בחודשים אוגוסט וספטמבר 2011 נערכה חפירת בדיקה ממזרח למנזר דיר ראפאת (הרשאה מס' 6266-A; נ"צ 195402-22/631441-78; איור 1), לקראת הנחת קו מים. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי פ' בצר, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), ר' מישייב ומ' קאהן (מדידות ושרטוט), ד' לוי (GPS), א' פרץ (צילום) ונ' זאק (תכנית).
באוכף בין שתי גבעות נמוכות, במעלה המדרון המשתפל אל נחל פֶּלִאי, נחשפו שרידי בנייה ששויכו לשלושה שלבים (איור 2). לשלב הקדום שויך מקווה טהרה שחלקו חצוב וחלקו בנוי (1), המתוארך לימי הבית השני; הוא מלמד כי במקום שכן בתקופה זו יישוב יהודי. סמוך לשרידי המקווה מצפון נחשף בור חצוב בסלע (L106), ששימש אולי ממגורה ומתוארך אולי גם הוא לימי הבית השני. לשלב האמצעי שויכו שרידי מבנה (2), ובו מתקן שבו התגלה ממצא קרמי מהתקופה הביזנטית. לשלב המאוחר שויך קיר מדרגה שנבנה כנראה בימינו (W33). בנוסף התגלתה מערה חצובה (M2), ששימשה אולי בית בד תת-קרקעי.
בסביבת האתר יש שני בארות, ביר נער (נעורה) וביר ראפאת (ביר קאובר), וכן בורות מים רבים. בשנת 1838 דיווח א' רובינסון, שצפה על האתר ממרחק, על "השרידים הפזורים של ראפאת" (Robinson 1841:20). בשנת 1868 תיאר ו' גרן את חורבות ראפאת כמקום מושבם הזמני של חקלאים מקומיים בזמן הקציר, את שתי הבארות ואת המקַאם של שיח חסן (גרן תשמ"ד:20). בשנת 1883, במסגרת הסקר של ה-PEF, תועדו באתר שרידי מבנים, בורות מים, גתות, 14 קברים ועמודים בולטים בשטח (Conder and Kitchener 1883:154–155). בשנת 1866 המקום נרכש על ידי הפטריארכיה הלטינית ובשנת 1925 נחנך על הגבעה שממערב לחפירה המנזר דיר ראפאת. בשנת 1929 פרסמו האבות הדומיניקנים פ' אבל וא' ברואה מערת קבורה שהתגלתה לא רחוק מהמנזר (Abel and Barrois 1929). בשנים 1934 ו-1937, במהלך בניית גדר המנזר, נחשפו שתי מערות קולומבריום, ובאחד מהם התגלו חרסים מהתקופה הרומית (Bagatti 1990). בסקר שנערך בשנת 1977 באדמות המנזר תועדו מתקנים חצובים, מערות מגורים, באר, שרידי מבנים רבים, מערות קבורה רבות ובורות מים (Bagatti 2002). בסקר שנערך בשנת 2007 ממזרח וממערב למנזר תועדו שרידי בנייה, מערות קבורה, מתקנים חצובים, מחצבות, שרידי קולומבריום, באר, בורות מים ומדרגות עיבוד (נגורסקי 2010). בשנים 2009 ו-2011 נערכו שתי עונות חפירה סמוך לשטח החפירה ממזרח, ונחשפו שרידי בנייה מן התקופות הרומית והאסלאמית הקדומה וכן ממצא קרמי מהתקופה הביזנטית (הרשאות מס' 5598-A-6148 ,A). שרידי הבנייה שנחשפו בחפירה הנוכחית הם המשכם המערבי של שרידים אלה.
מקווה טהרה (איור 3). חלקו העליון של המקווה נבנה באבנים, ואילו חלקו התחתון נחצב בסלע. מן החלק העליון נחשפו שלושה קירות של מבנה רבוע (W36 ,W32 ,W31). בקיר 31 הצפוני הונחו שני חלקי אבן סף, כנראה בשימוש משני, ששימשו סף לפתח המבנה (איור 4). בין שני חלקי אבן הסף הותקנה תעלה מטויחת (0.6 מ' אורך, 0.1–0.2 מ' רוחב), שהוליכה מים אל תוך המבנה. קיר 32 המזרחי נבנה משורה אחת של אבני גזית ומעליה אבנים מהוקצעות גס. קיר 36 המערבי נבנה משתיים עד ארבע שורות של אבנים מהוקצעות, בינוניות וקטנות; הוא השתמר לגובה שניים-שלושה נדבכים. הקירות בחלק העליון של המקווה טויחו בשכבה דקה של טיח אפרפר (1.5 ס"מ עובי). שלושת קירות האבן הונחו על דופנות סלע חצובות, שהן חלקו התחתון של המקווה. בחלקו המזרחי של המקווה, סמוך לקיר 32 נחשפה רצפת טיח (L116 ,L110), שממנה יורדות שלוש מדרגות חצובות לכיוון מערב. המדרגות מוליכות אל שני פתחים שנחצבו בדופן הסלע המערבית של החלק התחתון של המקווה; הפתח האחד מלבני (0.35 מ' רוחב) ואילו הפתח האחר קמור (1.3 מ' רוחב). לא נחפר החלק שמעבר לפתחים החצובים. מדרום למדרגות החצובות נחשף אגן סגלגל מטויח, שנחצב במפלס נמוך מזה של רצפת הטיח. אל הפן החיצוני של הקירות הצפוני והמזרחי ניגש מפלס של אדמה מהודקת וסיד, אולי רצפה (L111 ,L108). חפירת המבנה לא הושלמה, אך על סמך המרכיבים שנחשפו נקבע כי הוא שימש מקווה טהרה. ממצא כלי חרס שהתגלה על הרצפה שמחוץ למקווה ובמילויי אדמה בתוך המקווה מתארך אותו לימי הבית השני (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ).
