שטח N

בשטח (כ-21 מ"ר) זוהו שלושה שלבי בנייה עיקריים.
לשלב הראשון יוחסו אומנות מלבניות האחוזות בקצות קיר (W11). האומנות בנויות אבני גזית גדולות מסותתות בקפידה וחומר מליטה אפור. נדבכי היסוד של האומנות לא נחשפו. לצד האומנה המזרחית נחשף קטע ממפלס אדמה חומה מהודקת (לוקוס 15; 0.15×0.20 מ'), כנראה שרידי רצפה או תשתיתה. מתחת למפלס זה נמצאו שברי כלי חרס וזכוכית מהתקופה הממלוכית.
לשלב השני שויכו קיר 11 ורצפת טיח אדום (לוקוס 10) שממנה השתמר קטע (1.0×3.5 מ') סמוך לקצה המערבי של קיר 11. פס אדום לאורך קיר 11 מעיד שרצפה 10 ניגשה אליו. יסודות קיר 11 לא נחשפו ולכן אין זה מן הנמנע שרצפה 10 אינה הרצפה המקורית משלב הקמת הקיר ומתחתיה מצויה, אולי, רצפה קדומה יותר. רצפה 10 הונחה על גבי קמרון המכסה בור מטויח בטיח הידראולי אפור (לוקוס 18). הקמרון ניבנה מלוחות אבני גוויל בינוניות וחומר מליטה קשה שצבעו אפור. הקמרון קרס כאשר הוחל בפירוקו והחפירה לא נמשכה. ייתכן שיש לשייך לשלב זה גם קיר (W12) המשולב באומנה המזרחית מן השלב הראשון.
לשלב השלישי, בן זמננו, שייכות רצפת בטון (1×2 מ') שנחשפה בחלקה במערב החדר ושכבת טיח לבן ובטון מזויין שנועדה לחזק את קירות המבנה.
 
שטח E
בשטח (כ-14 מ"ר) נחשפו שלושה שלבי בנייה עיקריים.
לשלב הראשון יוחסו קיר ושתי אומנות. הקיר בנוי אבני גזית גדולות וחומר מליטה אפור וכיוונו צפון–דרום (W26; כ-6.4 מ' אורך, 0.75 מ' רוחב). בסיס אומנה אחת משולב בקיר 26 ואילו האומנה השנייה אחוזה בקירו הדרומי של החדר (W23), כ-2.2 מ' מדרום לראשונה. נראה כי שתי האומנות תחמו פתח בקיר 26. לוח אבן הנמצא ממערב למיקומו המשוער של הפתח הוא אולי שריד יחיד מרצפת אבן שניגשה אל קיר 26.
לשלב השני יש לייחס את סתימת הפתח בקיר 26 (W26A) וייתכן שגם קיר שכיוונו מזרח-מערב (W27; כ-3.5 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב) שנדבכי היסוד שלו לא נחשפו. רצפת טיח (לוקוס 24) ניגשת לקיר 27 מדרום ולמפלס הגבוה מבסיס האומנה שבקיר 26 ממערב. לכן נראה שקיר 27 וסתימת המעבר בקיר 26 שייכים לאותו השלב.
לשלב השלישי, בן זמננו, שייכים קירות החדר (W24–W21), תעלה שחתכה ממערב את רצפה 24 ובתוכה שוקע צינור ביוב מברזל, וחיזוק קירות החדר בבטון אפור מזויין מעורב בחצץ.
 
ממדי החפירה המצומצמים לא מאפשרים לעמוד על תוכניתו של המבנה שעמד במקום בתקופה הממלוכית. יחד עם זאת, מידות הפתח שהתגלה בקיר 26 מעידות כי היה זה מבנה ציבורי. ייתכן שלמבנה זה קשורים גם השרידים בני התקופה שנחשפו בפינת הרחובות משגב לדך והשלשלת (הרשאה מס' 5109-A). המבנה הוסיף לשמש בתקופה העות'מאנית, אז נערכו בו שינויים שכללו בניית מאגר מים תת-קרקעי, הנחת רצפה חדשה (לוקוס 10) ובניית קירות (קיר 11). בשלהי המאה הכ' לסה"נ חוזק המבנה והמשיך לשמש גם בתקופתנו.

