בחודש ספטמבר 2003 נערכה חפירת הצלה בח' אבו חף, באיכת אבו חדבה (הרשאה מס' 4000-A; נ"צ — רי"ח 18435/58755, רי"י 13435/08755) בעקבות שוד עתיקות. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי א' גנור, ר' קהתי וס' גנור בסיוע י' עבאדי-רייס, א' חופש, מפקחי היחידה למניעת שוד עתיקות, המתנדבים א' כהן, ג' טוקטלי, ז' גנור, א' פגיס וי' פגיס, ק' עמית (צילום סטודיו), ר' ויניצקי (מתכות), י' בוקנגולץ (רפאות), כ' הרש (ציור ממצא) וד' בן-תור (זיהוי חרפושיות).
באתר נחפרו בעבר שרידים מן התקופה הביזנטית וכן מערות מגורים מהתקופה הכלקוליתית (חדשות ארכיאולוגיות ק: 95–96, קד: 113–114, קו: 156–160). בחפירה הנוכחית זוהתה מערת קבורה שנשדדה לאחרונה ומתוך שפכי חפירת השוד נלקטו שברי כלי חרס מתקופה הברונזה התיכונה 2ב'. בחפירת המערה התגלו שני מפלסים (איור 1) ובהם קבורות ומנחות מתקופת הברונזה התיכונה 2ב', וכן שרידים מתקופת הברונזה הקדומה 2.
בגבעה המערבית של האתר, בחלקו העליון של המדרון הצפוני ועל גבול קו היער, באזור בו מצויים בתי הקברות של היישוב הקדום, התגלתה מערת הקבורה שתקרתה קרסה. שודדי עתיקות חפרו בור במערה וגרמו נזק רב לשכבות ולסדר הממצא. משפכי העפר שהותירו השודדים נלקטו עשרות שברי כלי חרס שתוארכו לתקופת הברונזה התיכונה 2ב', ובהם קערות (איור 2: 1–5), קנקנים (איור 2: 6–10), פכיות (איור 2: 11, 12), פכית דלייה (איור 2: 13), נר (איור 2: 14) ושבר מעוטר בדגם ענף (איור 2: 15).
סביב הבור שחפרו שודדי העתיקות (1.5 מ' קוטר, 1.2 מ' עומק) נפתח ריבוע חפירה
(4×4 מ'). תחילה נחפר המילוי סביב בור השוד, במטרה להגיע למפלס אחיד ולא מופרע, ולאחר מכן המשיכה החפירה בכל שטח המערה.
כ-1.5 מ' מתחת לפני השטח התגלתה שכבת אבנים גדולות, ככל הנראה תקרת המערה שקרסה, ומתחת לה מפלס ובו עשרות כלי חרס מרוסקים מקריסת התקרה. כ-0.3 מ' מתחת למפלס העליון הובחן מפלס נוסף ולו רצפת עפר מהודקת שעליה מונחים כלים ועצמות אדם רבות. בפינה הצפונית של שטח החפירה נמצאו במפלס זה שני כלי חרס תמימים, פך (איור 3: 2) ופכית גלילית (איור 3: 3) ולא הובחנו שרידי תקרה ממוטטת; ככל הנראה שימש אזור זה חצר קדמית של המערה.
הממצא כלל בעיקר כלי חרס קטנים ובינוניים כגון קערות מזוות (איור 3: 1), פכיות עם ידית כפולה (איור 3: 4) ופכיות עם בסיס כפתור וכן חרפושיות ועצמות אדם, והוא אופייני למערות קבורה מתקופת הברונזה התיכונה 2. החרפושיות עשויות סטיאטיט שעליו נותרו שרידי זיגוג מקורי. ככל הנראה יובא החומר ממצרים ואילו החרפושיות עצמן נעשו בכנען ונעשה בהן שימוש במוטיבים מצריים. שלוש חרפושיות נמצאו בתחתית הבור שנחפר על ידי שודדי העתיקות: חרפושית 1001 (איור 4: 1) מעוטרת בראש חתחור, גלגל חמה מכונף וצמחי פפירוס; חרפושית 1002 (איור 4: 2) מעוטרת בדמות אדם עם ראש בז בסגנון מצרי האוחזת פרח בידה; עיטור זה אופייני לחרפושיות כנעניות מתקופת הברונזה התיכונה 2ב'. על חרפושית 1003 (איור 4: 3) מופיעים שני סימני ענח' וספירלה, חיקוי לדגם מצרי. חרפושית נוספת (1014; איור 4: 4) ועליה עיטור בדמות אריה, האופייני גם הוא לחרפושיות כנעניות מתקופה זו, התגלתה במהלך החפירה סביב לבור השוד.
בפינה הדרומית של הריבוע נחפר בור בדיקה (1.5×1.0 מ', 0.7 מ' עומק) ונחשף ראש קיר בנוי אבני גוויל (כ-1.95 מ' מתחת לפני השטח). במילוי שמצדי הקיר התגלו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה 2, ובהם קדרה מעוטרת בעיטור חבל ובסיד לבן (איור 5: 1), פערור (איור 5: 2), קנקנים (איור 5: 3–6) וקנקנית (איור 5: 7) וכן שבר ברונזה שצורתו אינה ברורה.
החפירה הופסקה טרם חשיפת המכלול בשלמותו (כ-2.5 מ' מתחת לפני השטח). במהלך שנת 2005 חזרו שודדי עתיקות למקום ופרצו לחלקו הדרומי של ריבוע החפירה ולהמשכה של המערה. שפכי חפירת השוד מילאו את ריבוע החפירה ולא נבדקו.
מסקנותינו מוגבלות בהכרח בשל היקף החפירה המצומצם וההפרעות שנגרמו עקב פעילות שודדי העתיקות במקום. נראה כי המערה נחצבה לדופן המדרון בתקופת הברונזה הקדומה 2, אולם לא ניתן לקבוע למה שימשה בשלב זה. בתקופת הברונזה התיכונה 2ב' שימשה המערה לקבורה ושולבה בה הנחת מנחות. הובחנו שני מפלסים וביניהם הצטברות שכבת אדמה, תוצאה של פער זמן או כיסוי מכוון, שעשויה להעיד על שני שלבי שימוש נפרדים במהלך התקופה. בשלב מאוחר, בזמן לא ידוע, התמוטטה תקרת המערה.