה להרמת מי המעיין לצורך השקיית שדות ממזרח לה. בשלב כלשהו, לא לפני התקופה הביזנטית, היא חוזקה בסוללת תמיכה. בתקופה העות'מאנית נוקתה הבריכה ונעשה בה שימוש חוזר. בשטח B נחשף חלק קטן מסכר שנבנה בנחל נון; נראה שהסכר נבנה לאחר שהבריכה יצאה מכלל שימוש, אולי בתקופה האסלאמית הקדומה.
 
שטח A. מעל הנביעה של עין נון נבנתה בריכה עגולה (כ-35 מ' קוטר; איורים 2, 3), שמתארה ניכר על פני השטח טרם החפירה. החפירה נערכה בתוך הבריכה, צמוד אליה מצפון ומדרום לה. נחשף הקיר ההיקפי שתחם את הבריכה (101W; 4 מ' גובה), שנבנה משתי שורות של אבני בזלת; הפן הפנימי של הקיר טויח בשכבה עבה של טיח הידראולי, ששרד רק במטר העליון של הקיר. בצד הצפוני של הבריכה נחשפה סוללת תמיכה (106L, 112L; איור 4), הניגשת אל הפן החיצוני של קיר 101; היא נועדה למנוע מהמשקל העצום של המים לפרוץ את קיר הבריכה. הסוללה נבנתה מסדרה של תאים רבועים, שמולאו באבני בזלת מעורבות בחומר מליטה שהורכב מטיח, רסיסי פחם ושברי חרסים. חומר המליטה נזל לתחתית הגוש, מילא את הרווחים שבין האבנים והתמצק לתלכיד קשה, שלא ניתן לחפירה בכלים ידניים (איור 5). צמוד לתאי הסוללה מצפון נבנה חיזוק נוסף של גוש אבני בזלת (102L), שלוכדו באותה תערובת של חומר מליטה. גוש 102 נסדק במרוצת השנים, ונראה כי הוא היה התוספת האחרונה לחיזוק הסוללה. מעט החרסים שנמצאו בין האבנים בסוללת התמיכה תוארכו לתקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ), והם מתארכים את זמן הבנייה של הסוללה לכל המוקדם לתקופה זו.
בקרקעית הבריכה נחשפה רצפה (109L, 110L), שניגשת אל קיר 101; הובחנו בה שתי שיטות בנייה שונות. לאורך קיר הבריכה ועד כ-1.5 מ' ממנו נבנתה הרצפה משכבה של טרוורטין מהודק עם שברי חרסים ומעליה שכבת אבני בזלת שטוחות, חלוקי נחל וחרסים (109L; איורים 6, 7). חרסים אלה שחוקים מאוד, בשל הסביבה רוויית המים שבה היו, והם תוארכו לתקופה הרומית — זמן בניית הבריכה לראשונה. חלקה המרכזי של הרצפה נבנה מחלוקי בזלת גדולים (110L), אשר הונחו על שכבת חרסית כהה, עבה, נטולת חרסים ובלתי חדירה למים (איור 8).
בצד הדרומי של הבריכה נתגלתה תעלת ניקוז קטנה (113L; איורים 9–12), אשר נבנתה לתוך סוללת התמיכה שמדרום לבריכה (115L). בין אבני דופן התעלה התגלה שבר של מקטרת מהתקופה העות'מאנית (המאה הי"ח לסה"נ), המתארך כנראה את זמן בניית התעלה למאה הי"ח לסה"נ לכל המוקדם. נראה כי כדי לבנות את תעלת הניקוז פורקו אבני הפן החיצוני של קיר 101 וחלק מסוללת התמיכה 115, כדי ליצור את הפתח ותעלת הניקוז. פתח התעלה לא אותר, בשל תוספת מאוחרת של בטון בקצה העליון של התעלה, אולם ברור מהפרשי הגבהים שהתעלה ניקזה את המים מהבריכה לכיוון דרום ולא הזינה אותה. נראה כי התעלה נבנתה במטרה לרוקן את הבריכה לצורכי תחזוק וניקוי הסחף שהצטבר בה.
 
