לאורך השדרה נערכו שתי חפירות נוספות (לחפירות שנערכו לאחרונה בין השדרה לתל יפו, ר' חדשות ארכיאולוגיות 122: איור 1). בחפירה שנערכה לאורך הנתיב המערבי של השדרה, בין רחוב רזיאל לרחוב מרזוק ועזר, ובחלק המזרחי של רח' רזיאל (איור 1:1, 2) נתגלו שרידי קירות ורצפות מן התקופה הההלניסטית, וכן יסודות של מבנה, מערכות ניקוז, בורות ספיגה, רצפות ודרך מן התקופה העות'מאנית המאוחרת. בבדיקה שנערכה לאורך הנתיב המזרחי של השדרה, בין הרחובות יהודה הימית ושלמה, נחשפו שרידי קירות מן התקופות ההלניסטית והביזנטית ושרידיהן של השדרה מן התקופה העות'מאנית המאוחרת ושל תעלת הניקוז שנמשכה לאורכה (איור 3:1 [C–A]; חדשות ארכיאולוגיות 123). החפירה המתוארת להלן נערכה כ-100 מ' מצפון לשרידים אלה, ועל כן מוספרה כהמשכה של החפירה הדרומית (שטח D); ריבועי החפירה בה מוספרו מדרום לצפון
(D37–D1; איור 1). מתוך 37 הריבועים נחפרו שלושה רצפים (24 ריבועים סה"כ; 
D28–D27 ,D15–D1 ו-D37–D32), שבהם נתגלה מתחת לרחוב המודרני מילוי ששימש מצע לרחוב הבריטי, ומתחתיו – שרידים של קירות, רצפות ותעלות ניקוז מן התקופה העות'מאנית המאוחרת, וכן שברי כלי חרס מן התקופות ההלניסטית והביזנטית; בבדיקה המקדימה לא נתגלו עדויות לשרידים כלשהם בין רצפי ריבועים אלה. 
 
בריבועים D15–D1 (איורים 2, 3) נחשפה לאורך 96 מ' תעלת ניקוז (0.4 מ' רוחב, 0.4 מ' עומק) מן התקופה העות'מאנית המאוחרת – המשכה של התעלה שנחשפה בחפירה הדרומית (איור 2:1). מצפון לריבוע D15 השתמרות התעלה חלקית; כ-25 מ' מצפון לו הובחנה מתחת למדרכה רק דופנה המזרחית של התעלה. דופנות התעלה (W21 ,W20), אשר השתמרו היטב, נבנו מאבני כורכר בינוניות וגדולות (0.14×0.24×0.25 מ') מסותתות היטב, שהונחו עם חומר מליטה לבן-אפרפר שבו מעורבים גריסים לבנים וצדפים מרוסקים. קרקעית התעלה (L220) בנויה מאבני כורכר בינוניות (0.16×0.18×0.28 מ') מהוקצעות, שהפן העליון שלהן הוחלק; הן הונחו ללא חומר מליטה (איור 4). בבדיקה שנעשתה מערבית לתעלת הניקוז הובחן כי היא הושתתה על אדמה חרסיתית. קירוי התעלה לא השתמר. בחתך המזרחי של ריבוע D12 נחשפו שתי שכבות של מרצפות בצבעים לבן ושחור (0.15×0.20 מ', 3 ס"מ עומק); ייתכן כי התעלה הייתה מקורה בחלקה במרצפות אלה.
בריבועים D8–D1 נתגלו אבני כורכר בינוניות וגדולות (0.15×0.24×0.44 מ') שהונחו במכוון בתוך התעלה (L281; איור 5), ככל הנראה כדי לסתום אותה לקראת סלילה מחדש של הרחוב בתקופת המנדט. על פי שיטת הבנייה של התעלה והממצא הקרמי בה, אשר כלל מקטרות, יש לתארכה לתקופה העות'מאנית המאוחרת. אורכה של התעלה ובנייתה האיכותית מלמדים על יכולת ארגון ותכנון של גוף אדמיניסטרטיבי – עדות נוספת לעוצמת השלטון העות'מאני בעיר יפו.
 
