בריבוע A (איור 2) נמצאו שרידי בנייה משכבות II ו-I ושכבת מילוי (שכבה III) המכסה את פני הסלע. בשכבת פני השטח (L100) נמצאו שברי כלי חרס מעטים מן התקופה הביזנטית, מטבע מן התקופה העבאסית (המאה הט' לסה"נ; מס' ר"ע 109552) ומכלול מעורב של שברי כלי זכוכית: מן המאה הח' לסה"נ (להלן, איור 1:5, 2), משלהי המאה הי' וראשית המאה הי"א (להלן, איור 3:5–5) ומן המאה הי"ד לסה"נ (להלן, איור 6:5, 10).

 
שכבה III. על סלע הטרוורטין כיסה מילוי של אדמה כהה (L111; מידות 0.6–0.8 מ' עובי) שנמצאו בו שברי חרס רבים אך שחוקים מן התקופה הביזנטית. כן נמצא בו מעט חומר מאוחר, כולל מטבע זנג'י מן המאה הי"ב לסה"נ (מס' ר"ע 109554), שחדר לשכבה זו בעת חפירת בור מודרני (1 מ' קוטר) אשר העמיק עד לסלע בפינה הצפונית-מערבית של שטח החפירה.
 
שכבה II. נחשפו שרידי חדר שצירו צפון–דרום: שלושה קירות (W14W12), אשר הושתתו על מילוי 111 והשתמרו לגובה נדבך אחד, ורצפה (L113 ,L107). קירות 12 ו-13, שלא נחשפו למלוא רוחבם, נבנו מאבני גוויל של בזלת וגיר. קיר 14 (0.55 מ' רוחב) נבנה מאבני בזלת מהוקצעות היטב. הרצפה, הניגשת אל שלושת הקירות, עשויה מחומר לבנים מעורב באדמה ובשברי חרסים המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה. על הרצפה נתגלה מטבע עבאסי מן המאה הט' לסה"נ (מס' ר"ע 109553). מכלול כלי החרס שנמצא במילוי על רצפת החדר כלל שברים קטנים, שבלטו בהם שברי כלים העשויים מטין בהיר. מאחר שלא נמצאו במכלול קערות מזוגגות יש לתארכו לראשית התקופה העבאסית.
 
שכבה I. נחשפו שרידי מבנה שהושתת על שרידי שכבה II: שני קירות (W11 ,W10; רוחב 0.55 מ') בנויים מאבני בזלת מהוקצעות היטב, היוצרים פינת חדר, שאליהם ניגשת רצפה (L105). הקירות השתמרו לגובה מרבי של שלושה נדבכים. הרצפה, העשויה מחומר לבנים מעורב באדמה ובמעט אבנים קטנות, שרדה רק בחלקה. במילוי שנח על הרצפה
(L104) נמצאו שברים רבים אך קטנים של כלים עשויים ביד ושל קערות מזוגגות – חלקן מעוטרות בדגמים הנדסיים – שזמנן התקופה הממלוכית.
 
בריבוע B (איור 3) נחשפו שרידי בנייה השייכים לשכבה I בלבד: רצפה (L102), הכוללת משטח עבודה ושני טבונים עגולים (L108 ,L106), אשר נחו על תשתית (L112 ,L109; עובי 0.4–0.7 מ') המכסה על סלע הטרוורטין. רצפה 102 עשויה מחומר לבנים מעורב בשברי חרס, במעט אדמה ובאפר רב. בעת פירוק הרצפה נמצא מכלול חשוב של כלי זכוכית האופייניים לתקופה הממלוכית (L103; המאה הי"ד לסה"נ; להלן, איור 7:5–9, 11). משטח העבודה שמתארו היה כנראה עגול (1.05 מ' קוטר), נחשף בחלקו בקצה המזרחי של שטח החפירה. המשטח נבנה מאבני בזלת מסותתות חלקית. שני הטבונים במערב הריבוע ובצפונו זהים בקוטרם (1 מ'), נכרו אל תוך הרצפה ובתוכם נמצאה כמות רבה של אפר ופחם, וכן עצמות ושברי כלי חרס שרופים.
במכלול כלי החרס מהמשטח בולטות קערות מזוגגות (איור 1:4), חלקן מעוטרות בפסי חיפוי (איור 2:4), קערות מזוגגות העשויות בתבנית (איור 3:4), קערות מטיפוס Soft Paste Ware (איור 4:4), קערות מיובאות מקפריסין (איור 5:4) וסירי בישול (איור 7:4). כן נמצאו כלים העשויים ביד, ובהם קערה (איור 6:4), קנקן מולסה (איור 8:4), פך מעוטר בצביעה (איור 9:4), צפחת עם עיטור תבליט (איור 10:4), וכלי מעוטר בחריטה (איור 11:4). כל אלה מתארכים את השרידים לתקופה הממלוכית.
 
ממצאי החפירה מסייעים בהכרת הפריסה היישובית של בית שאן במהלך התקופות. אף שמקובל לזהות את מקום החפירה כחלק משטחה של העיר בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה, הממצא מתקופות אלו דל ונתגלה רק בשטח A. בתקופה הממלוכית היה שטח זה בתחום העיר, על סמך הממצאים מתקופה זו שנתגלו בשני הריבועים, בעיקר בריבוע B. הממצא מן התקופה הצלבנית, לעומת זאת, דל מאוד אף שהחפירה נערכה במרחק של 70 מ' בלבד מן המצודה בת התקופה.
 
