שברי כלי החרס שנמצאו כללו קערות מזוגגות ופשוטות, סירי בישול וקנקניות מולסה.

הקערות המזוגגות (איור 1: 1–4) מופיעות במגוון גדלים. הדפנות מעוגלות או מזוות והשפה פשוטה, מעוגלת ולפעמים מעובה. הקערות עשויות מטין בגוון חום-כתום. שכבה של חיפוי לבן עבה מכסה את פנים הקערות עד מעבר לשפה, ומעליה זיגוג חד-גוני בגווני הצהוב המכסה את הפנים ואת השפה; נזילות וטיפות זיגוג מופיעות על צדן החיצוני של הקערות.
הקערות (איור 1: 5, 6) בעלות שפה פשוטה, עגולה או מרובעת, דפנות מתעגלות ובסיס שטוח. הן עשויות ביד מטין בגוון חום בהיר או חום-וורוד מעורב בקש ולפעמים גם בגריסי סיד לבנים, ורובן בעלות ליבה אפורה המעידה על צריפה בטמפרטורה נמוכה. הקערות מחופות בלבן, צלהב, כתום או חום בהיר וממורקות, חלקן ללא עיטור (איור 1: 5) וחלקן מעוטרות בגווני אדום בדגמים גיאומטריים ובהם קווים אופקיים ואלכסוניים (איור 1: 6).
סירי הבישול (איור 1: 7, 8) סגורים ובעלי שפה הנפתחת כלפי חוץ, ועשויים ביד מטין בגוון חום בהיר-אפור מעורב בקש וגריסים לבנים ושחורים במגוון גדלים. הם מחופים בצבע חום (איור 1: 7) או אדום (איור 1: 8) מבפנים ומבחוץ, וממורקים.
קנקניות המולסה (איור 1: 9, 10) בעלות שפה הנפתחת כלפי חוץ וצילוע על הדופן החיצונית (איור 1: 9) או שפה פשוטה (איור 1: 10). הן עשויות מטין בצבע חום בהיר-כתום המכיל גריסים לבנים ושחורים. תחילת הופעתם של כלים אלו, ששימשו בתעשיית הסוכר, במחצית השנייה של המאה הי"ב לסה"נ, אבל שיא פריחתם במאות הי"ג–הט"ו לסה"נ.
 

תוצאות החפירה רומזות להתיישבות פזורה סביב המעיין אשר עסקה בגידולים חקלאיים ובתעשיית הסוכר. על פי ממצא כלי החרס תחילת ההתיישבות אולי באמצע המאה הי"ב לסה"נ ועיקרה בתקופה הממלוכית, במאות הי"ג–הט"ו לסה"נ.