בריבועים D27 ו-D28 (איור 6) נתגלו יסודותיהם של שני קירות מקבילים זה לזה, שנשתמרו לגובה ארבעה ותשעה נדבכים (W30 – אורך 4.2 מ', רוחב 0.57 מ', גובה 0.6 מ'; W32 – אורך 4.3 מ', רוחב 0.50–0.72 מ', גובה עד 1.2 מ'). הקירות, שצירם צפון-מזרח–דרום-מערב, נבנו מאבני כורכר שלוכדו בחומר מליטה לבן-אפרפר, שבו מעורבים צדפים מרוסקים; קיר 30 נבנה מאבנים בינוניות (0.18×0.20×0.30 מ'), ואילו קיר 32 – מאבנים קטנות ובינוניות (0.08×0.16×0.16 מ'). שני הקירות נפגעו במרכזם בשל הנחת תשתית מודרנית. דומה כי שני הקירות, אשר הושתתו על אדמה חרסיתית
(L275 ,L261), השתייכו למבנה אחד. סגנון הבנייה והממצא הקרמי שנמצא לצד הקירות ומתחתם מעידים כי זמנם מן התקופה העות'מאנית המאוחרת. הבנייה האיתנה מלמדת על ממדיו הגדולים של המבנה, אולי אחד מבתי הבאר שהוקמו באזור זה.
בריבועים אלה נחשפו קטעים משני קירות נוספים, שמצב השתמרותם גרוע. בפינה הדרומית-מערבית של שטח החפירה נחשף בדל קיר שצירו מזרח–מערב (W29; אורך 1.33 מ', רוחב 0.55 מ', גובה 0.1 מ'), ממנו השתמר נדבך אחד של אבנים בינוניות מהוקצעות (0.10×0.27×0.29 מ'). הקיר נפגע בקצהו המזרחי בעת הנחת תשתית מודרנית. כמטר אחד צפונה נתגלה קיר (W31; אורך 2 מ', רוחב 0.30–0.43 מ', גובה 0.15 מ'), שצירו צפון–דרום, ממנו שרד נדבך אחד של בניית דבש או יציקה, העשויה מאבנים מהוקצעות ומחומר מליטה לבן מעורב עם צדפים מרוסקים. שני הקירות, אשר הושתתו על אדמה חרסיתית, אינם מצטרפים לכדי תוכנית אדריכלית ברורה. אולם על פי סגנון בנייתם והממצא הקרמי שנמצא סמוך להם אפשר לתארכם לתקופה העות'מאנית המאוחרת. 
 
בריבועים D37–D32 (איורים 7, 8) נתגלו יסודות של שני קירות מקבילים, שצירם הכללי צפון–דרום, ככל הנראה שרידי תעלה, וכן קטעי רצפות. מן הקיר המזרחי (W28; אורך כולל 20.45 מ', רוחב 0.5 מ', גובה 0.45 מ') נחשפו שני קטעים ארוכים, שהשתמרו לגובה שניים עד ארבעה נדבכים; הצפוני בהם מתעקל מערבה, לעבר רח' רזיאל (רח' בוסטרוס בתקופה העות'מאנית). מן הקיר המערבי, המרוחק כ-1 מ' מן המזרחי, שרדו שלושה קטעים קצרים יותר (W26; אורך כולל 15.35 מ', רוחב 0.4–0.5 מ', גובה 0.5–0.8 מ') לגובה שלושה עד שמונה נדבכים. הקירות, אשר נפגעו בעת הנחת תשתיות מודרניות, נבנו מאבני כורכר מהוקצעות בינוניות (0.20×0.28×0.30 מ') וקטנות (0.10×0.14×0.16 מ'), שלוכדו באדמת חמרה מעורבת עם מעט גריסי סיד. בבדיקות שנערכו מצפון-מזרח לקיר 28 (L273) ומשני עבריו של קיר 26
(L274 ,L270 ,L263 ,L262 ,L247) נחשפה שכבה עבה (1.3 מ' עובי) של אדמה חרסיתית ובה סימני גלי, נזאז ומנגן, האופיינית לאזורים ביצתיים או ביצתיים למחצה, שעליה הושתתו שני הקירות.
אף שלא נמצאה רצפה הקושרת בין שני הקירות, דומה כי שיטת הבנייה הדומה שלהם והציר הזהה מעידים כי אלה דופנותיה של תעלה שנועדה להולכה או לניקוז של כמות מים גדולה; תעלות ניקוז הבנויות בשיטה דומה ותוארכו לתקופה העות'מאנית או לימי המנדט נתגלו בשכונת שועפת בירושלים (הרשאה מס' 4965-A). אולם, קשה לקבוע בוודאות למה שימשה התעלה. אף שאפשר כי הייתה חלק ממערכת של תעלות ניקוז שנמשכו לאורך תוואי הרחובות באזור, דומה כי התעלה נועדה לנקז את מי הביצה העונתית (אל-באסה), שהתפתחה מדי חורף ממזרח לשדרה, באזור אצטדיון בלומפילד של היום, אל עבר הים. על פי מקורות היסטוריים, יצרה הביצה מטרד בריאותי בשל יתושים נושאי מלאריה שדגרו בה, ולאחר גשמי חורף 1893 ניסו התושבים לנקז את הביצה באמצעות תעלה שהוליכה לכיוון צפון-מערב, אל עבר חוף הים, ליד השכונות סלמה וסכנת ראשיד. תוואי התעלה, התואם את מיקומה במפות מן התקופה, היסודות האיתנים והקרקע הביצתית שעליה הוקמה מחזקים סברה זו. כמו כן, קיים שוני בולט בין תעלה זו לבין תעלת הניקוז שנתגלתה בריבועים D15–D1, כמו גם בינה לבין תעלת ניקוז צרה ומקורה מן התקופה העות'מאנית המאוחרת שנתגלתה ברח' הצורפים, כ-600 מ' מדרום-מערב לה (איור 4:2; חדשות ארכיאולוגיות 122).
 
