משטח הדריכה. משטח הדריכה נהרס לחלוטין ומיקומו נקבע על סמך יחידות אחרות של הגת. במשטח נעשו שינויים אחדים, כך ניכר מתוספות לא ברורות של אבנים וטיח בצד הצפוני-מערבי של משטח העבודה (F1007 ו-W1009; איורים 3, 4). מהשוואה לגתות בנות התקופה ניתן לשחזר את מידות המשטח (4×5 מ').

 
משטח העבודה הוא רצפה (F1003; מידות משוחזרות 3×5 מ', 191.74 מ' גובה) סביב בורות הסינון והאיגום. נחשפו שלושה מקירותיו – הצפוני (W1002) שהשתמר חלקית, הדרומי (W1001) והמזרחי (W1000) שהשתמר היטב. הקירות והרצפה כוסו בשלוש שכבות של טיח (איור 5). בנייה נמוכה ומטויחת (W1008; כ-0.25 מ' גובה) לאורך קיר 1000 שימשה כנראה מדרגה למשטח העבודה או ספסל/מדף להעמדת קנקנים ואפשר שהיה שילוב בין השניים (איור 6).
 
בור הסינון (F1005; מידות פנימיות משוחזרות 0.9×1.0 מ', 1 מ' עומק). הקצה המערבי של הבור נחתך בתעלה מודרנית של צינור מים (איור 7). דופנות הבור צופו בשלוש שכבות עבות של טיח (0.10–0.15 מ' עובי). התירוש ממשטח הדריכה זרם לבור בתעלה פתוחה או סגורה מצפון שסיננה את המוצקים. לאחר מכן זרם התירוש לבור האיגום בצינור שהותקן ממערב, בקיר W1004. בור הסינון נחפר רק בחלקו והחיבור בינו לבין משטח הדריכה ובור האיגום לא נחשף. הצינור או התעלה שהובילו את התירוש ממשטח הדריכה לבור הסינון חצו את המשכו של קיר 1002, שהיה הרוס לחלוטין.
 
בור האיגום. רק שליש מהמילוי בבור נוקה ותחתיתו לא נחשפה (F1006; מידות משוחזרות 1.5×1.5 מ', כ-2.45 מ' עומק; איור 8). חלקו העליון היה בנוי אבן וחלקו התחתון נחצב בסלע.
במילוי שהצטבר בתוך הבור נמצאו שברי טיח עבים שככל הנראה נפלו מהדפנות. בתחתית בור האיגום נמצא שבר גדול של אבן ריבועית (0.4×0.4 מ') שבאמצעיתה חור, כנראה בסיס אבן של מכבש בורג מעץ (איור 9). מציאתה של האבן בתחתית בור האיגום עשויה להעיד על עזיבה מתוכננת של הגת.
 
במילויים שמעל הגת ובתוך הבורות נמצאו מעט שברי כלי חרס המתוארכים למשך זמן ארוך יחסית. התקופה ההלניסטית מיוצגת בסירי בישול (איור 1:10, 2), קנקנים (איור 3:10–5) ונר (איור 6:10). שברי כלי חרס מהתקופות החשמונאית–הרודיאנית כללו קערה (איור 7:10), קנקנים (איור 8:10–10) ופך (איור 11:10). שברי כלי החרס מהתקופה הרומית הקדומה כללו סיר בישול (איור 12:10), פכים (איור 13:10–15) וכן (איור 16:10). מן התקופה הרומית נמצאו אגנים (איור 18:10, 19) וקנקנים (איור 20:10, 21). מהתקופה הביזנטית נמצאו אגנים (איור 22:10–25), קנקנים (איור 26:10, 27) ופך (איור 28:10).
נמצא שבר אבן (איור 17:10) שאולי היה חלק ממשקולת מהתקופה ההרודיאנית/הרומית הקדומה וכן מטבע מזמן שלטונו של הורדוס שנחשף עמוק במילוי של בור האיגום (ר"ע 104768).
 
שברי כלי החרס ממגוון התקופות נמצאו מעורבים בכל המילויים וחומר מאוחר נמצא בתחתית בור האיגום. לפיכך, אפשר לקבוע שהגת נעזבה סופית בתקופה הביזנטית הקדומה. במילויים לא נמצא כל שריד של אבני פסיפס שהיו קשורות בדרך כלל למפלס פסיפס מעל משטח הדריכה בגתות מהתקופה הביזנטית. מכאן שלא נעשה כל שינוי בגת בתקופה זו ובסיס האבן של מכבש הבורג עשוי להיות קשור לשינויים בתהליך הסחיטה שהתרחשו בתקופה הרומית, או שהוא מגת שכנה.
זמן בניית הגת הוא כנראה גם זמן בנייתה של הגת מתל מיכל שהיא גדולה יותר (Z. Herzog, G. Rapp, Jr. and O. Negbi. Excavations at Tel Michal, Israel, Mineapolis-Tel Aviv 1999. Pp. 68–173). החשיפה המצומצמת של הגת בכפר אוריה לא אפשרה לשחזר את גודלה (כ-7×5 מ') ואת התפתחות שיטת הסחיטה במהלך 600–800 שנים שבהן היה השטח מיושב, על סמך ממצא כלי החרס. מחקר נוסף של משטח הדריכה וסביבות הגת יאפשר אולי להבין טוב יותר את המתקן.