כלי הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
נמצאו 66 שברים של כלי זכוכית, מהם כ-30 שברים של כלים מזוהים. שבר אחד בלבד, מבסיס של כוס או של פכית, תוארך לתקופה הרומית המאוחרת. שברי כלים אחדים טיפוסיים לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית, ובהם בסיסים של גביעי יין ובית פתיל מנר קערה. כלים אלה מוכרים ממכלולים אחרים מחפירות בבית שאן. עיקר ממצא הזכוכית הוא של כלים מן התקופות האסלאמית הקדומה והממלוכית; מבין אלה נבחרו 11 שברים לפרסום: שבעה כלים שנמצאו בשכבת פני השטח בריבוע A (איור 1:5–6, 10) וארבעה שנמצאו בשכבה מן התקופה הממלוכית בריבוע B (איור 7:5–9, 11).
 
לתקופה האסלאמית הקדומה מיוחסים שני כלים. הראשון הוא קערה מזכוכית בגוון צהבהב, מעוטרת מתחת לשפה במצבט דו-צדדי בדגם המורכב ממעוינים ומשורה אנכית של קווים קצרים (איור 1:5). קערות מסוג זה החלו להופיע בתקופה האומיית ונפוצו מאוד בתקופה העבאסית, כפי שהתגלה בחפירות האוניברסיטה העברית בבית שאן (Hadad S. 2005. Islamic Glass Vessels from the Hebrew University Excavations at Bet Shean [Qedem Reports 8]. Jerusalem. P. 37). הכלי השני, המיוחס לתקופה האומיית, הוא בקבוק ששפתו מקופלת פנימה, העשוי מזכוכית בגוון טורקיז שנופחה לדפוס בדגם של צלעות אנכיות (איור 2:5). כלים שכל גופם נעשה בגוון טורקיז נדירים למדי ואילו עיטור בחוטי טורקיז על כלים מזכוכית בהירה היה נפוץ בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה האומיית.
 
שלושה כלים מתוארכים למאות הי'–הי"א לסה"נ: שני בקבוקים (איור 3:5, 4) ובסיס של כוס או של בקבוק (איור 5:5). הבקבוקים עשויים מזכוכית חסרת צבע המכוסה בשכבת בלייה קשה מאכלת, ולשניהם שפת מדף עבה. בקבוק מס' 3 פשוט ואינו מעוטר ואילו בקבוק מס' 4 עוטר בליטוש של פס אופקי מתחת לשפה וכן בעיטור חתוך ומלוטש על הצוואר, שממנו שרדה מגרעת סגלגלה אופקית אחת. הבסיס (מס' 5) עשוי זכוכית חסרת צבע עם תת-גוון צהבהב. כלי זה עדין יותר ואיכות הזכוכית שלו טובה יותר מזו של שני הבקבוקים. הדופן שמעל הבסיס עוטרה בפס אופקי חתוך. שלושת הכלים דומים מאוד לכלים מטרופת הספינה בסרג' לימני, לחופיה הדרומיים של תורכיה, המתוארכת לשליש הראשון של המאה הי"א לסה"נ. כלים רבים מסוג זה נמצאו בארץ ישראל בטבריה וברמלה, וכן בבית שאן, שם נמצאו בקבוקים מטיפוס זה במכלולים שתוארכו לתקופה העבאסית–פאטימית (Hadad 2005, Pp. 44–45, Pl. 42:863–864).
 
שאר הכלים מתוארכים לתקופה הממלוכית (איור 6:5–11). שפה מס' 6 שייכת לכוס או לבקבוק בגוון סגלגל; קצה השפה מעוטר בחוט לבן שחומם פנימה. שני בסיסי טבעת דומים מאוד (מס' 7, 8) שייכים לכוסות גליליות גבוהות, שלעתים שימשו גם נרות; הם עשויים מזכוכית חסרת צבע שעליה הוסף חוט זכוכית בגוון טורקיז. בקבוק מס' 9 עשוי מזכוכית בגוון סגלגל ומעוטר בחוט לבן-אפרפר, הכרוך מקצה השפה ועל הצוואר; החוט בולט על פני הדופן ואינו משוקע בה. שבר גוף מס' 10 מייצג קבוצה של כלים המעוטרים בשיבוץ חוטי זכוכית בשיטה המכונה מרוורינג (marvered glass), האופיינית לתקופה הממלוכית: חוטים בהירים המשובצים בזכוכית כהה, לרוב בצבע לבן על רקע סגול, כמו בדוגמה שלפנינו. שבר מס' 11 שייך לקנקנית או לטפטפן מזכוכית סגולה, שגופו מעוטר בדפוס בדגם של צלעות אנכיות מסובבות באלכסון. על הצוואר והכתף אפשר להבחין בשרידי חוט לבן שעיטר את הכלי. מן הכתף אל הצוואר משוכות שתי ידיות קטנות מעוצבות. כלי זה – על צורתו, ובעיקר ידיותיו, הגוון הסגול שלו המעוטר בחוט לבן, ודגמי העיטורים שלו – משקף היטב את מסורת עיצוב כלי הזכוכית בתקופה הממלוכית. קבוצת כלים ממלוכית זו דומה מאוד לכלים שנמצאו בחפירת ההצלה של השכונה הממלוכית אל-וואטה בצפת (הרשאה מס' 4210-A), במכלול שתוארך למאה הי"ד לסה"נ.