צירם הכללי של המבנים שנחשפו בחפירה הוא צפון-מערב–דרום-מזרח. חומר הלבנים שמילא את שטחם של מרבית המבנים מעיד כי מרבית הקירות נבנו מלבני בוץ שהונחו על גבי יסודות מאבן. לא נמצאו על הרצפות אבני מפולת. יסודות המבנים נבנו מחלוקי נחל במגוון גדלים ומאבני כורכר, חלקן אבני גזית שמקורן בקירות בית המרחץ אשר פורקו לאחר שיצא מכלל שימוש. התיישבות ממושכת בתקופות הקדומות, שלוותה בשימוש חוזר באבני בנייה, לצד פעילות חקלאית אינטנסיבית בת ימינו גרמו להשתמרות ירודה של מרבית השרידים באתר. קירות המבנים השתמרו לפיכך לגובה היסודות בלבד או לכל היותר לגובה של נדבך אחד בלבד מעל הרצפות.

 

שטח A. בחלקו הצפוני של השטח נחשפו שרידי בית מרחץ גדול (כ-20×20 מ'; איור 1), המיוחס לשכבה 5. נראה כי בית המרחץ הוקם בשלהי התקופה הרומית המאוחרת והמשיך לתפקד עם תיקונים ושינויים קלים עד לאמצע התקופה הביזנטית. ההיפוקאוסט נחפר אל תוך הקרקע הטבעית, קרקעיתו רוצפה באריחי חרס מרובעים ותקרתו התנשאה לגובה של כמטר אחד. העמודונים שתמכו בתקרתו נבנו מלוחות חרס עגולים ומרובעים שלוכדו בבטון. החדר החם, הקלדריום, רוצף בלוחות שיש (כ-1×1 מ') שמוקמו במרכז הרצפה עם רצועה של אריחי שיש קטנים יותר סביבם; האריחים נמצאו על קרקעית ההיפוקאוסט לאחר שתקרתו התמוטטה (איור 2). בצפון המבנה ובמזרחו נמצאה מערכת של חדרים פושרים (טפידריום), ובדרום-מזרח המבנה נמצאה בריכה רדודה ומטויחת. נראה כי בעקבות התמוטטותה של תקרת ההיפוקאוסט קודם למאה הו' לסה"נ יצא בית המרחץ מכלל שימוש. לאחר שחלק גדול מקירותיו פורקו וחדריו מולאו בפסולת (שכבה 4), שימשו שרידיו בית יוצר לכלי חרס (שכבה 3), ובפינתו הצפונית-מערבית הותקן כבשן (כ-5 מ' קוטר, כ-2 מ' עומק). בתקופות האסלאמית הקדומה (שכבה 2) והממלוכית (שכבה 1) נכרו אל תוך המבנה בורות אשפה גדולים אחדים, אשר גרמו להרס נוסף של שרידי בית המרחץ.

בחלקו הדרומי של השטח נמצאו קטעי קירות אחדים ובור מים. בשל השתמרותם הגרועה לא ניתן להגדיר את מתארם ותפקודם של המבנים שאליהם השתייכו קירות אלה. על פי הממצא הקרמי והמטבעות שנמצאו על רצפות מקוטעות של עפר מהודק ומן המילויים שמתחתן נראה כי המבנים הוקמו בתקופה הביזנטית (שכבה 4) וככל הנראה יצאו מכלל שימוש בסופה של התקופה (שכבה 3).
 
