באזור מזרח החפירה נחשף מבנה מטיפוס בית חצר מתקופת הברזל 2 (מזרחי ואחרים תשע"ט: 202–205).

במערב החפירה נמצא כבשן סיד (איורים 2, 3) שבו תא בערה עגול (L12; כ-4.7 מ' קוטר, כ-3 מ' גובה מרבי), פתח הזנה, תעלת אוורור (L17) ודופן חיצונית עגולה (W2). תא הבערה היה מלא אבנים, מקצתן שרופות, ואפשר שאלו היו אבני הקירוי שקרסו לחלל התא לאחר שהכבשן יצא מכלל שימוש. פתח ההזנה פנה מערבה, ובצדו הדרומי ניכרו שני שלבי בנייה. בשלב הראשון שולב קיר (W20; כ-2.5 מ' אורך, 0.45 מ' רוחב, 1.4 מ' גובה מרבי) בקיר 2, הדופן העגולה של הכבשן. בשלב השני נבנה קיר (W19; כ-2.9 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב, 1.3 מ' גובה מרבי) הניגש אל קיר 20 מהשלב הראשון (איור 4).
תעלת האוורור 17 (1.5 מ' אורך, 1.1 מ' גובה, 0.9 מ' רוחב; איור 5) נבנתה בתוך דופן הכבשן ופונה דרומה-מערבה. דופנותיה נבנו מארבעה נדבכים של אבני שדה בינוניות ברוחב של אבן אחת, והיא קורתה בלוחות אבן גדולים שהשתמרו רק בחלקה הבנוי בתוך דופן הכבשן. ניכר כי דופנות התעלה נמשכו לתוך חלל תא הבערה ונבנו על רצפת הכבשן שלא נחשפה במלואה.
סביב הכבשן, למעט בצד של פתח ההזנה, התגלתה פסולת ייצור – שפכים רבים של אבנים במגוון גדלים, חלקן שרופות ואף מעורבבות בתחמוצות ברזל, וכן אפר רב (איור 6). השפכים שממזרח לכבשן כיסו חלקים מהמבנה שנחשף במזרח החפירה.
בתוך הכבשן לא התגלו ממצאים מתארכים. בשפכים נמצא שבר קנקן מטיפוס hand-made geometric painted ware (איור 7), שהיה נפוץ בתקופות שלמן הצלבנית ועד העות'מאנית. ייתכן שזהו ממצא אקראי, ועם זאת הוא מעיד אולי שהכבשן פעל בתקופה האסלאמית המאוחרת. כבשנים שמאפייניהם דומים ומתוארכים לתקופה העות'מאנית, נחפרו בח' חאתולא שבקרבת שער הגיא (רדשקובסקי 2015 [א]), ברמת בית שמש ד' (רדשקובסקי 2015 [ב]), ברמת בית שמש ג' (סטורצ'ן 2012 [א]; 2012 [ב]) ובנווה יעקב (בארי 2012). לפיכך, נראה שאף כבשן זה הוא בן התקופה.