שטח A

בשטח, כ-20 מ' ממערב למקאם נבי סראקה, נחפרו שישה ריבועים (איור 2). בריבועים 5 ו-6, כ-0.4 מ' מפני השטח, נחשף קיר שכיוונו מזרח–מערב, בנוי דבש ואבני גוויל בינוניות, שפן אחד שלו טויח ושהשתמר לגובה נדבך אחד (W27; אורך 7.8 מ', רוחב 0.6 מ', גובה השתמרות 0.4–0.6 מ'). משני צדי הקיר ובריבועים 2 ו-3 נחשפו 15 קברי ארגז מלבניים שכיוונם מזרח–מערב (T119–T121 ,T110 ,T106–T101), מכוסים בלוחות אבן שטוחים שהונחו על האבנים התוחמות. כיוונם וצורתם של הקברים מלמדים כנראה שהם שייכים לבית הקברות המוסלמי מן התקופה העות'מאנית.
באדמה שלתוכה נחפרו הקברים נמצאו שברי כלי חרס וזכוכית רבים המתוארכים כולם לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ) וכן סיגי ברזל.
 
שטח B
בשטח, כ-50 מ' מצפון-מזרח לשטח A וממזרח למקאם נבי סראקה, נחפרו 12 ריבועים (איורים 3–5).
 
קברים. בריבוע 9 נחשף קיר שכיוונו מזרח–מערב, בנוי באבני גוויל גדולות ללא חומר מליטה, שהשתמר לגובה נדבך אחד (W17; אורך 3.6 מ', רוחב 0.4 מ'), ומשני צדיו שלושה קברים (T122–T120) הדומים לקברים שהתגלו בשטח A. בריבוע 11 התגלו שני קברים נוספים (T124 ,T123). בריבועים 7 ו-8 הופסקה החפירה לאחר גילוי קברים.
 
שרידי בנייה. נחשף מכלול אדריכלי ובו שני שלבים.
מן השלב המאוחר נחשפו קטעי קירות, כנראה שרידי מבנים. בריבוע 10 נחשף קיר בנוי אבנים מסותתות (W18; אורך 1.5 מ', רוחב 0.4 מ') שכיוונו מזרח–מערב, ושמדרום ניגש אליו קיר (W20; אורך 0.6 מ', רוחב 0.8 מ') בנוי אבני גוויל בינוניות וקטנות; שני הקירות שרדו לגובה נדבך אחד. בריבועים 11–13 נחשף קיר (W10; אורך 5.8 מ', רוחב 0.4–0.6 מ', גובה השתמרות 0.6 מ') שכיוונו מזרח–מערב ושהשתמר ממנו נדבך אחד בנוי דבש אבנים מרובעות גדולות ומסותתות על יסוד מאבני שדה בינוניות וקטנות. אל קיר 10 ניגשים מדרום שני קירות (W19; אורך 2.2 מ', רוחב 1.4–1.7 מ'; W21; אורך 0.9 מ', רוחב 0.5 מ'), אולי אומנות, בנויים אבני גוויל בינוניות וקטנות שלוכדו בטיט אפור-לבן, שכיוונם צפון–דרום; קיר 21 לא השתמר היטב. מצפון ובניצב לקיר 10 נמצא קיר שכיוונו צפון–דרום, בנוי אבני גוויל בינוניות וקטנות (W22; אורך 3 מ', רוחב 0.5–1.3 מ'), שהשתמר לגובה נדבך אחד. בריבוע 15 נחשפו שלושה קירות בנויים באבני גוויל בינוניות וגדולות ומטויחים בטיט אפור-לבן, ששרדו לגובה שני נדבכים (W23: אורך 4.2 מ', רוחב 1 מ'; W24: אורך 1.6 מ', רוחב 0.5–1.0 מ'; W25: אורך 2.1 מ', רוחב 0.2–1.0 מ').
מן השלב הקדום נחשפה מצפון לקיר 10 וכ-0.10–0.15 מ' מתחת לו רצפת פסיפס
(L30) שהושתתה על חלוקי נחל וטיח לבן והשתמרה בחלקה.
 