בשטח B, הגדול בשטחי החפירה, נמצאו שרידים של חמישה מבני מגורים גדולים, כבשן סיד ותעלת מים (איור 3). על פי הממצא הקרמי ומטבעות שנמצאו על גבי רצפות המבנים נראה כי שלושה מחמשת מבני המגורים (מבנים 1–3) נבנו בשלב הקדום של התקופה הביזנטית ושייכים לשכבה 4. ממבנה 1 (כ-10×15 מ'), בחלקו הדרומי של השטח, כ-50 מ' צפונית לבית המרחץ, נחשף רק חלקו הדרומי-מערבי (איור 4); לאחר שיצא מכלל שימוש הותקן בשטחו כבשן סיד (3.2 מ' קוטר, 1.5 מ' עומק; שכבה 3). מבנה 2 (כ-10×16 מ'; איור 5), שנחשף כ-30 מ' צפונית-מערבית למבנה 1, כולל שלושה מרחבים פנימיים, וכך גם מבנה 3 (כ-10×15 מ'; איור 6), שנחשף כ-7 מ' דרומית-מערבית לו. באחד המרחבים של מבנה 3 הונח ריצוף אבן, הבנוי ברובו מאבני ריצוף בשימוש משני שחלקן עשויות שיש (איור 7). לצד יסודותיו של הקיר הצפוני של המבנה, ובגובה אחד איתם, נחשפו שני קטעים של תעלת ניקוז (כ-14 מ' אורך, כ-0.2 מ' רוחב), שנבנתה מבטון וטויחה בטיח הידראולי. בחלק מן המרחבים במבנים 2 ו-3 נמצאו ריכוזים של קנקני אגירה מטיפוס 'שק' שניצבו באתרם. בקצהו הצפוני-מזרחי של השטח, כ-10 מ' צפונית-מזרחית למבנה 3 נחשף קטע ממבנה נוסף (4) שרובו משתרע מחוץ לשטח החפירה; המבנה שייך ככל הנראה לשכבה 4.
לאחר שלפחות חלקם הצפוני של מבנים 2 ו-3 יצא מכלל שימוש וחלק מקירותיהם פורקו, הוקם על גבי חלקו הצפוני של מבנה 3 וצמוד לקיר הצפוני של מבנה 2 מבנה גדול נוסף (מבנה 5; שכבה 3), שנחשף חלקית בלבד (כ-15×30 מ') וכולל חמישה מרחבים לפחות. חלק מן המרחבים שומרים על הכיוון הכללי של מבנים 2 ו-3 וקירותיהם נבנו מעל או צמוד לקירות המבנים הקדומים, ואילו שני המרחבים המזרחיים של מבנה 5 חורגים מכיוון זה והם נבנו בציר צפון–דרום. נראה כי הממצא מרצפות המבנה מעיד כי הוקם לכל המוקדם בסוף המאה הו' לסה"נ ויצא מכלל שימוש לא יאוחר מן המחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ.
 
בשטח C נמצאו שרידים של מבנה מגורים גדול (כ-15×25 מ'), הכולל חמישה מרחבים. על פי ממצא כלי החרס והמטבעות שנתגלו בו, נראה כי הוקם במאה הו' לסה"נ והמשיך להתקיים עם שינויים קלים עד שלהי התקופה הביזנטית (שכבות 4–3).
 
בשטח D נמצאו שרידים דלים מפינת מבנה (כ-2×11 מ'), שקירותיו נשדדו עד היסוד. מאחר שלא נתגלה בו כל ממצא, אי אפשר לתארך את המבנה.
 
ממצאי החפירה, לצד הממצאים מן החפירות הקודמות באתר, מצביעים על כך שלמן התקופה הרומית המאוחרת עד סופה של התקופה הביזנטית התקיים במקום יישוב כפרי גדול כשכלכלתו התבססה על חקלאות, ייצור יין וייצור כלי חרס. נראה כי עיקר היישוב בתקופה הרומית ובראשית התקופה הביזנטית (שכבה 5) השתרע על הגבעה שממזרח לכביש 25, ואילו בית המרחץ, שנחשף בחפירה, היה בקצה המערבי של היישוב. בתקופה הביזנטית יצא בית המרחץ מכלל שימוש והפך עם הזמן לאתר הפסולת של היישוב. נראה כי זמן קצר לאחר מכן, במאה הו' לסה"נ, חל שינוי נוסף בחיי היישוב, הניכר במפעל בנייה גדול, שהביא להרחבת היישוב (שכבות 4–3). נראה כי בתקופה האסלאמית הקדומה, במחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ, פסק היישוב מלהתקיים. ממצא קרמי דל, שמקורו בבורות אשפה ספורים, מעיד על חידוש הפעילות באתר במאה הח' לסה"נ (שכבה 2) ושוב במאות הי"ב–הי"ג לסה"נ (שכבה 1), אך בהיקף מצומצם בהרבה מן היישוב של התקופות הקדומות.
מיקומו של האתר על הדרך המובילה מעזה לבאר שבע ולשפלת יהודה, שרידי בית המרחץ שהוא מן הגדולים שנמצאו עד כה בנגב, וממצאים ייחודיים נוספים, כגון צפחות המעוטרות בדמותו של מינס הקדוש ששימשו את עולי הרגל הנוצריים לנשיאת מים קדושים, מעידים על חשיבות האתר בתקופות הרומית והביזנטית.