בחודשים יולי–אוגוסט 2007 נערכה חפירת הצלה מצפון לתל שור, במערב עמק יזרעאל (הרשאה מס' 5208-A; נ"צ — רי"ח 21552-691/72850-932; רי"י 16552-691/22850-932), לקראת הנחתה של מסילת ברזל. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון רכבת ישראל, נוהלה על ידי א' ינאי, בסיועם של ו' שלומי וע' נג'אר (ניהול שטחים), י' יעקבי (מנהלה), ר' משייב וט' מלצן (מדידות), א' שפירו (GPS), ה' סמיטליין (צילום שטח), ל' פורת (רפאות כלי חרס), ח' טחן (ציור כלי חרס), א' גולני (חרוזים, תכשיטים וכלי עצם), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה וחותמות).
תל שור מוקף בקרקע אלוביאלית וממערב לו נובע מעיין קטן. התל נסקר בעבר (מפת משמר העמק [32], אתר 17), ונלקטו בו חרסים שזמנם למן תקופת הברונזה המאוחרת ועד שלהי המאה הי"ט לסה"נ. במהלך עבודות ניקוז שנעשו בראשית שנות השישים של המאה הכ' בשוליו המערביים של התל נפגע מאוזולאום ובו ארון קבורה מאבן מן התקופה הרומית (חדשות ארכיאולוגיות ג:20). חפירה זו היא הראשונה הנערכת סמוך לתל. כ-50 מ' ממערב לתל נפתחה באמצעות כלי מכני תעלת בדיקה בציר מזרח–מערב (100 מ' אורך, 1 מ' רוחב), ובשטח המישורי שמצפון לתל, כ-5 מ' ממנו, נפתחה שורה של שלושים ריבועי חפירה בציר מזרח–מערב.
התעלה נמצאה נקייה ברובה מממצא ארכיאולוגי, אך בקטע קטן בחלקה המזרחי, סמוך לתל, נחשפה בעומק של 1.5 מ' מתחת לפני השטח שכבת יישוב ובה מעט שברי כלי חרס מתקופת הב"ק 2.
בחלק המערבי של שטח החפירה שמצפון לתל נמצאו שתי ערמות אשפה, המרוחקות כ-30 מ' זו מזו. הערמה המערבית מיוחסת לתקופה הפרסית, ונמצאו בה שברים של כלי יבוא מאתונה ומקפריסין, ושל כלי חרס מקומיים, ובהם קערות, סירי בישול, קנקנים ונרות. הערמה המזרחית הוערמה בתקופה ההלניסטית (איור 1), ובה נמצאו שברי אמפורות חתומות מרודוס ומקוס ושברים רבים של כלים מקומיים.
ערמות האשפה כיסו על בית קברות, שבו נתגלו עשרים קברי שוחה, שנחפרו כולם בציר מזרח–מערב ובכל קבר הונח נפטר אחד בלבד. באחד הקברים הונחה צפחת קטנה (איור 2), אשר על פי הצורה ואיכות החומר שלה תוארכה לתקופת הברזל הקדומה או לשלהי תקופת הברונזה המאוחרת. שאר הקברים מיוחסים לתקופה הפרסית: בשלושה קברים הונחו קנקנים עם בסיס מחודד, כתף מזווה, זוג ידיות כתף ושפת טבעת שטוחה, האופייניים לתקופה, אחד מהם למראשותיו של הנפטר (איור 3); בקבר אחר נמצאה פכית חרס יחידה; בקבר נוסף – פכית וקנקנית מחרס; ובשלושה קברים, בחלק המזרחי של בית הקברות, נתגלה מכלול תכשיטים עשיר, הכולל עגילים ואצעדות מברונזה, וכן טבעות מברזל וממתכת שלא זוהתה, אולי סוג של כסף. באחד מקברים אלה נמצא לצד הנקבר גם כלי איפור חרוטי מעצם מעוטר בחריטה בדגמים הנדסיים, ובתוכו מחט מתכת ששימשה לאיפור (איור 4).
בקצה המזרחי של שטח החפירה הצפוני נחשף בור (2×3 מ', 1.5 מ' עומק) מדופן באבני גזית, שבתחתיתו הותקן קבר מלבני (2.4 מ' אורך, כ-0.6 מ' רוחב) מדופן ומקורה באבני גזית, שצירו מזרח–מערב (איור 5); ציר הקבר וממדיו דומים לאלה של הקברים האחרים מן התקופה הפרסית, אך לא נמצאו בו ממצאים כלשהם. דומה כי הבור המדופן שהותקן מעל לקבר נועד למנוע גלישת קרקע שתכסה את הקבר. במהלך התקופה הרומית נוקה הבור המדופן, ובתחתיתו, על גבי אבני הקירוי של הקבר, נקבר אדם בוגר ולצדו בקבוקים מזכוכית ומאבן (ר' איור 5).
אף שהשטח הנחפר נמצא מחוץ ליישוב הבנוי על התל, מסייעים הממצאים לצייר תמונה ברורה יותר של ההיסטוריה היישובית של תל שור. דומה כי היישוב הראשון הוקם ליד המעיין בתקופת הב"ק 2, על סמך החרסים מתקופה זו שנמצאו בתעלת הבדיקה. חרסים מעטים מתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת שנתגלו בשטח הצפוני מלמדים על נוכחות באתר בתקופות אלו. הקבר הקדום שנחשף מתוארך לסוף תקופת הברונזה המאוחרת או לראשית תקופת הברזל, וחרסים שנמצאו בשטח הצפוני מלמדים על נוכחות באתר בשלהי תקופת הברזל. מספרם הרב של הקברים מן התקופה הפרסית מעיד ללא ספק כי התל היה מיושב בתקופה זו. בשלב כלשהו בתקופה הפרסית יצא בית הקברות מכלל שימוש ובמקום הושלכה אשפה. המקום המשיך לשמש אתר פסולת גם בתקופה ההלניסטית, עדות להמשך היישוב בתל בתקופה זו. הקבר והמאוזולאום מן התקופה הרומית מעידים כי סביבת התל שימשה בתקופה זו בית קברות.