כלי החרס

מרים אבישר
 
מרבית החרסים שנמצאו במילוי שני החדרים מתוארכים לתקופה הממלוכית, בעיקר למאה הי"ג לסה"נ. הם כוללים קערה עשויה ביד מחופה אדום וצבועה לבן (איור 3: 1), קערה מחופה אדום וצבועה לבן שדופנותיה ורגליה מעוטרות בקווים אלכסוניים ובמעוינים (איור 3: 2), בסיס קערה המעוטר בדגם כוכב משני צדיו (איור 3: 3), קערה מחופה בזיגוג חום ועיטור בפס צהוב על השפה ומתחתיה (איור 3: 4), קערה דומה ועליה קוים גליים או מעגלים, ללא פסים (איור 3: 5), קערה מזוגגת ומחופה ירוק שבסיסה מעוטר בחלקו הפנימי בפסים ירוקים בהירים (איור 3: 6, 7) וקערה מזוגגת ומחופה צהוב ופס חום על שפתה (איור 4: 8). הקערה האחרונה אופיינית לירושלים ועל דופנה דגם גיאומטרי עשוי בחריתה וצבוע חום, ייתכן חיקוי של אותיות.
שני שברי קערות, אולי של אותו הכלי, עשויים חומר לבן רך (frit, או soft paste). הם מעוטרים בדגם גיאומטרי צבוע בכחול ובקווי מתאר שחורים ומחופים בזיגוג ירוק שקוף שנזילתו ניכרת סמוך לבסיס (איור 3: 9, 10). אלו תוארכו למאות הט"ו או הט"ז לסה"נ על סמך הסגנון החופשי של העיטור הניכר בבסיס הקערה ודופנה הפנימית. קדרה עשויה ביד, מחופה אדום ומעוטרת בדגמי רשת ומעוינים (איור 4: 1) שייכת לטיפוס המוסיף להופיע במאה הי"ד לסה"נ.
שני הפכים (איור 4: 2, 3) והכלי 'דמוי הרימון' העשוי בתבנית ומעוטר בדגם אצטרובל (איור 4: 4) אופייניים למאה הי"ג לסה"נ. לנר דמוי הסנדל (איור 4: 5) ולמקטרת (איור 4: 6) טווח כרונולוגי רחב הכולל גם את המאה הי"ג לסה"נ.
 
כלי הזכוכית
נטליה כצנלסון
 
חמישה שברים של כלי זכוכית מהתקופה הממלוכית נמצאו במילויים לא חתומים וכללו שברי קערות וכוסות. בין הקערות שפה מעוגלת של קערה קטנה או כוס עם דפנות נוטות חוצה מזכוכית חסרת צבע (איור 5: 1) ושני שברי קערות מזכוכית סגולה שעוטרו בחוט זכוכית בגוון לבן אטום שהוסף על פני הכלי לדגם: הראשונה (איור 5: 2) עוטרה בחוט לבן הכרוך סביב השפה הנטויה פנימה וממשיך מתחת לשפה בדגם נוצות רחב על פני הכלי והשנייה (איור 5: 3) עוטרה בחוט סרוק מלופף ונופחה לתבנית פתוחה שיצרה צלעות אנכיות העולות מן הבסיס. שתי הכוסות גליליות, עשויות זכוכית חסרת צבע ומכוסות בשכבת בלייה. לאחת שפה תלויה (איור 5: 4) ולשנייה שני קפלים אופקיים על צדה החיצוני (איור 5: 5) ושתיהן עשויות היו לשמש נרות.

כלים דומים נמצאו בחפירות הרובע היהודי בירושלים. הוצע כי כלים דומים חסרי צבע ומעוטרים יוצרו בירושלים במאות הי"ג–הט"ו לסה"נ (N. Brosh. 2005. Islamic Glass Finds of the Thirteenth to Fifteenth Century from Jerusalem—Preliminary Report. Annales du 16e congrès de l'association internationale pour l'histoire du verre, London 2003. Nottingham. Pp. 186–190). כלי הזכוכית מרח' משגב לדך, למרות שמוצאם ממילויים ולא ממכלול מוגדר, הם דוגמאות נוספות לייצור מקומי של כלי זכוכית בירושלים בתקופה הממלוכית.