המתקן

למתקן (8.2×8.2 מ'; איורים 1, 2) שני שלבים, הראשון (1) מתוארך לתקופה הביזנטית המאוחרת (המאה הו' לסה"נ), והשני (2) מתוארך לתקופת המעבר מהתקופה הביזנטית המאוחרת לתקופה האסלאמית הקדומה (המאה הז' לסה"נ).
שלב 1. המתקן תחום בקירות (W13–W10) ונחלק לשני תאים שווים בגודלם (II ,I) בקיר שכיוונו צפון–דרום (W14; איור 3). קיר 10 (8.2 מ' אורך, 0.9 מ' רוחב, 0.11 מ' גובה) בנוי אבנים מסותתות היטב (0.11×0.33×0.55 מ') שמשולבות בפן חיצוני מדבש ואבני גוויל קטנות (0.06–0.09×0.10×0.18 מ') ודופנו הפנימית מטויחת בטיח הידראולי לבן. קירות 11–13 בנויים בדומה לקיר 10. קירות 12 ו-13 נפגעו מפעילות בת ימינו. בחתך בדיקה ממזרח לקיר 11 (L136) נראה כי הקיר השתמר לגובה נדבך אחד.
במרכז תא II, מעט לדרום, נמצא בור עגול (L141; קוטר 1.17 מ', עומק 0.55 מ') שדופנותיו ורצפתו מטויחות בטיח הידראולי מעורב בגריסי חרס המעניקים לו צבע ורוד-אדמדם. בתוך בור 141 נחשף בור עגול נוסף, קטן יותר (L142; קוטר 0.73 מ', עומק 0.1 מ'; איור 4), שדופנותיו ורצפתו מטויחות בטיח הידראולי דומה.
השימוש בטיח ההידראולי ובורות 141 ו-142 מרמזים כי המתקן שימש לייצור נוזלים כמו יין או שמן. הקטנת בור 141 מראה שתחילה שימש המתקן לייצור כמות גדולה של תוצרת, ומאוחר יותר הותאם הבור לייצור כמות קטנה יותר.
שלב 2. בתאים I ו-II הונחו רצפות פסיפס מעל שכבות עבות של תשתית, ונוספו למתקן תאים מבחוץ.
תא I רוצף בפסיפס תעשייתי לבן עשוי ברישול (L120; מידות האבנים 2×2 ס"מ; איור 5) שהשתמרותו בינונית ושנפגע קשות בחלקו הצפוני. בצפון-מערב תוקנה הרצפה בשברי גוף של כלי חרס, בעיקר שברי קנקנים המתוארכים לתקופה הביזנטית המאוחרת; ריבוי התיקונים ברצפה מעיד על משך שימוש ארוך. בצפון התא נפתח חתך (L133) ונחשפה תשתית שבראשה טיח הידראולי מעורב בגריסי חרס (4 ס"מ עובי), מתחתיו אבני חול עם גריסי פחם וצדף (0.16 מ' עובי) ובבסיס אבני גוויל קטנות (0.2 מ' עובי); מפלסים אלה הם טכניים, ללא משמעות כרונולוגית.
בתא II, שפינותיו מעוגלות מעט מדיפון בטיח הידראולי, השתמרה רצפת פסיפס (כ-10 ס"מ אורך) בפינה הצפונית-מזרחית בלבד. בשאר חלקי התא נחשפה תשתית (L132) הדומה לזו שבתא I, ששלביה זוהו בחתך (L134).
סביב המתקן נחשפו שלושה תאים קטנים הניגשים אל קירותיו. מדרום לקיר 10 נמצא תא מרובע (L144; מידות 1×1 מ', עומק 0.19 מ') בנוי אבני גוויל קטנות (0.2×0.2×0.2 מ') שבו רצפת טיח הידראולי מעורב בגריסי חרס בצבע ורוד-אדמדם. מדרום-מזרח לקיר 10 נמצא תא (L117; מידות 1×1 מ', עומק 0.41 מ') שדופנו הפנימית מטויחת בטיח הידראולי ורדרד, המחובר אל תא II בצינור עופרת (8 ס"מ קוטר, 0.5 מ' אורך; איור 6). ממערב לקיר 11 נמצא תא מעוגל (L143; כ-0.9 מ' רוחב) בנוי מאבני גוויל קטנות (0.14×0.15×0.14 מ') ומטויח מפנים בטיח הידראולי לבן. התאים שימשו ככל הנראה לאחסון נוזלים.
המתקן קשור לתעשיית נוזלים ותוכניתו מזכירה גתות מן התקופה הביזנטית. גם תאים נלווים ושימוש בצינור עופרת מוכרים בתעשיית היין.
 
