ראשית הפעילות בשטחי החפירה בתקופת הברזל. בשני השטחים התגלו שברי כלי חרס לא משוכבים משלהי תקופת הברזל (המאות הח'–הז' לפסה"נ), ובהם נפוצים קדרות (איור 1:5), סירי בישול (לא צוירו) ופערורים (איור 2:5, 3).

 
שכבה V. בשטח הדרומי-מערבי התגלו יסודות של מבנה גדול, שנבנה בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח; קירותיו נחתכו בבנייה מאוחרת לו. מן המבנה נחשפו קיר מרכזי (W17), שלושה קירות הניצבים לו מצפון-מזרח (W31 ,W23 ,W15) ושלושה קירות הניצבים לו מדרום-מערב (W37 ,W33 ,W21). הקיר המרכזי נבנה היטב משורת אבני שדה גדולות שהונחו בשיטת ראשים וביניהן מעט אבני שדה קטנות; הוא השתמר לגובה ארבעה נדבכים (1.3 מ'; איור 6). קירות 21, 33 ו-37 תוחמים אולי חצר. קירות 15, 23 ו-31 נבנו משתי שורות של אבני שדה בינוניות, ונראה שהם תוחמים שני חדרים שנבנו בניצב לקיר המרכזי. בחדר הצפוני מהשניים (2.7 מ' רוחב) נבנתה לאורך קיר 17 אצטבה נמוכה מאבני שדה קטנות (איור 7). בחדר זה נחשפה רצפה (L133), הניגשת אל קיר 17; היא עשויה בחלקה מסלע גיר מיושר ובחלקה ממילוי של אדמה מהודקת ואבני שדה קטנות. בחדר הדרומי (1.65 מ' רוחב; איור 8) נחשפה רצפההעשויה ממשטח סלע ישר, והיא נמוכה במטר אחד מרצפת החדר הצפוני.
בתשתית רצפת החדר הצפוני התגלו מטבע ברונזה של אלכסנדר ינאי (L136; ר"ע 140989), שנטבע בירושלים בשנים 80–76 לפסה"נ, וחרסים מהמחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ. במפולת שמילאה את החדר הצפוני (L108) התגלה שבר קערת זכוכית יצוקה, שלה חריצים אופקיים מפנים וצלעות אנכיות מחוץ (איור 1:9). קערות דומות מתוארכות לשלהי התקופה ההלניסטית ולתקופה הרומית הקדומה. ביסודות של קירות 15 (L140) ו-17 (L139) התגלו שברי כלי חרס מאותה תקופה, ובהם בעיקר סירי בישול (לא צוירו) וקנקנים (איור 6:5). במפולת אבנים ואדמת טרה-רוסה מעל רצפת החדר הדרומי (L124 ,L107) התגלו שברי כלי חרס, שהמאוחרים בהם מתוארכים למחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ, ובהם קערה כמעט שלמה (איור 4:5), סירי בישול (איור 5:5), קנקנים (איור 7:5) ושבר נר שמן (איור 10:5).
בשטח הצפוני-מזרחי התגלה קיר תמך (W13), שנבנה משורה אחת של אבני שדה. הקיר השתמר לגובה ארבעה נדבכים לפחות, והוא נחתך על ידי כלי מכני. הקיר נטוי כלפי צפון: כל נדבך הונח מעט צפונה מזה שמתחתיו. אל צדו הצפוני-מזרחי של הקיר ניגש מילוי של אבני שדה קטנות (L104), ואל צדו הדרומי-מערבי ניגש מילוי של אדמת טרה-רוסה ומעט אבני שדה קטנות (L106). במילויים אלה נתגלו חרסים רבים מהמחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ, ובהם שברי קנקנים (איור 8:5) ובסיס אונגנטריום (איור 9:5). במילוי אדמת הטרה-רוסה התגלה מטבע מברונזה (ר"ע 140986), שנטבע בשנים 104–80 לפסה"נ.
 
