הכניסה למערה היתה דרך פיר מרובע, שבדופנו הדרומית נחצב פתח צר שהוליך אל חדר מלבני (איורים 1, 2). במרכז החדר מהמורה ארוכה שחילקה אותו לשני מרחבים. בקיר הדרומי של החדר הותקן פתח לחדר נוסף שמתארו סגלגל ולא סדור. המערה שימשה לראשונה בתקופת הברונזה הביניימית וחזרה לשמש בראשית תקופת הברונזה התיכונה. מתקופת הברונזה הביניימית נמצאו שברים של כלי חרס רבים, בהם קנקנים, סירי בישול וכלים מעודנים שיוצרו באובניים ויובאו לארץ מצפון סוריה. לשלב זה ניתן לייחס שרידים של חמישה נקברים שנמצאו בחדר הקדמי (המלבני).

 

בראשית תקופת הברונזה התיכונה נסתמה המהמורה בחדר הקדמי. לפני הפתח נתגלו אבנים רבות שביניהן נמצאו שברי כלים, עצמות ועפר משלב הקבורה הקודם. האבנים שימשו ככל הנראה לסגירת פיר הכניסה בתום השימוש במערה בשלב הראשון ועם פתיחתה בתקופת הברונזה התיכונה הן דורדרו אל תוך חדר הקבורה ונערמו. בחדר הפנימי הסגלגל הותקן משטח אבנים שככל הנראה שימש משכב למת. ממערב למשכב הונח קנקן שנמצא תמים. על המשכב ועל רצפת החדר נמצאו שרידיהם של חמישה נקברים. בתום השימוש במערה נסתם הפיר שנית, הפעם בבולדרים גדולים. בראש הסתימה הונח פך חרס המתוארך לתקופת הב"ת 2א, עדות ברורה שאיש לא פקד את הקבר עד גילויו בעת עבודות הסלילה.