שטח B. בערוץ של נחל נון נתגלה קטע של סכר מוארך (200L; כ-12 מ' אורך, 1.5 מ' רוחב; איורים 13, 14), שנבנה לרוחב הערוץ בציר מזרח–מערב; מהסכר השתמר רק קטע קטן שנסמך אל הגדה המזרחית של הערוץ. בסכר נקבע פתח למעבר מים (203L), שנועד לחסימה באמצעות תריס, שעבורו סותתו חריצים באבני הבזלת שבצד הצפוני של הפתח (איור 15). הפן הדרומי של הסכר טויח בטיח הידראולי רק מפתח מעבר המים ועד לגדה המזרחית של הנחל (איור 16); על כן נראה כי לאחר שהמים זרמו בפתח הסכר מצפון לדרום הם לא המשיכו לזרום במורד הנחל דרומה, אלא הוסטו ותועלו מזרחה צמוד לפן הדרומי של הסכר, אל השדות שממזרח לערוץ. חלקו המערבי של הפן הדרומי של הסכר, ממערב לפתח מעבר המים, לא טויח (איור 17); קטע זה של הסכר נבנה בזווית שמעידה שהוא נשען על יסוד שלא שרד. בבור בדיקה (202L) שנחפר מדרום לסכר, בחלקו המערבי, נמצאו שכבות של טרוורטין מהודק ללא חרסים, אולי יסוד הסכר. מעבר המים נתגלה סתום בהצטברויות אדמה וסחף, ובהן התגלו חרסים שחוקים מהתקופה האסלאמית הקדומה. בקרבת הסכר לא נמצא ממצא שיכול לתארך את זמן בנייתו.
 
הבריכה נבנתה בתקופה הרומית ישירות על הנביעה. היסודות של הקיר המקיף את הבריכה ושל הרצפה הניגשת אליו תוארכו לתקופה הרומית. יש לשער שלחץ המים על קיר הבריכה הביא לפריצה של הקיר ועקב כך לבנייה של סוללת תמיכה. על סמך חרסים מעטים שהתגלו בין אבני הסוללה נראה כי היא נבנתה לא לפני התקופה הביזנטית. למרות ידיעותינו על תעשיית הסוכר המפותחת בבקעת גינוסר בתקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית, לא נמצא בחפירה ממצא קרמי מתקופות אלה שיכול ללמד על המשך השימוש בבריכה. אם כך, הרי שייתכן כי הבריכה יצאה מכלל שימוש קודם לתקופות אלה, אולי במהלך התקופה האסלאמית הקדומה.
הממצא הקרמי שהתגלה בפתח הסכר שחוק ודל ומקורו בסחף, ולכן הוא אינו מתארך את זמן בניית הסכר או את תקופת השימוש בו. עם זאת, נראה כי הסכר נבנה לאחר שהבריכה יצאה מכלל שימוש, שכן שניהם שימשו לאותה מטרה — תיעול המים לשדות שממזרח. אם אכן הבריכה יצאה מכלל שימוש בתקופה האסלאמית הקדומה, הרי שייתכן כי במקומה נבנה הסכר, במטרה לתעל לפחות חלק מהמים אל השדות שממזרח לערוץ בטרם יישפכו אל הכנרת ויאבדו.
נראה כי בתקופה העות'מאנית, במאה הי"ח לסה"נ לכל המוקדם, נבנתה בבריכה תעלת ניקוז, במטרה לנקות אותה ולהשתמש בה מחדש (איור 18).
מצפון לשטח החפירה משתרעת בקעת גינוסר, ששימשה לעיבוד חקלאי בכל התקופות ההיסטוריות שבהן האזור היה מיושב. הקרבה לכנרת אפשרה הפצה של התוצרת החקלאית לכל היישובים ששכנו סביב חופי הכנרת באמצעות סירות. בשפכו של נחל צלמון, המרוחק כקילומטר מצפון לשטח החפירה, פעלו טחנות קמח, אשר שימשו גם כטחנות סוכר שבהן ריסקו את קני הסוכר וסחטו מתוכם את הנוזל המתוק (סטפנסקי ואבו-ריא תשע"ד). אין ספק, אפוא, שתושביה הקדומים של הבקעה ניסו לרתום גם את המים שנבעו בעין נון להשקיית השדות בסביבה.