נחפרו ארבעה ריבועים בשני שטחים (B ,A; איור 1), ותועדו שרידי בנייה מן התקופות הרומית המאוחרת (שכבה II) והעות'מאנית (שכבה I), וכן שברי כלי חרס וכלי זכוכית מן התקופה הממלוכית. בשטח A תועדו שתי השכבות ובשטח B — רק השכבה העליונה.

שכבה II נחשפה בשטח A בלבד, בהיקף מצומצם, בעומק של 2 מ' מפני השטח. זוהו שרידים של פינת מבנה (W4 ,W3; איור 3), הבנויים מאבני גוויל גדולות בתוך שכבה של חרסית אדמדמה כהה שכיסתה את סלע הנארי המקומי. הקירות המשיכו לשמש חלק מהמבנה המאוחר (שכבה I, להלן). בתעלת היסוד (L10) של הקירות נמצאו חרסים מן התקופה הרומית המאוחרת (המאה הד' לסה"נ), בהם קערות מטיפוס CRSW (איור 1:4–3), קערות מטיפוס כפר חנניה (1E; איור 4:4), קדרות (איור 5:4, 6) הנפוצות בחורבת עוצה (שכבה 8; Avshalom-Gorni 2009:30–35, Fig. 2.28:8), סירי בישול (איור 7:4, 8), מכסה של סיר בישול (איור 9:4) וקנקני שק (איור 10:4–12).

 
שכבה I. שרידי שכבה זו נמצאו בתוך סדימנט אפור פריך, כנראה בגלל שימוש מסיבי בסיד ובטיח. בכל אחד מהשטחים התגלה מכלול בנוי ובו לפחות שני חדרים. לפי כיווני הקירות, נראה שהמבנים היו חלק מתכנית אחידה של בתי הכפר. בשני השטחים נמצאו רצפות טיח עבות, שהותקנו במפלסים שונים (למשל, איור 3: L12 ,L7; איור 5: L55 ,L45). חלק מקירות המבנים בשטח A נבנו הישר על הקירות משכבה II (קירות 3, 4), ובקירות האחרים זוהה שימוש משני באבנים מסותתות, ואולי גם באבני גוויל.
בשטח B זוהו שלושה שלבים. בשלב ראשון נבנו קירות (W64 ,W53–W51; איורים 5, 6) שניגשה אליהם רצפת טיח דקה (L57). בשלב שני הוגבהה הרצפה ומעליה הונחה רצפה מלוחות אבן (L63; לא בתכנית, ר' איור 6). ממזרח לרצפה 63 זוהתה רצפת נוספת דומה (L72), נראה ששימשו באותו פרק זמן. רצפה 72 הובילה לפתח של מערה טבעית קטנה (L58), שבמרכזה נחצב בור עגול (L71), שנמצאו בו סימני שרפה. בשלב שלישי כוסה חלק מקיר 51 ומרצפה 63, ברצפת טיח עבה (L55) שהושתתה על תשתית מאבנים קטנות (L56).
בשכבה I נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה העות'מאנית, בהם קערות ייבוא מחופות מטורקיה או מיוון (איור 1:7), קערות מבתי היוצר של ראשיא אל-פוחאר שבדרום לבנון (איור 2:7), סירי בישול מקומיים (איור 3:7), סירי בישול מיובאים מצרפת (איור 4:7) ומקטרות (שפירו להלן; איור 8). עוד זוהו בשכבה זו קערות המתוארכות לתקופה הממלוכית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ; איור 5:7) וקנקנים למים מתוצרת עכו (איור 6:7). כן נמצאו כלי עבודה מברזל (איור 9) ושבר של צמיד מזכוכית, האופייני לתקופה הממלוכית (י' גורין, מידע בעל פה).
 