אל הנדבך העליון ששרד מקיר 26 ניגשת ממערב תעלה קטנה ומקורה (L236; אורך 0.9 מ', רוחב 0.7 מ', עומק 0.35 מ'; איור 9). דופנותיה בנויות מאבני כורכר קטנות מלוכדות באדמת חמרה מעורבת בגריסים לבנים וצדפים מרוסקים. קרקעית התעלה ודופנותיה טויחו בטיח לבן-אפרפר, והיא קורתה באבני כורכר גדולות (0.26×0.28×0.46 מ'). נראה כי תעלה זו, המתוארכת על פי שיטת הבנייה והממצא הקרמי שנתגלה בה לתקופה העות'מאנית המאוחרת, הוליכה שפכים מבית מגורים שנחשף ממערב לשדרה (איור 1:1) אל תעלת הניקוז.
 
מעל שרידי תעלת הניקוז נחשפו שני קטעים של רצפות עשויות טיח לבן-אפרפר שבו מעורבים גריסי סיד וצדפים מרוסקים:בריבוע D33 (ר' L240; מידות 0.27×3.60 מ', עובי 0.13 מ') ובדופן הצפונית של ריבוע D37 (ר' L239). דומה כי קטעי הרצפות שייכים למכלול אחד, ואפשר שיש לקושרן עם שרידי השדרה שנסללה בתקופה העות'מאנית המאוחרת, ששרידיה נחשפו בנתיב המערבי של שדרות ירושלים (איור 1:1). 
 
ממצא. הממצא הקרמי כלל שברי גוף של כלים מהתקופות ההלניסטית, הביזנטית והעות'מאנית. שברי כלי חרס מן התקופה ההלניסטית, ובהם קערה עם חיפוי אדום (איור 1:10), ומן התקופה הביזנטית, ובהם קערה (איור 2:10) ואמפורה (איור 3:10), נמצאו באדמה החרסיתית שעליה הושתתו התעלות ושרידי המבנים מן התקופה העות'מאנית. דומה כי מקורם בסחף, ככל הנראה מאזורים סמוכים שבהם נמצאו שרידים אדריכליים מתקופה זו, כמו למשל בחפירה שנערכה דרומה יותר לאורך השדרה (איור 3:1). הממצא הקרמי מהצטברויות שנמצאו מעל, מתחת ולצד השרידים האדריכליים מיוחס לתקופה העות'מאנית, וכלל קערות פשוטות (איור 4:10, 5), קערות מזוגגות (איור 6:10–9), קערות פורצלן (איור 10:10), קנקנים (איור 11:10) מטיפוס Gaza Ware ומקטרות (איור 12:10, 13).
 
בחפירה נמצאו שבעה מטבעות, מתוכם ארבעה שאפשר היה לזהות: מטבע מראשית השלטון הביזנטי (335–341 לסה"נ; ר"ע 122212) שנמצא באדמת הסחף שמצפון לקיר 32 (L276; ריבוע D28); שני מטבעות מראשית התקופה העבאסית (שלהי המאה הח'–ראשית המאה הט' לסה"נ; ר"ע 122213, 122214), שנמצאו יחד בקרקע החרסיתית שמדרום לקיר 32 (L245; ריבוע D28); ומטבע בעריך 20 פארה מימי שלטונו של הסולטאן העות'מאני עבד אל-מג'יד (1255–1277 להג'רה / 1839–1861 לסה"נ), שנמצא לצד היסוד של קיר 28 (L273; ריבוע D37).
 
שברים של כלי זכוכית נמצאו בכל שטח החפירה, וכללו כלי הגשה וכלי שולחן (צלחות, קערות, קערות הגשה וספלי קפה, שחלקם עשויים פורצלן), וכן בקבוקי בושם ובקבוקי שתייה, המתוארכים כולם לשלהי התקופה העות'מאנית. בקבוק אחד נשא כתובת אנגליתבת שלוש שורות –  DAVID KIPNIS / JAFFA / PALESTINE – המעידה כי יוצר במפעל ל"גזוז" בבעלותו של דויד קיפניס שפעל בראשית המאה הכ' באחת הסמטאות ליד הח'אן (ראב א' תשמ"ג. גן שחרב. תל אביב. עמ' 91). בקבוק אחר, שנשא כתובת אנגלית בת ארבע שורות –  BRNETT&FOSTER / MAKERS / LONDON/ 65433 – אף הוא מראשית מאה הכ' ומקורו בלונדון. כן נמצא פריט מעצם עם גילוף פסים ספירליים (סיכה לשיער? איור 14:10) שנתגלה בין קירות 29 ו-30, וככל הנראה יש לתארך גם אותו לתקופה העות'מאנית.
 
ממצאי החפירה מצטרפים לממצאים מחפירות סמוכות ולעדויות היסטוריות היוצרים יחד תמונה ברורה יותר של ההתפתחות העירונית האדריכלית בתקופה העות'מאנית המאוחרת ביפו. בתקופה זו התחדשה הפעילות בשולי העיר: מצפון לתל ומדרומו הוקמו שכונות חדשות, ממזרח לו שגשגה חקלאות המטעים, ובמקביל קידם הממשל העות'מאני מפעלי בנייה גדולים במטרה לפתח את העיר, ובהם סלילת השדרה.