שכבה IV. בשטח הדרומי-מערבי התגלתה תעלת מים גדולה (L121; אורך חשיפה 1.5 מ', רוחב 1 מ', עומק 0.93 מ'; איורים 10, 11), שנבנתה משני קירות אבן ישרים (W25 ,W24). הקירות תומכים לוחות קירוי גדולים עשויים מאבני שדה שטוחות. קרקעית התעלה מנצלת את סלע הקירטון. לא התגלו שרידי טיח על הקירות ועל קרקעית התעלה. הקצה המזרחי של התעלה מסתיים בקיר אבן קצר (W36), שהוצמד לקיר 17. בסחף שהצטבר בתעלה, לאחר יציאתה משימוש (L137), התגלו שברי כלי חרס מהמאה הא' לסה"נ ואבני פסיפס לבנות. מצפון לתעלה נחשף מילוי של אדמת טרה-רוסה (L115), שסתם את החדר הצפוני משכבה V, ובו סירי בישול מהמאה הא' לסה"נ (לא צוירו) ושברי קנקנים (איור 5:13).
במרחק כ-7 מ' מצפון-מערב לתעלה נחשפו יסודות של מבנה (כ-20 מ"ר), ולו שני חדרים מלבניים צמודים. קירות המבנה נבנו משורה אחת או שתיים של אבני שדה בינוניות, והסלע משמש לרצפות (L131 ,L116). בהצטברות אדמה מעל רצפה 116 נחשפו חרסים מהמאה הא' לסה"נ. רצפה 131 גבוהה כדי 0.4–0.5 מ' מרצפה 116. ברצפה 131 שקעים וחריצים שמולאו ורוצפו באבנים (L135). ברצפה משולבים נדבך היסוד של קיר 33 משכבה V ומכבש זיתים, שלו תעלה היקפית (איור 12). מעל הרצפה התגלו בקבוק מחרס (איור 6:13), שבר של קדרה (איור 8:13) וקערת אבן סגלגלה (איור 9:13), שנעשתה בקרצוף ידני בעזרת מפסלת. קערות מטיפוס זה אופייניות לתרבות החומרית היהודית בתקופה הרומית הקדומה. מצפון לחדר המערבי נחשפו יסודות של קיר נוסף (W38), שנבנה משורה של אבני שדה שטוחות בשיטת הראשים, והשתמר כנראה מחדר נוסף במבנה שנהרס לחלוטין.
ביסודות תעלת המים, ביסודות קירות המבנה ועל רצפותיו התגלו חרסים מהמאה הא' לסה"נ, ובהם קערות (איור 1:13), סירי בישול (איור 2:13, 3), קנקנים (איור 4:13) ונרות (איור 7:13). ביסוד קיר 36 התגלו מטבעות מברונזה, שהמאוחר בהם (L150; ר"ע 140998) נטבע בירושלים על ידי אגריפס הא' בשנים 41–42 לסה"נ. על רצפת הסלע בחדר המערבי התגלה מטבע מברונזה (L131; ר"ע 142002), שנטבע בירושלים על ידי טיביריוס בשנים 15–30 לסה"נ. בערמת שפכים שמקורה באזור המבנה התגלה מטבע (ר"ע 142004), שנטבע בירושלים בשנה הראשונה או השנייה למרד הגדול.
 
שכבה III. בשטח הדרומי-מערבי נחשף תא מלבני (L134; מידות פנימיות 0.8 × 0.9 מ'; איור 14), שקירותיו (W35 ,W32 ,W30 ,W26) נבנו ברישול משורה או שתיים של אבני שדה והשתמרו לגובה מרבי של שני נדבכים. אל קיר 26 המזרחי ניגש מצפון-מערב קיר (W22), שנבנה משורה של אבני שדה גדולות וביניהן אבנים קטנות והשתמר לגובה שני נדבכים. מצפון-מערב לתא התגלתה אומנה רבועה קטנה (L122), שהושתתה על יסוד קיר 17. נראה כי התא, קיר 22 והאומנה שייכים לאותו מכלול בנייה. ביסודות שרידי הבנייה בשכבה (L144 ,L141 ,L123) ובתוך התא (L127) התגלו שברי כלי חרס מהמאות הב'–הג' לסה"נ, ובהם נפוצים שברי אגנים (איור 1:15).
 