בור חצוב בסלע. מצפון למקווה נחשף בור חצוב בסלע קירטון (L106; קוטר 1.3–1.4 מ', עומק 1.4 מ'). סמוך לבור מדרום נחשף משטח חצוב (L105; כ-0.9–1.5 × 1.3 מ'; הוא התגלה בפיקוח על כיסוי החפירה ועל כן לא סורטט בתכנית). על סמך צורת הבור ייתכן כי הוא שימש ממגורה. בתוך הבור התגלה מילוי אדמה, ובו שברי כלי חרס מימי הבית השני (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ).
שרידי מבנה (איור 5). לאחר שהמקווה יצא מכלל שימוש וכוסה באדמה נבנה צמוד אליו ממזרח, מעט גבוה יותר במדרון, מבנה גדול. מן המבנה נחשפו שני קירות (W35 ,W34), שיוצרים פינה. המבנה משתרע ברובו מדרום לשטח החפירה. צמוד לפינת המבנה מפנים נחשף מתקן מעוגל שנבנה באבנים וטויח (L118). במתקן התגלה מילוי אדמה, ובו שברי כלי חרס מהתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ). אי אפשר לתארך את המבנה על פי הממצא במתקן, שכן אפשר שהמתקן נבנה בשלב מאוחר לשימוש במבנה.
קיר מדרגה. נחשף קטע מקיר תמך ארוך של מדרגת עיבוד, שנבנה בכיוון מזרח–מערב (W33; כ-36 מ' אורך; רק אבן אחת מהקיר סורטטה בתכנית). הקיר ניכר על פני השטח למזרח ולמערב מחוץ לשטח החפירה. הקיר נבנה על מילוי אדמה שביטל את פינת המבנה מן השלב השני, ולכן ברור כי הוא מאוחר למבנה זה. נראה כי הקיר נבנה בימינו.
מערה. מדרום-מערב למקווה תועדה מערה חצובה שמתארה לא סדור (M2; כ-5 × 6 מ', 1.0–1.5 מ' עומק עד למילוי אדמה שעל קרקעית המערה). פתח המערה קמור ובנוי באבנים (איור 6). משני צדי הפתח נבנה קיר, התוחם את חזית המערה מצפון. מול הפתח, בדופן הדרומית של המערה, הובחנו שלושה כוכים קמורים קטנים חצובים (0.5 × 0.6 מ' כל אחד). ממזרח לכוכים אלה נחצבה בדופן המערה התחלה של מחילה. בדופן המערבית של המערה, בגובה 1.5 מ' מעל למילוי האדמה, תועדה גומחה קטנה חצובה (0.2 מ' עומק). על מילוי האדמה במערה מוטלת אבן גדולה דמוית טרפז, ובה חור, כנראה משקולת (איור 7). אפשר שהמערה שימשה בית בד תת-קרקעי, שבו הגומחה שבדופן המערבית של המערה שימשה לקיבוע קורת עץ אופקית במתקן לסחיטת זיתים; אבן המשקולת שימשה גם היא חלק ממתקן הסחיטה והכוכים בדופן הדרומית של המערה שימשו להנחת קנקני אגירה.
גרן ו' תשמ"ד. תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל 2: יהודה (ב)(תרגום ח' בן-עמרם). ירושלים.
Abel F.M. and Barrois A. 1929. Un tombeau in Rafat. RB 38:590–592.
Bagatti B. 1990. Le antichitá I Rafat e Dintorno. LA 40:263–286.
Bagatti B. 2002. Ancient Christian Villages of Judea and the Negev. Jerusalem.
Conder C.R. and Kitchener H.H. 1883. The Survey of Western Palestine III: Judaea. London.
Robinson E. 1841. Biblical Researches in Palestine III: Mount Sinai and Arabia Petrea. Boston.