שטח A (איור 1). נחפרו שישה עשר שקעים שברובם לא התגלו ממצאים כלשהם, למעט ארבעה. לשקע 1 (1.50×2.35 מ', 1.2 מ' עומק) מתאר סגלגל, כיוונו מזרח–מערב והוא חודר עד לשכבת החמרה שמתחת לכורכר. בשקע 2 (1.3×1.8 מ', 0.4 מ' עומק) נמצאו על הדופן המערבית שרידי דיפון עשוי חרס האופייני לתנורים. שקע 5 (1.45 מ' אורך, 1 מ' עומק) ושקע 6 (2.7 מ' אורך, 2.5 מ' עומק) נפגעו במהלך עבודת הכלי המכני ונחפרו בחלקם, אך ברור כי שטחם היה גדול יותר.

שטחים C ,B (איור 2). בשטח B נחפרו 14 שקעים חצובים ובשטח C נחפרו 13 שקעים. גם כאן התגלו רובם ללא ממצא כלשהו, למעט שני שקעים, שקע 3 (1.45 מ' קוטר, 1.45 מ' עומק) שמתארו עגול ושקע 4 (1.6×2.2 מ', 0.6 מ' עומק) שמתארו סגלגל.
שטח D. נחפרו שלושה שקעים ריקים מממצא.
 
כלי החרס שהתגלו בתוך השקעים כללו שברי גוף עשויים ביד עם תכולה גבוהה של חסמי קש; בשקעים אחדים (לוקוסים 3–6) נמצאו גם חרסים ספורים מן התקופה הביזנטית (המאה הז' לסה"נ), אך נראה כי אלה נסחפו אל השקעים ואינם קשורים לשימוש בהם. אופי הממצא בשקעים מקשה על תיארוכם אך נראה כי יש לתארכם לתקופת הברונזה הקדומה.
מצב השתמרותם של השקעים שנחפרו לא מאפשר לשחזר את תפקידם בוודאות, אולם שרידי הדיפון שבאחד מהם והעדויות לשרפה רומזים ששימשו תנורי התכה לנחושת, בדומה לשקעים דומים מתקופה זו שנחפרו בעבר באתר אשקלון אפרידר (חדשות ארכיאולוגיות קד: 110) וכ-500 מ' מדרום לשטח החפירה הנוכחי (רישיון מס' 150/1997-B).