שכבה II. בשטח הדרומי-מערבי התגלה קיר (W19) מתחת לאדמת טרה-רוסה, ובה חרסים רבים מהתקופה הרומית המאוחרת ופסולת בת ימינו. מעל אדמת הטרה-רוסה עומד לול. קיר 19 נבנה ברישול משורת אבני שדה בינוניות וקטנות, שהונחו מעל מילוי אדמה אפורה, ובה חרסים רבים ואבני שדה קטנות (L119 ,L118). אל קיר 19 ניגש קיר נוסף, שנבנה בהמשך לקיר 21 משכבה V מאבני שדה קטנות. אל שני הקירות ניגשים מפלסי אבנים (L117 ,L114 ,L112), ונראה כי הם חלק ממילוי. בתשתית הקירות (L138 ,L125) ובמפלסי האבנים (L126 ,L113) התגלו שברי כלי חרס וכלי זכוכית מהתקופה הרומית המאוחרת ומראשית התקופה הביזנטית. במכלול כלי החרס יש בעיקר כלי הגשה וכלי שולחן, האופייניים ברובם למכלול הכלים של הצבא הרומי באזור ירושלים. הכלי הנפוץ ביותר הוא אגן שלו שפת מדף (איור 2:15). עוד התגלו שבר של טס (איור 3:15), כמה שברים של קערות שעוטרו בעיטור מקדה (איור 4:15, 5) וקדרת שולחן (איור 6:15). כלי הזכוכית אופייניים לתקופה הרומית המאוחרת וכוללים בקבוק או פך מעוטר בחוט כרוך מתחת לשפה (איור 2:9), בקבוק או פך שלו רכס מתחת לשפה (איור 3:9) ובסיס קטן ומוצק של כוס (איור 4:9). במילוי 118 התגלתה ידית מברונזה, כנראה של מראה (איור 16). מראה עם ידית דומה התגלתה במערת האגרות מימי מרד בר-כוכבא (ידין 157:1971–158). עוד התגלו במילוי זה שני מטבעות רומיים מברונזה, שהמאוחר בהם (ר"ע 142006) נטבע בשנים 383–395 לסה"נ. בדרום השטח (L129) נחשף מטבע רומי נוסף מברונזה (ר"ע 142007), שנטבע בשנים 324–408 לסה"נ.
 
שכבה I. בשטח הדרומי-מערבי התגלה מילוי עמוק של אבני שדה קטנות וחרסים (L105; איור 17), שנתמך בשני קירות צרים (W12 ,W11). הקירות נבנו משורה אחת של אבני שדה בינוניות. קיר 11 השתמר לגובה של עשרה נדבכים (1.98 מ'). התגלה תליון, שהוכן ממטבע כסף עות'מאני של השליט מוסטפה הג' (1757–1774 לסה"נ; איור 18). המטבע נטבע בשנת 1774 בקונסטנטינופול.
בשטח הצפוני-מזרחי, מתחת לאדמת סחף שהצטברה על פני השטח (L102), התגלו מילוי של אבני שדה קטנות וחרסים (L104) ושני קירות שהשתמרותם גרועה (W16 ,W10). התגלו חרסים רבים מתקופת הברזל 2, מימי החשמונאים ומהתקופות הרומית, הביזנטית והעות'מאנית המאוחרת. נראה שהקירות שימשו קירות תמך של מדרגות עיבוד של הכפר בית נקובא ושהמילויים הובאו מהאתר הקדום.
 
תרומתה העיקרית של החפירה היא גילויו של אתר אשר לא היה ידוע עד כה במחקר. התגלו שרידי מבנה נרחב מימי הורדוס (שכבה V), שרידי מבנה ותעלת מים מקורה מהמאה הא' לסה"נ (שכבה IV), קטעי קירות מהתקופה הרומית התיכונה (שכבה III) ומראשית התקופה הביזנטית (שכבה II) ושרידי מדרגות עיבוד של הכפר הערבי בית נקובא (שכבה I). שרידי הבנייה שנחשפו נמשכים אל מחוץ לשטח החפירה. על סמך הממצאים בשתי השכבות הקדומות אפשר שהשרידים בהן שייכים ליישוב יהודי מימי הבית השני. לאחר שנת 70 נבנה מעל ליישוב היהודי יישוב שהמשיך להתקיים גם בתקופות הרומית התיכונה והמאוחרת והביזנטית.