משטחי עבודה
מצפון לקיר 12 ועד למרחק של כ-6.5 מ' ממנו נחשפה תשתית רצפה (L128 ,L116; איור 7) בנויה אבני גוויל קטנות ובינוניות; באזורים מסוימים השתמר עליה טיח לבן, ככל הנראה שרידי רצפה. ממזרח לקיר 13 נחשפה תשתית רצפה דומה (L118) שנפגעה מפעילות בת ימינו. נראה כי המשטחים המרוצפים סביב המתקן שימשו משטחי עבודה.
 
שרידי קירות
מצפון-מזרח למתקן נחשף קיר (W15; אורך 2.5 מ', רוחב 0.6 מ', גובה 0.6 מ') שכיוונו מזרח–מערב, בנוי מאבני כורכר מסותתות שביניהן שולבו אבני גוויל בינוניות וקטנות ללא חומר מלכד. ממזרח לקיר 15 נחשף מקבץ אבני גוויל, ככל הנראה מפולת שמקורה בקיר זה. הקיר השתמר חלקית עקב פגיעה בת ימינו (L130).
ממזרח למתקן נחשף יסוד קיר חצוב בכורכר (W16; אורך 3.4 מ', רוחב 0.6 מ', גובה 0.4 מ') שנדבכיו העליונים לא שרדו. לצד היסוד מדרום נחשפה תשתית רצפה עשויה אבני גוויל קטנות (L131).
עקב השתמרותם הירודה של קירות 15 ו-16, אי אפשר לשלבם בתוכנית אדריכלית כוללת.
 
מפלס חיים
בריבועים F1 ו-F2 (לא מופיעים בתוכנית) נחפר מפלס חיים עשוי מאדמה אפרפרה שעליו שברי כלי חרס, ובהם קנקנים, קערות, ופכים מן התקופה הביזנטית המאוחרת. נראה כי אלה הם שולי האתר ובהם התקיימה פעילות מועטה.
 
הממצאים
בחתכים שנחפרו במתקן ומסביב לו נמצאו בעיקר שברי גוף של קנקנים (איור 1:8, 2) וכן פך (איור 3:8), כולם מן התקופה הביזנטית. בהצטברות שכיסתה את המתקן ואת משטחי העבודה נמצאו שברי גוף של קערות (איור 4:8, 5), קנקנים (איור 6:8–8), כלי אנטיליה (איור 9:8–11), פך (איור 12:8) ובסיס אמפורה (איור 13:8) שתוארכו לתקופות הביזנטית המאוחרת–האסלאמית הקדומה.
בהצטברות שמעל המתקן נמצאו שלושה מטבעות, מהם זוהו מטבע ברונזה של אלכסנדר מוקדון (336–323 לפסה"נ; מס' ר"ע 119151; איור 9) ומטבע פלס עבאסי מנחושת (המאה הט' לסה"נ; מס' ר"ע 119152), אך אין בהם כדי לתארך את השרידים.
ממצא הזכוכית כלל בעיקר חומר בן ימינו מלוקוסים מופרעים.
 
מידות המתקן מצביעות על הפקת כמויות גדולות של תוצרת, כנראה של יין. טיב בניית המתקן ותחזוקתו מצביעים על משך שימוש ארוך. את יציאת המתקן משימוש במעבר מן התקופה הביזנטית לתקופה האסלאמית הקדומה יש להבין על רקע הירידה בייצור היין בתקופה זו.