מקטרות
אנסטסיה שפירו
 
נתגלו שברים של חמש מקטרות עישון מחרס מן התקופה העות'מאנית (איור 8). הקבלות למקטרות אלו נתגלו במתחם ההוספיטלרים בעכו (Shapiro, in preparation), בבניאס (Dekkel 2008) ובדמשק (François 1995; 2008).
מקטרות 1–4 עשויות מטין אפור בהיר (איור 1:8, 2) עד חום-אפרפר (איור 3:3, 4) עם חסמים של קוורץ, מינרלים כהים ולוחיות נציץ (מיקה) זעירות. פניהן של מקטרות 1–3 כהים יותר מן הטין שממנו הן עשויות והם בוהקים, כנראה משום שהתבנית שבתוכה נוצקו נמשחה קודם לכן בשמן. גון פניהן של מקטרות 1 ו-3 אינו אחידים כתוצאה מתנאי הצריפה, ופניה של מקטרת 3 הזדגגו מעט; נראה כי חשיפה לטמפרטורה גבוהה במיוחד בכבשן גרמה לכך.
צורתן של מקטרות 1 ו-2 זהה, ושתיהן מעוטרות בעלים דמויי-חצים (או עצי ברוש, כפי שטוען סימפסון [Simpson 2000:149]). שתי שורות מקיפות לסירוגין את קצה הקנה, ושתיים או שלוש שורות מקיפות לסירוגין את חלקה התחתון של קערת המקטרת. קווי מקדה משוננים נמשכים מעל ומתחת לדגם העלים. אפשר להבחין בקטע קטן מתו יוצרים הטבוע על בסיס הקערה של מקטרת 1. רוב הפריטים השלמים יותר שנתגלו באתרים אחרים, כמו עכו, בניאס ודמשק (למשל, François 2008: Fig. 90000:12), נושאים טביעות יוצרים כאלה בבסיס הקערה, ובחלקם הדגם זהה לזה שנתגלה כאן.
מקטרת 3 מעוטרת ברצועה בדגם מקדה דמוי-קשקשים. הרצועה תחומה בקווים פשוטים המקיפים את חלקה התחתון של הקערה. לפריטים שלמים יותר מטיפוס זה שנתגלו בדמשק יש קנה קצר עם עיבוי מעט בולבוסי סביב הפתח.
למקטרת 4 טבעת התחומה בחלקה העליון והתחתון בשני קווי מקדה משוננים. הקבלות אפשריות נמצאו במתחם ההוספיטלרי בעכו, בבניאס ובדמשק.
מקטרת 5 עשויה מטין אפור כהה עם חסמים שחורים רבים וכן מעט חול קוורץ. על פני הפריט חיפוי (engobe; ר' François 1995) סגול-חום. השבר מעוטר ברצועת מקדה עם זיזים כדוריים. מקטרות תמימות ושלמות עם דגם דומה סביב מרכז הקערה או סביב שפת קערה ישרה נמצאו בעכו, בבניאס ובכמה אתרים נוספים.
מקטרות 1–4 מתוארכות לשלהי המאה הי"ז וראשית המאה הי"ח לסה"נ, ואילו מקטרת 5 מתוארכת לאמצע המאה הי"ח לסה"נ. תאריכים אלה מעידים על פעילות באתר בתקופה העות'מאנית למן המחצית השנייה של המאה הי"ז עד אמצע המאה הי"ח לסה"נ.
 
נראה שבשתי התקופות שתועדו בחפירה תפרוסת היישוב הייתה רחבה. אין בשרידים הדלים משלהי התקופה הרומית כדי להסיק על היישוב במקום במאה הד' לסה"נ. עם זאת, נראה שכיוון הבנייה הכללי היה צפון–דרום, וכי כיוון זה זוהה בשרידים שתוארכו למאה הד' לסה"נ בחפירות סמוכות (כהן 2007; פורת וגצוב 2010). בתקופה העות'מאנית הוקם על השרידים מן התקופה הרומית המאוחרת הכפר אל-בירווה — יישוב כפרי שבתיו נבנו בציר אחיד.