תחילה הוסרה מפני השטח שכבה עבה של חרסית (0.4 מ' עובי). בחלק הצפוני-מערבי של השטח נחשפה פינה של שני קירות (W16 ,W15), שנבנו באבני גזית ואבני גוויל במגוון גדלים. אל הקירות ניגשת מצפון-מערב ומדרום רצפה עשויה מלוחות אבן (L20), המונחת על שכבה דקה של גיר כתוש. על רצפה 20 התגלתה קערה באתרה (איור 2: 5). ממזרח לקיר 15 נחשפה רצפה של פסיפס תעשייתי (L33), שנפגעה בחלקה, הניגשת אל בור מטויח (L34; איור 3), שחלקו העליון דופן באבנים קטנות. חלקו המזרחי של הבור לא נחפר מפאת חשיפתם של קברים מוסלמיים, אך נראה כי הבור ורצפת הפסיפס היו חלק מגת. מעל רצפת הפסיפס התגלו חרסים מהתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם קערות (איור 2: 1, 4), קדרה (איור 2: 7) ונר תמים מעוטר בעלי חיטה (איור 2: 9).

בחלק הדרומי של שטח החפירה נחשף מתקן שנחצב בסלע ודופן מכל צדיו באבני גזית מסותתות היטב (L27; מידות 1.1×2.6 מ', 3 מ' עומק; איור 4). החפירה לא העמיקה עד לקרקעית המתקן.
על קירות הגזית של המתקן נבנו קירות מאבני שדה גדולות המונחות על יסוד של אבני גוויל קטנות (W37 ,W23 ,W21 ,W17), שנועדו כנראה למנוע חדירת סחף למתקן. בין קירות הגזית של המתקן לקירות שמעליהם התגלו בכמה מקומות שרידי טיח. מצפון לקיר 17 צמוד אליו נבנה קיר נוסף (W13) באבני גוויל, והוא הונח ישירות על הסלע ללא יסוד. בתוך המתקן התגלו קערות פשוטות (איור 2: 2), חלקן מזוגגות (איור 2: 3, 6), קדרות (איור 2: 8) וקנקנים מהמאות הח'–הט' לסה"נ. נראה כי המתקן שימש לאחסון תוצרת חקלאית.