מתקנים. בריבוע 16 נחשף מתקן שמהותו אינה ברורה ובו שני שלבים. מן השלב המאוחר נחשפה רצפת טיח (L2; כ-0.3 מ' מתחת לפני השטח) שעליה שברי כלי חרס מן התקופה האסלאמית הקדומה. מן השלב הקדום נחשפו שני קירות (W16 ,W14) היוצרים פינה ובה רצפת פסיפס (L6). קיר 14 (כ-4 מ' אורך, 1.0–1.2 מ' רוחב, 0.21 מ' גובה השתמרות) שכיוונו מזרח–מערב, בנוי באבנים גדולות מסותתות למחצה שביניהן אבנים קטנות, ללא חומר מליטה, והשתמר לגובה נדבך אחד. קיר 16 שממנו השתמר קטע קצר
(1.5 מ' אורך, 1.2 מ' רוחב) בכיוון צפון–דרום, בנוי אבני גוויל ללא חומר מליטה. לקיר 14 ניגשת מצפון רצפה 6 שהשתמרה בחלקה והייתה מכוסה במפולת אבנים שנפלו אולי מקירות 14 ו-16, ושגרמו לה נזק. על רצפה 6 נמצאו שברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית–האסלאמית הקדומה. ממערב לקיר 14 ובניצב לו השתמר קיר (W15; אורך 2 מ', רוחב 0.25 מ', גובה השתמרות 0.35 מ') שכיוונו צפון–דרום, בנוי באבני גוויל קטנות, שדופנו הפנימית טויחה בלבן ואליו מתייחסת רצפת טיח (L8).
בריבועים 17 ו-18 נחשף בחלקו קיר בנוי אבנים מסותתות שהשתמר לגובה נדבך אחד. כיוונו מזרח–מערב (W26; אורך 4 מ', רוחב 0.6 מ', גובה השתמרות 0.15 מ') ומצפון ניגשות אליו רצפת פסיפס (L31) שבה משוקעת אבן עגולה שבורה, ורצפה מלוחות אבן
(L32) שגם בה משולבת אבן עגולה. נראה שהשרידים הם קטע ממתקן שמהותו אינה ברורה.
 
הממצאים
הממצא הקרמי משתי החפירות מעורב ומקורו במכלולים לא חתומים. הוא כולל שברי כלי חרס שתוארכו לסוף התקופה הביזנטית–התקופה האסלאמית הקדומה.
בין הקערות יש רדודות, מזוגגות (איור 1:6), לא מזוגגות (איור 2:6), ועמוקות (איור 3:6–7) שחלקן מעוטרות בסירוק (איור 3:6, 4). כלי הבישול כוללים מחבת מזוגגת בחלקה (איור 1:7), סירי בישול פתוחים (איור 2:7–5), סירי בישול סגורים שחלקם (איור 6:7–8) מתוארכים לתקופה הביזנטית–אומיית וחלקם (איור 9:7, 10) לתקופה האסלאמית הקדומה (סוף המאה הט'–המאה הי"א לסה"נ), ומכסים (איור 11:7, 12). קנקני האגירה כוללים שני טיפוסים, קנקנים 'דמויי שק' (איור 1:8–5) ו-'קנקני עזה' (איור 6:8–8). כן התגלו פך (איור 9:8) וידית פך (איור 10:8). שני שברי גוף מעוטרים ראויים לציון, האחד (איור 1:9) שייך לקערה עשויה בדפוס המתוארכת לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ) והשני (איור 2:9) שייך לכלי סגור, אולי קופטי, ועליו עיטור במשח אדום, פרח (לוטוס?) או פנים. מן הנרות יצוינו נר עם רכס כפול (איור 3:9) המתוארך לאמצע המאה הד'–אמצע המאה הו' לסה"נ, נר שומרוני חתום מעוטר בקשתות מקווקוות (איור 4:9) המתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ, נר אגסי עשוי בדפוס עם חרטום מתועל (איור 5:9) המתוארך למאות הח'–הי"א לסה"נ, ונר מן הטיפוס הגדול שלעתים יש לו יותר מפיה אחת (איור 6:9), המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המחצית השנייה של המאה הח'–המאה הי"א לסה"נ).
שברי כלי הזכוכית כוללים קערות ששפתן מקופלת החוצה ולהן בסיס טבעת מוגבה, שפות מעוגלות באש של בקבוקים וגביע יין עם בסיס טבעתי חלול ורגל גלילית, המתוארכים כולם לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ).
כן התגלו עצם מעוטרת (איור 7:9) ששימשה תליון, קמע או חלק מזרוע בובה, ומתוארכת לתקופה האסלאמית הקדומה, ושני מטבעות: מטבע רומי פרובינקיאלי (המאות הא'–הב' לסה"נ; מס' ר"ע 109777) ומטבע מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות הד'–הה' לסה"נ; מס' ר"ע 109776).