בגת הפשוטה היה משטח דריכה (F1001; מידות 2.0×2.5 מ' 0.7 מ' עומק; איור 2) ובור איגום ממזרח (F1002; מידות 0.8×0.9 מ', 1.4 מ' עומק). את מיקום הגת בתחתית המדרון אפשר להסביר בקרבה לכרמים שבעמק.

על המדרון מתחת למשטח הדריכה וסמוך לפינתו הדרומית נמצא גוש סלע גדול (F1005; איור 3). נראה שהגוש היה חלק מהצד המזרחי של משטח הדריכה ובמהלך הזמן ניתק ממקומו המקורי, אולי בשל חציבה מכוונת ואולי בשל סדק בסלע שהתרחב בפתאומיות (רעידת אדמה?).
החלק האחורי של משטח הדריכה שעון כנגד הגבעה וחציבתו חתכה לרוחבה מערה טבעית שנמשכה מערבה (F1003; ר' איור 3) ושבתקרתה סדק שנפתח לפני השטח. המערה שהופרדה ממשטח הדריכה בקיר בנוי בחלקו (W1007) שימשה אולי להעמדת קנקנים, אולם השטח המצומצם (כ-0.9×2.0 מ', 0.6 מ' עומק) והכמות הזעירה של שברי כלי חרס אינם מאששים הצעה זו. בסלע שמעל המערה נחצב ספלול (F1006; איור 4) ששימושו אינו ידוע.
משטח הדריכה נחצב בקפידה וטויח בשתי שכבות של טיח (איור 5). תעלה חצובה עם חתך מעוגל חיברה בין משטח הדריכה לבור האיגום בדרום-מזרח (איור 6). פתח התעלה במשטח היה מכוסה בגושי טיח, ייתכן שמקורם בבליה של הקירות ובפעילות של מים.
לבור האיגום (F1002) רצפה וקירות מטויחים היטב. בפינתו הדרומית-מזרחית נחצב בור שיקוע לאיסוף הזגים (איור 7). במחצית גובה הקיר המזרחי של בור האיגום, סמוך לפינה המזרחית נחצב שקע שנועד להקל על הכניסה והיציאה מהבור.
סדק טבעי דמוי תעלה שהוביל לקצה הצפוני-מזרחי של בור האיגום נחסם בגוש של טיח ואבנים (W1000) שמנע חדירה של מי גשמים (איור 8). מחוץ לפינה הצפונית-מזרחית של בור האיגום נראו שתי תעלות ניתוק – שרידי עבודת החציבה בשטח (F1004; ר' איור 8).
במילויים שכיסו את הגת נמצאו שברים קטנים רבים של כלי חרס. חרס אחד של סיר בישול תוארך לתקופת הברזל (איור 9 :1) וכל יתר השברים תוארכו לתקופה החשמונאית, בהם קערות (איור 9 :2, 3), סיר בישול (איור 9 :4) ופך (איור 9 :5) ולתקופה ההרודיאנית, בהם סירי בישול (איור 9 : 6-8), קנקן (איור 9 :9) ופך (איור 9 :10).
 
הגת שנחפרה פשוטה ומתאימה למכלול כפרי בפאתי ירושלים. הסלע שבו נחצבה לא מתאים לחציבת מתקנים ובכל זאת נעשה מאמץ למקם אותה בקרבת הכרמים ולפיכך נעשה שימוש בטיח באיכות גבוהה.